ארגון התעשיות הביטחוניות (איראן)
פעולות נוספות
| נתונים כלליים | ||||
|---|---|---|---|---|
| סוג | חברה ממשלתית | |||
| קואורדינטות |
Coordinates: חסר קו רוחב | |||
| נתוני חברת תעופה | ||||
| ||||
|
| ||||
ארגון התעשיות הביטחוניות (DIO) הוא קונצרן של חברות המנוהלות על ידי הרפובליקה האסלאמית של איראן שתפקידו לספק לכוחות המזוינים את כושר הייצור והיכולות הטכניות הנדרשות.
בתחילת שנות האלפיים, ה-DIO החל להתמקד בייצוא על מנת לאפשר לאיראן להיות יצואנית נשק.
היסטוריה עריכה
עד 1963 כללה התעשייה הצבאית האיראנית מספר מפעלים עצמאיים. התעשייה הצבאית של איראן נוצרה תחת השאה האחרון של איראן, מוחמד רזא פהלווי.
בשנת 1973 נוסדו ארגון תעשיות האלקטרוניקה של איראן (IEI) שמטרתו הרכבה ותיקון של כלי נשק שסופקו מגורמים שחוץ למדינה.[1][2] רוב כלי הנשק של איראן שלפני המהפכה האיראנית יובאו מארצות הברית ומאירופה.
בין השנים 1971 ל-1975, יצא השאה למסע רכישה, והזמין בין היתר נשק בשווי של 8 מיליארד דולר מארצות הברית, שהמשיכה למכור כמויות גדולות של נשק לאיראן עד למהפכה האיראנית בשנת 1979.[3]
במאמץ לשנות את היכולות הצבאיות של איראן, הורה מוחמד רזא שאה על הקמת ארגון התעשיות הצבאיות (MIO). הארגון פעל כזרוע של משרד ההגנה, והוא היה אמור לפקח על כל הייצור הצבאי באיראן. במהלך 15 השנים מאז הקמתו, מפעלים צבאיים ייצרו תחמושת לנשק קל, סוללות, צמיגים, מוצרי נחושת, חומרי נפץ וכדורי מרגמה. הם גם ייצרו רובים ומכונות ירייה ברישיון ממערב גרמניה. בין היתר הורכבו מסוקים, ג'יפים, משאיות ונגררים במטרה לצבור ידע טכני באיראן.
הארגון הופקד על מחקר ופיתוח ותחתיו בוצע הנדוס לאחור של מספר טילים סובייטים כגון RPG-7, BM-21 ו-SAM-7.[4]
המהפכה האיראנית עצרה את כל הפעילות הצבאית של ה-MIO. כתוצאה מהתהפוכות של אז, ה-MIO נותר ללא יכולת לפעול, ללא מומחים וטכנאים זרים. עד 1981 ה-MIO איבד את מרבית יכולת הניהול והשליטה על המתקנים התעשייתיים שהיו באחריותו.[5]
פרוץ מלחמת איראן–עיראק ב-1980 ואמברגו הנשק המערבי שימשו כזרז אדיר ל-MIO לארגן מחדש את פעולותיו. בסוף 1981, הממשלה המהפכנית החדשה של איראן לקחה חלקים של ה-MIO וארגנה אותם תחת ארגון התעשיות הביטחוניות (DIO). ה-DIO יפקח מנקודה זו ואילך על כל הייצור, המחקר והפיתוח.
משמרות המהפכה האסלאמית הופקדו על ארגון מחדש של התעשייה הצבאית המקומית. בפיקודו הורחבה התעשייה הצבאית של איראן בצורה דרמטית, וכשמשרד ההגנה הזרים הון לתעשיית הטילים, לאיראן היה עד מהרה ארסנל של טילים.[6]
פעילות עריכה
בשנת 1987, ה-DIO נוהל על ידי מועצת מנהלים אזרחית-צבאית האחראית על פעולות הניהול והתכנון בפועל. אף על פי שמנהל ה-DIO היה תחת אחריותו של סגן שר ההגנה ללוגיסטיקה, הייתה לנשיא איראן, בתפקידו כיו"ר ה-SDC, האחריות הסופית לכל פעולות ה-DIO.
משנת 1992 ה-DIO מייצר טנקים, נושאות משוריינים, טילים, צוללות ומטוסי קרב.[7]
כיום, ל-DIO יותר מ-35,000 עובדים, 30% מהם בוגרי אוניברסיטאות והוא מרכזי בתעשייה הצבאית של איראן.
בשנת 2007, בעקבות אירועים בתוכנית הגרעין של איראן, הטילה מועצת הביטחון של האו"ם סנקציות נגד איראן שאסרו עליה לייצא כל סוג של נשק.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ A Code of Conduct for Weapons Sales Video Transcript (אורכב 08.03.2006 בארכיון Wayback Machine)
- ^ NTI: Country Overviews: Iran: Missile Chronology nti.org
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Dar Al Hayat (אורכב 23.06.2006 בארכיון Wayback Machine)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).