Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אקוטגאווה ריונוסוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
קובץ:Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מקורות, קטגוריות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא:

מקורות, קטגוריות.

אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
אקוטגאווה ריונוסוקה
לידה טוקיו, האימפריה היפנית
פטירה טוקיו, האימפריה היפנית
השפיע על אוסאמו דזאי

אַקוּטָגָאוּוָה ריונוסקה (ביפנית: 芥川 龍之介‏; 1 במרץ 1892 – 24 ביולי 1927) היה מגדולי אמני הסיפור הקצר היפני. הוא כתב למעלה מ-150 סיפורים קצרים, ביניהם "רשומון" ו"בחורש".[1]

ביוגרפיה עריכה

נולד בטוקיו, יפן, ב-1 במרץ 1892 זמן קצר לאחר לידתו אמו לקתה במחלת נפש והתאבדה. אביו, שהתקשה לגדלו, העביר את הילד לטיפולו של גיסו. אקוטגווה התחנך על ברכי התרבות היפנית בבית דודו שמשפחתו עסקה באמנות טקס התה. בבית הספר למד סינית קלאסית וקלאסיקות יפניות. באוניברסיטה למד ספרות אנגלית.

כתיבתו עריכה

אקוטגאווה הושפע רבות מאדגר אלן פו, וביקש לחקור את החריג והמסתורי. בניגוד למקובל באותה תקופה הוא כתב על החיים הפנימיים של האדם, ולא סיפורים אוטוביוגרפיים שהיו פופולריים.[2] הוא האמין כי ספרות צריכה להיות אוניברסלית, ורצה לקרב באמצעות עבודותיו בין תרבויות המערב ויפן. סיפוריו התבססו על סיפורים עתיקים מסין ומיפן, אך סגנונו הושפע מעבודתו כמתרגם מאנגלית ליפנית. תמה מרכזית בכתיבתו הייתה זהות תרבותית ודרכי היווצרותה.[3] גיבורי סיפוריו היו נזירים בודהיסטים, סמוראים, וגם נוצרים מיסיונרים מתקופות היסטוריות ביפן.[4]

ב-1915 כתב את סיפורו המפורסם ביותר, "רשומון", ואחריו את "ביער", שעל פיהם יצר הבמאי אקירה קורוסאווה את סרטו הידוע.[3]

סוף חייו עריכה

הוא חזר חולה מסיוריו בדרום סין. מצבו הבריאותי ודרישות העולם הספרותי גרמו להידרדרות במצבו הנפשי. הוא התחיל לכתוב סיפורים המבוססים על חייו, אך הם לא זכו להצלחה רבה. אקוטגאווה הגדיר את העולם כאולימפיאדה של משוגעים. ב-1927, כאשר החל לסבול מהזיות, חש כי הוא עצמו עומד להשתגע, והתאבד בנטילת מנת יתר של כדורי הרגעה כשהוא בן 35, והותיר אחריו יותר ממאה וחמישים סיפורים קצרים, אישה ושלושה ילדים.

במכתב שהותיר כתב כי שם קץ לחייו בגלל "חרדה סתומה": "נשים שונות היו מוכנות למות אתי, אך לא הצלחתי להגיע אתן להסכמה לגבי הפרטים. לבסוף החלטתי למות לבד. היה עלי גם להתחשב באשתי... את הלילה האחרון ביליתי עם זונה ושוחחנו על שכרה הזעום. השיחה אתה המחישה לי פעם נוספת את עליבותם של בני האדם הנאבקים אך ורק כדי לשרוד".[2]

מורשתו עריכה

ב-1935 יסד קיקוצ'י קאן (Kikuchi Kan), עורך המגזין Bungei Shunjū, את פרס אקוטגווה, על שמו של אקוטגאווה ריונוסוקה. זהו הפרס הספרותי החשוב ביפן[5] לספרי ביכורים של כותבים יפנים.[6]

"רשומון", כשם סיפורו הראשון, הפך למושג המציין תיאור של אירוע מנקודות מבט שונות, כאשר האמת היא יחסית ומשתנה ממְסַפֵּר לִמְסַפֵּר.[7]

ספריו שתורגמו לעברית עריכה

ראשומון (קובץ סיפורים מכיל את "ראשומון" ו"בחורש"), תרגמה מיפנית ציפי עברי. גוונים-עלים, 2002.

חייו של שוטה ועוד סיפורים, תרגמה מיפנית אירית ויינברג. נהר, 2022.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|אקוטגאווה ריונוסוקה]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Ryūnosuke Akutagawa | The Short Story Project, shortstoryproject.com, ‏2021-10-06
  2. ^ 1 2 בן-עמי שילוני, לבסוף החלטתי למות לבד, באתר הארץ, 22 בינואר 2007
  3. ^ 1 2 About Japan: A Teacher's Resource | Akutagawa Ryunosuke and the Taisho Modernists | Japan Society, aboutjapan.japansociety.org
  4. ^ ‏Ryunosuke Akutagawa in focus ‏Times of Japan, ‏2012, ‏March 18
  5. ^ Jlit Net, web.archive.org, ‏2015-04-02
  6. ^ עמי פרידמן, הפרק האחרון? ה־AI משתלטת על ענף הספרות, באתר ישראל היום, 27 ביוני 2024
  7. ^ עירית קופפרברג (עורכת), חקר הטקסט והשיח: ראשומון של שיטות מחקר, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תש"ע
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אקוטגאווה_ריונוסוקה&oldid=439832"