אסטרטגיית העכביש

אסטרטגיית העכביש
	קובץ:The Spider's Stratagem.jpg
תקציב	{{#property:P2769}}
הכנסות באתר מוג'ו	קובץ:Box Office Mojo Neto Logo.png {{#property:P1237}}
	דף הסרט ב־IMDb

אסטרטגיית העכביש (באיטלקית: La strategia del rango) הוא סרט קולנוע מ-1970 בבימויו של ברנרדו ברטולוצ'י. התסריט שכתב ברטולוצ'י הוא על פי סיפור שכתב ח. ל. בורחס "נושא הבוגד והגיבור". הסרט נעשה במימון חברת הטלוויזיה "RAI" הגדולה באיטליה והציג בפסטיבל הסרטים בוונציה.

עלילה עריכה

אטוס מנייאני הבן מגיע לעיירה "טארה" שם היה אביו נהרג לפני לידתו, לבקשתה של המאהבת של אביו, דרייפה. אביו של הגיבור, אטוס מנייאני האב, נחשב לגיבור המלחמה של המורדים בעיירה כנגד הפשיזם. הסיפור הידוע בעיירה הוא שאטוס מנייאני האב נרצח על ידי פשיסט בשנת 1936. דרייפה פותחת בפני אטוס מנייאני הבן את רשת השקרים שעולה מתוך הרצח של אביו, ואטוס מנייאני הבן מוצא את עצמו לכוד ברשת שקרים זהה.

הסיפור של בורחס מסופר בצורה כרונולוגית – חוקר צעיר, ראין, שהוא נינו של הגיבור, מגיע לכתוב ביוגרפיה על הגיבור פרגוס קילפאטריק. אטוס מנייאני הבן מגיע לעיירה הציורית "טארה" לבקשתה של המאהבת של אביו, דרייפה. מרגע הגעתו הוא שוקע, כמו כל העיירה, בתוך נוכחותו של אביו המת – הוא הולך בדרך אטוס מנייאני, חולף על פני תיאטרון אטוס מנייאני וחוזה בפסל אביו, הזהה לו לחלוטין, במרכז העיר. אטוס מנייאני הבן מעוניין לברוח מהחקירה מהגע שהיא מתחילה בביתה של דרייפה – הוא חוזר ואומר כל הזמן שיש לו רכבת עוד שעה, או מחר, שאולי הוא יספיק לתפוס. אך הוא נשאב לתוך החקירה ולתוך רשת קורי העכביש שהיא מכילה. הסיפור נחשף דרך חקירתו של הבן את המעורבים באירוע של רציחתו של האב. את מהלך החקירה מציג ברטולוצ'י בצורה חדשנית – הפלאשבק לעבר, לזיכרון של הנחקרים (חבריו של האב והמאהבת) עובר בצורה שמתעתעת ומערערת את תפיסת הזמן בסרט: הנחקרים נראים ב"שחזור" אותו דבר כפי שהם נראים בהווה של הסרט, על אף שחלפו 30 שנה מאז אירועי העבר, אין כל ניסיון להראותם צעירים ב 30 שנים. בנוסף, אטוס מנייאני הבן מגלם באותם שחזורים את אביו.

דרך נוספת של הבמאי להנכיח את שאלת הזמן היא בסיום – אטוס מנייאני הבן מחכה לרכבת לצאת מטארה, אך היא מאחרת, פעם הכרוז אומר שתאחר ב 20 דקות, אחר כך ב 35 דקות. כשהבן מבקש לקרוא את העיתון היומי, נאמר לו שהעיתון לא הגיע היום משום ש"לפעמים שוכחים שאנחנו קיימים". בתמונה הבאה אנו רואים צמחיית בר על המסילה כזו שמציגה שאלה שאולי כבר שנים לא עברה הרכבת בטארה, כנראה שמאז תקופת הפשיזם. טארה, שהיא מיקרוקוסמוס לאיטליה לא השתקמה מאז מותו של אטוס מנייאני והפשיזם, לא עברה בה הרכבת והיא תקועה במעין לימבו מאז אותן השנים הנעלמות של הפשיזם.

בנוסף, חדשנותו של הסרט היא חדשנות של הגל החדש והקולנוע המודרני האירופאי – המדיום הקולנועי מודע לעצמו ושואל שאלות על עצמו: מי הוא המספר הקולנועי? מי גיבור הסיפור? לסיפור של מי המספר מחויב? ישנו המספר, שרוצה להגיד משהו ביוגרפי על אטוס מנייאני האב, שהעיר טארה רוויה בנוכחותו וישנו הסיפור של אטוס מנייאני הבן – ניכרות שתי ישויות נפרדות של המספר הקולנועי המכין אותנו לקראת האי-התאמה שבין הזיכרון על האב ובין הנוכחות של הבן.