Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אני מקלל (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
אני מקלל
תקציב {{#property:P2769}}
הכנסות באתר מוג'ו קובץ:Box Office Mojo Neto Logo.png {{#property:P1237}}
דף הסרט ב־IMDb

אני מקלל או אני נשבע (מאנגלית: I swear) הוא סרט דרמה ביוגרפי בריטי משנת 2025.

הסרט מבוסס על סיפור חייו האמיתי של ג'ון דייווידסון, גבר סקוטי עם תסמונת טורט חמורה. [1] בסרט מככב רוברט אראמאיו בתפקיד דייווידסון, לצד מקסין פיק, שירלי הנדרסון ופיטר מולאן בתפקידי משנה.

הסרט "אני מקלל" הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו ב-7 בספטמבר 2025, ויצא לאקרנים בממלכה המאוחדת על ידי StudioCanal ב-10 באוקטובר 2025.

עלילה עריכה

בשנת 1983, ג'ון דיווידסון בן ה-12 גר עם משפחתו ממעמד הפועלים בגאלאשילס, עיירה בגבולות סקוטלנד. עם שאיפות להיות שחקן כדורגל, ג'ון מתחיל את תקופת התיכון שלו באקדמיית גאלאשילס. לאחר ששמע שצופה יבחן את כישוריו כשוער, ג'ון מתחיל לחוות התקפי טיקים ואקולליה בלתי נשלטת. מנהל בית הספר מגיב לכך על ידי הצלפה בידו של ג'ון בחגורה. פציעה זו והטיקים שלו פוגעים בכישורי הכדורגל שלו, לאכזבתו הרבה של אביו.

בזמן הארוחה המשפחתית בבית, ג'ון חווה טיקים, מקלל ויורק אוכל לכל עובר, ונשלח לאכול אל מול האח אמו, עובדת עצות מנסה לבקש ממנו שישלוט בעצמו. אביו עוזב את המשפחה. ג'ון, מיואש, מנסה להתאבד על ידי הליכה לתוך נהר, אך ניצל ומתעורר בבית חולים, לצד אימו.

בשנת 1996, ג'ון, בן 25, עדיין גר עם אמו ואובחן רשמית כלוקה בתסמונת טורט. אין תרופה לתסמונת, והוא מטופל בכדורים פסיכיאטריים שאמורים לדכא את התסמינים, אך הטיקים שלו ממשיכים לפגוע באיכות חייו ובסיכוייו להשתלב בחברה שאינה מבינה אותו. מארי, חבר של ג'ון מבית הספר, חוזר לעיר מאוסטרליה לאחר שאמו אובחנה כחולת סרטן הכבד. מארי מזמין את ג'ון לביתו לארוחת ערב, וג'ון עושה כמיטב יכולתו להימנע ממנה. דוטי, אמו של מארי ואחות לבריאות הנפש, חשה באי הנוחות של ג'ון ושואלת אותו על התרופות שלו. היא מודיעה למשפחתו של ג'ון שהיא רוצה שהוא יישאר בביתה, עם משפחתה.

דוטי מבקשת מג'ון להיגמל מהתרופות הפסיכואקטיביות שניתנו לו. היא אומרת לו לעולם לא להתנצל על הטיקים שלו כשהוא בסביבת אנשים שיודעים שהתנהגותו בלתי נשלטת. מארי מביא את ג'ון למועדון לילה שם הוא רוקד ומשוחח עם אישה, אך בפרק של טיקים הוא גוזל משקה מידו של גבר אחר, ופורצת קטטה. ג'ון נשלח למעצר למשך הלילה ודוטי אומרת שהוא יישפט באשמת תקיפה.

דוטי שואלת אם ג'ון ירצה לעבוד במרכז הקהילתי המקומי כעוזר של המטפל הקשיש. המטפל, טומי, מראה לג'ון את הסביבה ולא מגיב לאף אחת מהתפרצויותיו, עד שג'ון מכה את הכלב של טומי. ג'ון מתנצל בהנחה שהוא הרס את סיכוייו. משפחתו של מארי מפתיעה את ג'ון בבית ומבשרת לו שלא רק שהוא התקבל לעבודה, אלא שהתגלה שהגידול בכבד של דוטי הוא שפיר . ג'ון יוצא להביא אוכל סיני כדי לחגוג עם המשפחה, אך בדרכו חזרה מותקף על ידי שני בריונים ברחוב לאחר שקרא לאישה "שרמוטה" בהתפרצות בלתי נשלטת. ג'ון שוב בבית החולים, הפעם עם דוטי לצידו, שמבטיחה לו שהעבודה תחכה לו ברגע שיתאושש.

ג'ון מתחיל לעבוד במרכז הקהילתי עם אב הבית, טומי. טומי משתף את ג'ון, שלדעתו לא תסמונת הטורט היא זו שגורמת לבעיות בחייו של ג'ון, אלא חוסר המודעות של אנשים אחרים לגביה. מועד המשפט של ג'ון מגיע, אך הוא אינו מסוגל לסיים את השבועה מבלי לנאוץ בשופט, אשר מסיר אותו מהדוכן. טומי, כעד אופי, מגן על התנהגותו של ג'ון ומסביר כי היא נובעת ממחלה מוכרת, בלתי נשלטת. בזכות עדותו של טומי התיק נדחה. ג'ון הולך לבקר את טומי בביתו לאחר מכן ומוצא את גופתו על הרצפה, לאחר שהתמוטט.

דוטי מציעה שג'ון יעבור לגור בדירה משלו. היא מצאה דירת שיכון של המועצה המקומית, ומשאירה לג'ון להחליט אם ירצה בכך. ג'ון מסכים ועובר לגור בדירה, ומגלה במהרה שהשכנים החדשים שלו אינם אנשים קלים, ומוצא את עצמו מנוצל על ידם כאשר הם עורכים בביתו מסיבות. במהלך מסיבה בביתו, פונה אליו אדם המתגלה כסוחר סמים, ומציע לו לעבוד עבורו, לאחר שג'ון מסביר כי אינו יכול לאפשר לעצמו לקנות טלוויזיה יקרה או ספה לדירה החדשה שלו.

ג'ון עובד כבלדר סמים לתקופה קצרה מאוד, תסמונת הטורט שלו גורמת לו להיעצר במהירות על ידי שוטרים. למזלו של ג'ון, החבילה שהביאו לו סוחרי הסמים הייתה מלאה בסוכר. דוטי מגיעה ומשחררת אותו ממעצר.

יום אחד, בית חולים מקומי מפנה משפחה, שביתם לוקה בתסמונת טורט, להיפגש עם ג'ון. לאחר שיחה איתה, ג'ון מגיע למסקנה כי בכוחו לעזור לאנשים כמותו ולמשפחותיהם דרך הסברה והעלאת מודעות להתמודדות עם תסמונת טורט. בעקבות כך, ג'ון מתחיל לארח סדנאות בנושא טורט במרכז הקהילתי בו עבד, ובהמשך מעביר הרצאות בבתי ספר ובתחנות משטרה כדי להעלות את המודעות לתסמונת. פועלו בנושא מביא להזמנתו לארמון הולירוד לטקס הענקת עיטור מסדר האימפריה הבריטית (MBE) מהמלכה בשנת 2019. לאחר קבלת הפרס, ג'ון מבקר את אמו כדי להראות לה אותו ולהסביר מדוע לא הזמין אותה לטקס. אמו מתנצלת על כך שהייתה קצרת רוח כלפיו בנעוריו.

בשנת 2023, ג'ון מוזמן על ידי חוקרים באוניברסיטת נוטינגהאם לבחון מכשיר טיפולי. הוא מגלה שהמכשיר החדשני מרגיע את הטיקים שלו, עד כדי כך שהוא נשאר שקט לאורך כל ביקורו בספריית האוניברסיטה, מקום שהעיד בהרצאותיו שנמנע מלבקר בעבר.

הסרט מסתיים בקטעים של ג'ון דייווידסון האמיתי, שהיה נושא למספר סרטים דוקומנטריים של ה-BBC, החל מ"ג'ון לא משוגע" (1989), יחד עם קטע נוסף המדגיש את חשיבות המודעות החברתית בהמשך הטיפול בתסמונת טורט.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אני_מקלל_(סרט)&oldid=1012957"