Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אני יודעת לאן אני הולכת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
אני יודעת לאן אני הולכת
!I Know Where I'm Going
כרזת הסרט בבתי קולנוע
כרזת הסרט בבתי קולנוע
בימוי מייקל פאוול, אמריק פרסבורגר
הופק בידי מייקל פאוול, אמריק פרסבורגר, ג'ורג' ר. באזבי (מפיק שותף)
תסריט מייקל פאוול, אמריק פרסבורגר
עריכה ג'ון סיבורן
שחקנים ראשיים ונדי הילר, רוג'ר לייבסי, פמלה בראון
מוזיקה אלן גריי
צילום ארווין הילייר
מדינה הממלכה המאוחדת
חברת הפקה הקשתים
חברה מפיצה General Film Distributors
הקרנת בכורה 16 בנובמבר 1945 (הממלכה המאוחדת)
משך הקרנה 88 דקות
שפת הסרט אנגלית, גאלית סקוטית
תקציב £230,000
הכנסות באתר מוג'ו קובץ:Box Office Mojo Neto Logo.png {{#property:P1237}}
דף הסרט ב־IMDb

אני יודעת לאן אני הולכת (באנגלית: !I Know Where I'm Going) היא קומדיה רומנטית משנת 1945 שנכתבה ובוימה בידי צמד ״הקשתים״ מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר. בסרט מככבים ונדי הילר ורוג׳ר לייבסי.

עלילה עריכה

ג׳ואן וובסטר היא אנגלייה שאפתנית בת 25 מהמעמד הבינוני עליון שתמיד יודעת ״לאן היא הולכת״. היא עוזבת את ביתה במנצ׳סטר לכיוון האי קילורן שנמצא באיים ההברידיים על מנת להתחתן עם התעשיין סר רוברט בלינגר, אחד מאנשים העשירים ביותר באנגליה. היא מתכוונת להתחתן איתו אף על פי שהוא כמעט בגילו של אביה.

היא מגיעה לאי מל. מזג אוויר גרוע מונע ממנה להגיע לקילורן בסירה, והיא נאלצת לחכות לשיפור במזג אוויר יחד עם המקומיים. היא פוגשת את טורקיל מק׳ניל, קצין בחיל הים המלכותי שמנסה להגיע לביתו בקילורן במהלך חופשתו בת ה-8 ימים. היא גם פוגשת כמה מתושבי האי, ביניהם נהג הסירה רואיריד מור, הבזייר התמהוני קולונל ברנסטייפל וקטריונה פוטס, חברתו של טורקיל מאז ילדותם שמארחת אותם ללילה.

למחרת, בדרכם לטוברמורי על מנת ליצור קשר לבלינגר ברדיו, ג׳ואן וטורקיל עוברים בחורבות של טירת מוי. ג׳ואן רוצה להיכנס פנימה, אך טורקיל מסרב להיכנס. כאשר היא מזכירה לו שהקללה הקשורה לטירה תקפה רק לליירד של קילורן, הוא חושף שהוא הליירד ושבלינגר רק שוכר את האי לתקופת המלחמה. באוטובוס, המקומיים, שאינם מודעים לזהותה של ג׳ואן, מספרים סיפורים מזלזלים על בלינגר.

בטוברמורי, טורקיל מזמין שני חדרים במלון. לפני שהשניים נכנסים למסעדת המלון, היא מבקשת ממנו לשבת בשולחן אחר ״למען הנימוס״. בעוד מזג האוויר הרע הופך לסערה, טורקיל מבלה זמן רב יותר עם ג׳ואן, שנקרעת בין השאפתנות שלה מחד לבין משיכתה ההולכת וגוברת אליו מנגד. השניים משתתפים במסיבה סקוטית מסורתית של זוג החוגג חתונת יהלום. טורקיל מתרגם את השיר ״Nut-Brown Maiden"״ לג׳ואן, ומדגיש את השורה ״את העלמה עבורי״.

בייאושה להציל את תוכניותה שתוכננו בקפידה, ג׳ואן משכנעת את בנו הצעיר של מור, קני, לנסות לחצות לקילורן תמורת 20 פאונד. טורקיל, שלא מצליח לשכנע את ג׳ואן להימנע מהמסע המסוכן, עולה לסירה בעצמו. בדרך, הסירה נתפסת במערבולת, אך טורקיל מצליח לאתחל את המנוע שהוצף בזמן. השלושה חוזרים למל.

מזג האוויר מתבהר. לפני שהם נפרדים לדרכם, ג׳ואן מבקשת מטורקיל נשיקת פרידה, שניתנת עם התלהבות. לאחר שג׳ואן עוזבת, טורקיל נכנס לטירת מוי ומוצא את הקללה שהוטבעה באבן מאות שנים קודם לכן ע״י אחד מאבותיו של טורקיל שתפס בטירה את אשתו והמאהב שלה. הוא קשר את הזוג יחד והשליך אותם אל הבאר המלאה במים של הטירה, שבתוכה הייתה אבן גדולה מספיק לעמידה של אדם אחד. כאשר כוחם של האוהבים תש לבסוף, הם גררו אחד את השני למותם. לפני שהיא מתה, האשה קיללה את קילורן וכל בן מק׳ניל עתידי: ״אם יעז הוא לחצות את סף מוי אינו יעזוב כאדם חופשי. יהיה הוא כבול לאשה עד סוף ימיו וימות בכבליו״. מהטירה, טורקיל רואה את ג׳ואן צועדת לכיוונה, מלווה בשלושה חלילנים המנגנים את ״Nut-Brown Maiden״. הזוג נפגש בטירה ומתחבק.

צוות השחקנים לפי סדר הופעתם עריכה

  • ג'ורג' קארני בתפקיד מר ובסטר
  • ונדי הילר בתפקיד ג'ואן ובסטר
  • וולטר הד בתפקיד האנטר
  • הקפטן דאנקן מק'קישני בתפקיד הקפטן "לוכינוואר"
  • איאן סדלר בתפקיד איאן
  • רוג'ר ליווסי בתפקיד טורקיל מק'ניל
  • פינליי קארי בתפקיד רוֹרי מוֹר
  • מורדו מוריסון בתפקיד קני
  • מרגו פיצסימונס בתפקיד בריידי
  • הקפטן סי. וו. אר. נייט בתפקיד הקולונל בארנסטפל
  • פמלה בראון בתפקיד קטריונה
  • דונלד סטרצ'ן בתפקיד הרועה
  • ג'ון ריי בתפקיד הרועה הזקן
  • דאנקן מקאינטייר בתפקיד בנו
  • ג'ין קאדל בתפקיד מנהלת סניף הדואר
  • נורמן שלי בתפקיד סר רוברט בלינג'ר (בקול בלבד)
  • אייבי מילטון בתפקיד פייגי
  • אנתוני יוסטרל בתפקיד הופר
  • פטולה קלארק בתפקיד צ'ריל
  • אלק פייברשם בתפקיד מרטין
  • קתרין לייסי בתפקיד גברת רובינסון
  • ולנטיין דייל בתפקיד מר רובינסון
  • ננסי פרייס בתפקיד גברת קרוזייר
  • הרברט לומאס בתפקיד מר קמפבל
  • קיטי קירוואן בתפקיד גברת קמפבל
  • ג'ון לורי בתפקיד ג'ון קמפבל
  • גרהאם מופט בתפקיד סרג'נט חיל האוויר המלכותי
  • בויד סטיבן, מקסוול קנדי וז'אן יוסטון בתפקיד זמרים בקיילי (חברי מקהלת האורפאוס של גלאזגו)
  • ארתור צ'סני בתפקיד נגני המפוחית
  • מר רמשו בתפקיד טורקיל הנשר

הפקה עריכה

פיתוח עריכה

פאוול ופרסבורגר התכוונו לעשות את עניין של חיים ומוות אך הצילום עוקב מאחר שהם רצו לצלם את הסרט בצבע והיה מחסור בפילמי טכניקולור במהלך מלחמת העולם השנייה עקב השימוש הרב שעשה בהם משרד ההסברה.[1]

פרסבורגר הציע שיעשו סרט שיהיה חלק מ״מסע הצלב נגד חומרנות״, כפי שעשו סיפור קנטרברי, אך לעשות זאת בפורמט של קומדיה רומנטית.[2]

הסיפור נקרא במקור האי הערפילי. פרסבורגר רצה לעשות סרט על צעירה שרוצה להגיע לאי, אך בסוף הסרט לא רוצה יותר להגיע אליו. פאוול הציע אי בחוף המערבי של סקוטלנד. הוא ופרסבורגר בילו מספר שבועות בחיפוש אחר מיקומים ולבסוף החליטו על מל.[3]

צילום עריכה

הצילומים התבצע במול ובאולפני דנהם.

הסרט היה שיתוף הפעולה השני והאחרון של הצמד והצלם ארווין הילייר.[4]

גם הגיבור וגם הגיבורה של הסרט מנסים להגיע ל"קילורן", אך אף אחד מהם לא מגיע לשם. מתוך אזכורים טופוגרפיים שונים ומפה שמופיעה בקצרה בסרט, ברור שאי קילורן מבוסס על האי קולונסיי, שממוקם מדרום לאי מאל. השם "קילורן" הושאל מאחת המפרצות של קולונסיי – מפרץ קילורן. אף קטע מהסרט לא צולם בקולונסיי.

מוזיקה עריכה

ג'ון לורי היה הכוריאוגרף והמעבד של קטעי הקיילי.[5] הפוארט א בהול "מקאפי"[6] בוצע על ידי בויד סטיבן, מקסוול קנדי וז'אן יוסטון ממקהלת האורפאוס של גלאזגו[7]. השיר שמושר בקיילי ושאותו טורקיל מתרגם לג'ואן הוא שיר גאלי מסורתי בשם "Ho ro, mo nighean donn bhòidheach", שתורגם לאנגלית בשם "Ho ro My Nut Brown Maiden" על ידי ג'ון סטיוארט בלאקי בשנת 1882. השיר גם מנוגן על ידי שלושה חלילנים הצועדים לעבר טירת מוי בתחילת הסצנה האחרונה.[8] שאר המוזיקה בסרט מורכבת משירים מסורתיים סקוטיים ואיריים, וכן מוזיקה מקורית מאת אלן גריי.[7]

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|אני יודעת לאן אני הולכת]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Powell (1986) p. 443
  2. ^ Kevin Macdonald (1994). Emeric Pressburger: The Life and Death of a Screenwriter. Faber and Faber. p. 242. ISBN 978-0-571-16853-8.
  3. ^ Wilson, Valerie (May 2001). The Representation of Reality and Fantasy In the Films of Powell and Pressburger: 1939–1946 (PDF) (PhD thesis). University of London.
  4. ^ In the documentary I Know Where I'm Going Revisited (1994) on the Criterion DVD
  5. ^ Powell (1986) pp. 537–538)
  6. ^ The "Macaphee" song, www.powell-pressburger.org
  7. ^ 1 2 "I Know Where I'm Going!; (1945)". British Film Institute. Archived from the original on 29 June 2016. Retrieved 11 December 2019.
  8. ^ Kennedy, Howard Angus (November 1895). Professor Blackie His Sayings and Doings. London: James Clark & Co. p. 193.
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אני_יודעת_לאן_אני_הולכת&oldid=982994"