אנטוניו ז'וזה סגורו
פעולות נוספות
| מדינה | פורטוגל פורטוגל | ||
|---|---|---|---|
| |||
| שגיאת לואה ביחידה יחידה:WikidataBind בשורה 22<includeonly></includeonly>: אין יישות בוויקינתונים. | |||
אנטוניו ז'וזה מרטינז סגורו (בפורטוגזית: António José Martins Seguro; נולד ב-11 במרץ 1962) הוא פוליטיקאי פורטוגזי מהמפלגה הסוציאליסטית ומשתייך לשמאל-מרכז. הוא כיהן בעבר כמזכיר הכללי של המפלגה מ-2011 ועד ספטמבר 2014, אז שימש גם כמנהיג האופוזיציה בפרלמנט הפורטוגלי, ונשיא פורטוגל הנבחר. סגורו עתיד להיכנס לתפקיד ב-9 במרץ 2026.[1][2][3]
ילדות והשכלה עריכה
סגורו נולד ב־11 במרץ 1962 בפנמקור, כבנם השלישי והצעיר של דומינגוש סאנצ'ש סגורו (1926–2017) ומריה דו סאו מרטינס (1927–2011). המשפחה מנתה בעיקר עובדים חקלאיים מאזור ביירה באישה. אביו של סגורו, דומינגוש, ניהל קיוסק לממכר עיתונים. סגורו נכנס לפוליטיקה בגיל צעיר מאוד והצטרף כנער למפלגה הסוציאליסטית הפורטוגלית (PS). הוא למד במסלול המחזור הראשון בארגון וניהול עסקים באוניברסיטת ליסבון, אך לא סיים את לימודיו. בהמשך הוענק לו תואר ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת ליסבון האוטונומית.
פעילות מוקדמת, שר וחבר הפרלמנט האירופי עריכה
סגורו היה מעורב בפעילות פוליטית מגיל צעיר מאוד, תמיד במסגרת המפלגה הסוציאליסטית (PS). הוא כיהן בזה אחר זה כמזכ"ל תנועת הנוער הסוציאליסטי, כנשיא מועצת הנוער הלאומית וכיושב־ראש פורום הנוער של הקהילות האירופיות. בשנת 1991 נבחר לראשונה לפרלמנט הפורטוגלי.[4]
ב־1995 זכתה המפלגה הסוציאליסטית בבחירות לפרלמנט, והמנהיג אנטוניו גוטרש הקים ממשלה. סגורו מונה תחילה למזכיר המדינה לענייני נוער, ומשנת 1997 כיהן כמזכיר מדינה ועוזר לראש הממשלה. במקביל שימש כמתאם הוועדה המתמדת של המפלגה הסוציאליסטית וכיושב־ראש האספה המוניציפלית של פנאמקור.[4]
בשנת 1999 נבחר סגורו לחבר בפרלמנט האירופי, כשהוא מדורג שני ברשימה שבראשה עמד הנשיא לשעבר מריו סוארש. הוא כיהן כחבר הפרלמנט האירופי מיולי 1999 ועד יולי 2001, והיה חבר מן המניין בוועדת החוקה. בתפקיד זה היה שותף לכתיבת הדו"ח על אמנת ניס ועתיד האיחוד האירופי.[5] כן כיהן כממלא מקום בוועדת התעסוקה והעניינים החברתיים. נוסף לכך שימש כנשיא המשלחת ליחסים עם מרכז אמריקה ומקסיקו, כסגן נשיא הברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים בפרלמנט האירופי וכנשיא המשלחת הסוציאליסטית הפורטוגלית.[6]
בשנת 2001 התפטר סגורו מתפקידו בפרלמנט האירופי כדי לכהן כשר בממשלה תחת אנטוניו גוטרש.[4] בשנת 2002 שב לאספת הרפובליקה, וכיהן כראש הסיעה הפרלמנטרית הסוציאליסטית בשנים 2004–2005. כן מונה לחבר במזכירות הלאומית של המפלגה הסוציאליסטית. במקביל היה חבר באספה המוניציפלית של גובייה, לאחר שנבחר בבחירות המקומיות בשנת 2001.[7]
לאחר התפטרותו של פרו רודריגש מתפקיד מזכ"ל המפלגה הסוציאליסטית בשנת 2004, נחשב סגורו למועמד אפשרי להנהגה, אך שוכנע על ידי ז'ורז'ה קואליו שלא להתמודד, כיוון ש"זה עוד לא הזמן שלו". הוא התנגד במספר הזדמנויות להנהגתו של ז'וזה סוקרטש, ואף הפר את המשמעת המפלגתית כאשר הצביע נגד חוק מימון המפלגות, התנגד להעלאות מס צריכה ותמך בקיום משאל עם על אמנת ליסבון.[7]
מזכ"ל המפלגה הסוציאליסטית עריכה
לאחר שראש הממשלה ז'וזה סוקרטש התפטר מתפקיד המזכ"ל של המפלגה הסוציאליסטית בליל הבחירות ב־5 ביוני 2011, בעקבות הפסד בבחירות הכלליות בהפרש גדול מהצפוי, נבחר סגורו ליו"ר המפלגה ב־23 ביולי 2011. הוא זכה ב־68% מהקולות מול יריבו פרנסיסקו אסיס, שקיבל 32%.[8]
כמזכ"ל החליט סגורו להימנע בהצבעה על תקציב המדינה לשנת 2012 שהציעה הממשלה בראשות פאסוש קואלו, והגדיר את החלטתו כ"הימנעות אלימה אך בונה" החלטה שעוררה ביקורת בתוך המפלגה הסוציאליסטית.[9] תחת הנהגתו השיגה המפלגה הסוציאליסטית את אחד מהישגיה הטובים ביותר בבחירות המקומיות של 2013, וזכתה בבחירות לפרלמנט האירופי בפורטוגל בשנת 2014, כאשר פרנסיסקו אסיס היה המועמד המוביל, אם כי בהפרש קטן. תוצאות הבחירות של 2014 נחשבו בלתי מספקות, מה שהניע את ראש עיריית ליסבון, אנטוניו קושטה, לאתגר את סגורו ולהתמודד על הנהגת המפלגה.[4] בפריימריז הראשונים שנפתחו גם לתומכי המפלגה ניצח קושטה את סגורו בניצחון מוחץ. סגורו התפטר מהנהגת המפלגה באותו יום, וקושטה נכנס לתפקיד המזכ"ל.[10] לאחר מכן פרש סגורו לחייו האישיים. הוא הגן בהצלחה על עבודת התזה שלו לתואר שני, ולאחר מכן החל ללמד במחלקה ליחסים בינלאומיים של האוניברסיטה האוטונומית של ליסבון.[11]
הקמפיין לנשיאות 2026 עריכה
באוקטובר 2024 הזכיר יו"ר המפלגה הסוציאליסטית (PS) דאז, פדרו נונו סנטוש, את סגורו כמועמד אפשרי מטעם המפלגה לנשיאות בבחירות הנשיאותיות של 2026.[12] בנובמבר 2024, לאחר שמאז 2014 היה במידה רבה מחוץ לאור הזרקורים, העניק סגורו ריאיון ל־CNN פורטוגל עם תחילת תפקידו כפרשן פוליטי בערוץ, והצהיר כי הוא מעוניין להתמודד על תפקיד הנשיא.[13] בהמשך מיצב עצמו כמועמד המרכזי של המפלגה, מול מועמדים אחרים.[14][15] הוא אף ייסד את תנועת UPortugal, במטרה לעודד השתתפות אזרחית רחבה יותר ולהיאבק בהפצת מידע כוזב.[16] ביוני 2025 הודיע סגורו רשמית על התמודדותו לנשיאות, באומרו כי „המדינה זקוקה לשינוי ולתקווה לחיים טובים יותר“, והגדיר את מועמדותו כחלופה פרוגרסיבית למועמדים שמרנים אחרים, בהם לואיש מארקש מנדש ואנריקה גובייה אֶה מלו.[17]
סגורו השיק את קמפיין הבחירות שלו ב־15 ביוני 2025, בעיר קאלדש דה רייניה, בנוכחות דמויות בכירות במפלגה הסוציאליסטית.[17] הוא ציין כי פרש מהפוליטיקה בתקופה שבה חזרתו הייתה עלולה לפלג את המפלגה, הוא שב עתה מתוך כוונה לאחד את המדינה.[18] בשבועות שלאחר מכן זכה לתמיכתם של מרבית גורמי הממסד של המפלגה הסוציאליסטית, כולל יותר ממחצית יושבי־ראש פדרציות המפלגה[19] ולמעלה מ־100 ראשי ערים מכהנים.[20] עם זאת, יו"ר המפלגה, ז'וזה לואיש קרניירו, הבהיר כי המפלגה תעניק תמיכה רשמית למועמד לנשיאות רק לאחר הבחירות המקומיות שנקבעו ל־12 באוקטובר.[21]
התמיכה הרשמית של המפלגה הסוציאליסטית בסגורו ניתנה ב־19 באוקטובר 2025, על בסיס הצעה שנוסחה בידי המזכ״ל ז׳וזה לואיש קרניירו ונשיא המפלגה קרלוש סזאר.[22] סגורו מינה את המדענית מריה דו קרמו פונסקה ליו״ר הארצית של הקמפיין,[23] את חבר הפרלמנט פאולו לופס סילבה למנהל הקמפיין,[24] ואת השר לשעבר גיז׳רמי ד’אוליביירה מרטינס ליו״ר הקמפיין במחוז ליסבון.[25] הוא הגיש את מועמדותו הרשמית ב־15 בדצמבר 2025, כאשר מסר לבית המשפט החוקתי 10,000 חתימות תמיכה.[26]
בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, שנערך ב־18 בינואר 2026, אף מועמד לא השיג רוב מוחלט. סגורו זכה ברוב יחסי של 31%, ואנדרה ונטורה, מנהיג מפלגת הימין הפופוליסטית שגה, הגיע למקום השני עם 23.5%.[27] זוהי הפעם השנייה בלבד שבה בחירות נשיאותיות ישירות בפורטוגל אינן מוכרעות כבר בסיבוב הראשון, כפי שאירע בבחירות של 1986.[28] בנאום הניצחון שלו לאחר הסיבוב הראשון, הדגיש סגורו את אופיו הבלתי־מפלגתי של הקמפיין שלו, וקרא לכל „הדמוקרטים, הפרוגרסיבים וההומניסטים“ לתמוך בו בסיבוב השני כדי „להביס את הקיצוניות ואת מי שזורעים שנאה ופילוג בקרב הפורטוגלים“, תוך שהוא מבדל עצמו מיריבו.[29] בליל הבחירות וביום שלאחריו קיבל סגורו את תמיכתם של אישים בולטים ממפלגות מרכז־ימין וימין שביקשו לבלום את עליית הימין הקיצוני: מהמפלגה הסוציאל־דמוקרטית (PSD), ממפלגת היוזמה הליברלית וממפלגת CDS–PP. הם חתמו על מכתב פתוח התומך בסגורו, בטענה שהבחירות הן צומת דרכים בין כוחות ליברליים לכוחות שאינם דמוקרטיים.[30][31]
ב-8 בפברואר ניצח סגורו בבחירות כשקיבל כ-66% מהקולות וגבר על מועמד הימין הקיצוני אנדרה ונטורה שקיבל 33% מהקולות. עם זאת ונטורה חיזק את כוחו לעומת הבחירות הקודמות, אז קיבלה מפלגתו כ-22.8% מהקולות. נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, בירכה על ניצחונו ואמרה כי "תמיכתה של פורטוגל בערכים האירופים המשותפים נותרה חזקה"[3]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Paulo Lourenço, António José Seguro: o regresso triunfal de um mal-amado, Jornal de Notícias, January 19, 2026 (באנגלית)
- ^ Ana Lemos, Lusa, Quem é António José Seguro, o novo Presidente da República?, SIC Notícias, February 8, 2026 (באנגלית)
- ^ 1 2 אתר למנויים בלבד אי־פי, מועמד השמאל הסוציאליסטי גבר על מנהיג הימין הקיצוני ונבחר לנשיא פורטוגל, באתר הארץ, 9 בפברואר 2026
- ^ 1 2 3 4 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ [https://www.europarl.europa.eu/doceo/document/A-5-2001-0168_EN.pdf EUROPEAN PARLIAMENT REPORT]
- ^ 5ª legislatura | António José SEGURO | Deputados | Parlamento Europeu, www.europarl.europa.eu, 1962-03-11 (ב־português)
- ^ 1 2 Infopédia, António José Seguro - Infopédia, Dicionários infopédia da Porto Editora (ב־português)
- ^ Maria José Oliveira, António José Seguro eleito líder do PS, Público, July 24, 2011 (באנגלית)
- ^ PÚBLICO, “Abstenção do PS vai ser violenta mas construtiva", garante Seguro, Público, November 6, 2011 (באנגלית)
- ^ Bruno Simões, António José Seguro demite-se de secretário-geral do PS, Jornal de Negócios, September 28, 2014 (באנגלית)
- ^ António José Seguro - Autonomous University of Lisbon, Universidade Autónoma de Lisboa (ב־English)
- ^ Lusa, Pedro Nuno considera Centeno "bom candidato" presidencial mas diz que há outros nomes, Sábado, October 9, 2024 (באנגלית)
- ^ Nuno Santos, António José Seguro, a primeira grande entrevista na CNN Portugal: a candidatura à Presidência, a mágoa que não tem de Costa e a vida política que não passa pelo PS, CNN Portugal, November 22, 2024 (באנגלית)
- ^ Artur Cassiano, Rui Miguel Godinho, Três Antónios, um Augusto e um César que diz "não". PS procura candidato, Diário de Notícias, February 8, 2025 (באנגלית)
- ^ João Pedro Henriques, Presidenciais: Nem uma voz se ouviu a defender Vitorino na Comissão Nacional do PS, Expresso, February 10, 2025 (באנגלית)
- ^ DN/Lusa, Movimento de António José Seguro faz campanha para sensibilizar contra 'fake news', Diário de Notícias, April 6, 2025 (באנגלית)
- ^ 1 2 António Guimarães, Exclusivo: António José Seguro é candidato à Presidência da República, CNN Portugal, June 3, 2025 (באנגלית)
- ^ Filipe Santa-Bárbara, Seguro lança candidatura a Belém: “Afastei-me quando podia dividir, volto agora para unir”, Público, June 15, 2025 (באנגלית)
- ^ João Pedro Henriques, Eleições presidenciais: aparelho do PS rende-se à candidatura de António José Seguro, Expresso, June 20, 2025 (באנגלית)
- ^ Leonardo Ralha, António José Seguro já tem apoio de 102 presidentes de Câmara socialistas, Diário de Notícias, July 10, 2025 (באנגלית)
- ^ Presidenciais? Só depois das autárquicas, garante José Luís Carneiro, SIC Notícias, 2025-06-21 (ב־português)
- ^ Rádio e Televisão de Portugal, PS aprova apoio à candidatura de António José Seguro, PS aprova apoio à candidatura de António José Seguro, 2025-10-19 (ב־português)
- ^ Rádio e Televisão de Portugal, Presidenciais: Cientista Maria do Carmo Fonseca é mandatária nacional de Seguro, Presidenciais: Cientista Maria do Carmo Fonseca é mandatária nacional de Seguro, 2025-11-17 (ב־português)
- ^ Guimaraes Digital, Paulo Lopes Silva é director nacional de campanha de António José Seguro, Guimaraes Digital (באנגלית)
- ^ Liliana Borges, Guilherme d'Oliveira Martins é mandatário de Seguro em Lisboa, Público, December 10, 2025 (באנגלית)
- ^ Lusa, António José Seguro formaliza candidatura com entrega de 10 000 assinaturas, Correio da Manhã, December 15, 2025 (באנגלית)
- ^ Aitor Hernández-Morales, Center left wins Portugal presidential election first round, setting up showdown with far right, POLITICO, January 18, 2026 (באנגלית)
- ^ Guardian staff reporter, Portugal votes in tight presidential race with far right poised to reach runoff, The Guardian, January 18, 2026 (באנגלית)
- ^ Natasha Donn, “Nothing guaranteed” despite “fantastic result”, says Segur, January 19, 2026 (באנגלית)
- ^ Diogo Barreto, Os políticos e comentadores de direita que já se posicionaram com Seguro, Sábado, January 20, 2026 (באנגלית)
- ^ אלי לאון, הבחירות לנשיאות בפורטוגל: השמאל ניצח - אך הימין הלאומני התחזק, באתר מעריב אונליין, 9 בפברואר 2026
