אנדרטת נצר אחרון
פעולות נוספות
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | העולים ניצולי השואה שנפלו בקרבות מלחמת העצמאות |
| מיקום | הר הרצל, ירושלים שבישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–2004 |
| יוצר | מיכה אולמן |
| קואורדינטות |
31°46′26.87″N 35°10′42.39″E / 31.7741306°N 35.1784417°E{{#coordinates:31|46|26.87|N|35|10|42.39|E|type:landmark |primary |name= }} |
|
(למפת ירושלים רגילה) | |
"אנדרטת נצר אחרון" הוקמה בהר הרצל בירושלים בשנת 2004, לזכר העולים ניצולי השואה שהגיעו לישראל ממחנות ההשמדה, ולאחר גיוסם לצה"ל ב-1948 נפלו בקרבות מלחמת העצמאות, מבלי להותיר אחריהם שאירים (שכן בני משפחתם נספו בשואה). האנדרטה בנויה מאבן גיר חברונית, גובהה 116 ס"מ, רוחבה 302 ס"מ ועומקה 300 ס"מ. מספר המונצחים באנדרטה הוא 168[1].
תיאור עריכה
האנדרטה, פרי יצירתו של הפסל הישראלי מיכה אולמן, מעוצבת בצורת בית עשוי אבן גיר, אשר התפרק והתמוטט. חלקו העיקרי נפל לצד אחד, וחזית הבית ובה פתח הדלת נפלה לכיוון האחר, והיא מונחת על הקרקע בהמשך למבנה. על החזית חקוקים שמות הנופלים. מוטיב הבית, השכיח ביצירותיו של אולמן[2], יוצר סמליות של תלישות וזיכרון, המתבטאים בעקירת הבית ממקומו ובקריעת הדופן. בסמוך לאנדרטה קבוע על לוח אבן הכיתוב:
"יד זיכרון לחללי נצר אחרון
שנפלו במערכות ישראל
הבית שהיה שם - ואיננו.
הבית שיכלו לבנות פה - ולא יקום.
הם היו נצר אחרון לביתם - ואינם."
היסטוריה עריכה
האנדרטה הוקמה ביוזמת היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון ונחנכה ב-22 באפריל 2004, בסופו של השביל המחבר, העולה מהכניסה הראשית של יד ושם אל הר הרצל[3].
על הוגה מפעל "נצר אחרון" כתב דברים משה אורן[4]:
"קודם למפעל נצר אחרון הייתה הנצחתם של חללים ניצולי שואה שאין להם שארים מפעלו האישי של יהודה שטרנפלד,[5] אזרח מן השורה שמסירותו ועקשנותו הבלתי-נלאית הביאו בין היתר להקמת אנדרטת 'משֶבֶר לתקווה' ביער המגינים סמוך ללטרון..."
האנדרטה היא חלק מפרויקט של היחידה להנצחת החייל ושל יד ושם לאיתור והנצחה של חיילי צה"ל ניצולי שואה שהיו נצר אחרון למשפחתם בגולה, שעלו לארץ ונפלו במלחמות ישראל מבלי שזכו להקים דור המשך לבני משפחתם. יוזם האנדרטה ומפעל הזיכרון לחללי נצר אחרון היה משה אורן, בתפקידו כראש תחום מפעלי הנצחה במשרד הביטחון. בשנת 2006 נחנכה "כיכר נצר אחרון" בעיר רעננה[6].
אנדרטת נצר אחרון מופיעה על בול יום הזיכרון ה'תשס"ה[7].
גלריה עריכה
-
לוח השמות
-
אחד מחלקי האנדרטה
-
אבן ועליה הסבר על האנדרטה
ראו גם עריכה
- גיוס חוץ לארץ (גח"ל) - השם שניתן במלחמת השחרור לחיילים שגויסו מקרב ניצולי השואה
- אנדרטאות מלחמת העצמאות בישראל
קישורים חיצוניים עריכה
- אנדרטת נצר אחרון, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- נצר אחרון באתר "יד ושם"
- האנדרטה לזכר חללי נצר אחרון באתר ארגון הפרטיזנים ולוחמי המחתרות והגיטאות
- מיכה אולמן - אנדרטת נצר אחרון
- יובל אזולאי, פרויקט לאיתור קרובי חללי מערכות ישראל: 275 חללי צה"ל הוכרזו כ"נצר אחרון", אבל תלמידי תיכון גילו שחלק מקרוביהם חיים, באתר הארץ, 14 ביוני 2005
- סיפורו של יהודה שטרנפלד, יוזם האנדרטה, באתר יד ושם
- משה אורן, השביל המחבר, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2014
הערות שוליים עריכה
- ^ לפי אתר יזכור, נכון ל-2025.
- ^ יגאל צלמונה, שעון חול, עבודתו של מיכה אולמן, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2011.
- ^ צעדת השביל המחבר, באתר יד ושם, 22 באפריל 2004
- ^ משה אורן, פתח דבר, באתר "יד ושם"
- ^ על שטרנפלד, באתר יד ושם
- ^ רעננה חונכת כיכר זיכרון כחלק ממיזם "נצר אחרון", באתר ynet, 1 במאי 2006
- ^ מידע על בול יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשס"ה, באתר התאחדות בולאי ישראל