Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אמילי דיקנסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אמילי דיקינסון)
אמילי דיקנסון

אמילי אליזבת דיקינסוןאנגלית: Emily Elizabeth Dickinson;‏ 10 בדצמבר 183015 במאי 1886) הייתה משוררת אמריקאית. נחשבת לאחת הדמויות החשובות ביותר בשירה האמריקאית. שירתה ספוגה בהתבוננות דתית ובעיסוק במוות, כמו גם בנושאים שהעסיקו את החברה בכללותה, כמו מלחמת האזרחים האמריקנית.

דיקינסון נחשבה בעיני סביבתה כתמהונית: היא לא נישאה, וחייה את רוב חייה בפרטיות ביתה. מאוחר יותר בחייה אף סירבה לצאת מחדרה, ואת מרבית קשריה החברתיים ניהלה בהתכתבות. במהלך חייה התפרסמו שמונה שירים פרי עטה, אולם רק לאחר מותה ב-1886, גלתה אחותה את מטמון השירים שלה, ויצירותיה הפכו לציבוריות.

לפחות אחד עשר משיריה של אמילי דיקינסון הוקדשו לגיסתה סוזן הנטינגטון גילברט דיקינסון.[1]

ביוגרפיה עריכה

קובץ:Dickinson and Turner 1859 (cleaned).jpg
דאגרוטיפ משנת 1859 (בערך), ככל הנראה של דיקנסון וחברתה קייט סקוט. התמונה פורסמה לראשונה ב-2012 על ידי מכללת אמהרסט.

דיקינסון נולדה במאה ה-19 באמהרסט, מסצ'וסטס (ארצות הברית) למשפחה אמידה, שהייתה ידועה בתמיכתה במוסדות החינוך המקומיים. סבה של אמילי, סמואל פלאור דיקינסון, היה ממייסדי אמהרסט קולג', ואביה עבד כעורך הדין ומנהל הכספים של המוסד. כמו כן שירת אביה בתפקידים מרכזיים בבית המשפט הכללי של מסצ'וסטס, בסנאט המדינה ובבית הנבחרים של ארצות הברית. כארבעה חודשים לפני יום הולדתה ה-20 פגשה דיקינסון את סוזן גילברט. לפי השירים שכתבה דיקינסון על סוזן, ולפי המכתבים שהשתיים החליפו, ישנם היום חוקרים הגורסים שנרקם בניהן סיפור אהבה. לימים סוזן נישאה לאחיה של אמילי והפכה לגיסתה.[2][3] אמילי דיקנסון מעולם לא התחתנה.[2]

דיקינסון גילתה את יעודה כמשוררת במהלך התחייה הדתית שהציפה את מערב מסצ'וסטס בעשורים 18401850.

דיקינסון חיה את רוב חייה בבית שבו נולדה, טיילה מספר פעמים לבקר קרובים בבוסטון, קיימברידג' וקונטיקט. מרבית עבודתה משקפת לא רק את הרגעים הקטנים של המתרחש סביבה, אלא גם את הקרבות הגדולים והנושאים שהעסיקו את החברה בכללותה. לדוגמה, מעל מחצית משיריה נכתבו במהלך שנות מלחמת האזרחים האמריקנית. דיקינסון נחשבה בעיני סביבתה כתמהונית: היא נהגה ללבוש בגדים לבנים וסירבה לקבל אורחים, ומאוחר יותר בחייה אף סירבה לצאת מחדרה, ואת מרבית קשריה החברתיים ניהלה באמצעות התכתבות.

בין הכותבים המשפיעים על השקפת עולמה וסגנון כתיבתה היו ויליאם וורדסוורת' וראלף וולדו אמרסון, שחיבוריהם הוצגו בפניה על ידי ידיד המשפחה בנג'מין פרנקלין ניוטון, אותו דיקינסון החשיבה כמדריך רוחני וכמורה דרך. יש לשער כי כתביהם של לידיה מריה צ'יילד והנרי וודסוורת' לונגפלו השפיעו עליה אף הם. ידוע כי דיקינסון קראה את ספרה של שרלוט ברונטה "ג'יין אייר", אך קשה לדעת את מידת השפעתו עליה. ניתן לציין עובדה, כי לכלבה (מסוג ניופאונדלנד) קראה "קרלו", כשם כלבו של אחד מגיבורי הספר.

במהלך חייה פורסמו רק שמונה משיריה, אך לאחר מותה נחשפו ופורסמו 1,776 השירים. שיריה שהתפרסמו בחייה עברו עריכה נרחבת כדי להתאימם לסגנון התקופה, מפני שמאפייני יצירתה נחשבו בזמנה למשונים. כיום הם מזוהים כחתימת סגנון וצורה. יצירתה מאופיינת במקצבי מזמור, אוף-מקצבים, מספר קולות ומטפורות נרחבות. דיקינסון מעצימה את הטקסט באמצעות אותיות גדולות במופעים לא שגרתיים ובריבוי, כעין-אקראי, של סימני פיסוק כמקף, קו מפריד, לוכסנים ועוד.

דיקינסון נפטרה מדלקת כליות. מילותיה האחרונות היו: "אני חייבת להיכנס, משום שהערפל עולה". בביתה, שם התגוררה מרבית חייה, קיים כיום מוזיאון.

מורשתה עריכה

שיריה התפרסמו לראשונה ב-1890 על ידי שניים ממכריה, תוך עריכה נרחבת. מהדורה שלמה וללא שינויים של שיריה יצאה לאור רק ב-1955.

בשנת 2012 הוציאה השחקנית והזמרת הישראלית אפרת בן צור את האלבום "Robin" ובו תשעה משיריה של דיקינסון אותם הלחינה.

בשנת 2019 עלתה סדרה קומית על חייה של דיקנסון בשירות הזרמת המדיה Apple TV+.[4]

בשנת 2022 הלחין המוזיקאי אנדרו בירד את שירה "I Felt a Funeral, in My Brain" בהשתתפות הזמרת פיבי ברידג'רס.[5]

ספריה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

משיריה ומכתביה שתורגמו לעברית עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Emily Dickinson, Open me carefully: Emily Dickinson's intimate letters to Susan Huntington Dickinson, 1st ed., Ashfield, Mass: Paris Press, 1998, ISBN 978-0-9638183-6-2
  2. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  3. ^ Lena Koski, Sexual Metaphors in Emily Dickinson's Letters to Susan Gilbert, The Emily Dickinson Journal 5, 1996, עמ' 26–31
  4. ^ Travis Clark, 'Dickinson' on Apple TV Plus has surged ahead of its other launch shows in popularity, Business Insider (ב־English)
  5. ^ Rob Arcand, Andrew Bird Duets With Phoebe Bridgers on New Song “I Felt a Funeral, In My Brain”, Pitchfork, ‏2022-10-26 (ב־English)
  6. ^ אתר למנויים בלבד רן יגיל, "המוח רחב משמַים": הזדמנות לחזור אל יצירתה המכשפת של משוררת טוטאלית, באתר הארץ, 28 באפריל 2022