אלכסה וילדינג
פעולות נוספות
אלכסה וילדינג (באנגלית: Alexa Wilding; נולדה בשם אליס וילדינג, כ־1845 – 25 באפריל 1884) הייתה דוגמנית ומודלית אנגלייה, שנודעה כמוזה מרכזית של האמן הפרה-רפאליטי דנטה גבריאל רוזטי. היא מופיעה בכמה מיצירותיו החשובות ביותר משנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19, ודגמנה ליותר ציורים גמורים מכל אחת מהמוזות הידועות האחרות שלו, בהן אליזבת סידל, ג'יין מוריס ופאני קורנפורת'.[1]
למרות תפקידה המרכזי בעבודתו של רוזטי, מידע מועט יחסית נשמר על חייה האישיים. בניגוד למוזות האחרות של רוזטי שזכו לחשיפה מחקרית וביוגרפית נרחבת, וילדינג נותרה דמות פחות מתועדת. אחת הסיבות לכך היא ככל הנראה היעדר קשר רומנטי או מיני בינה לבין רוזטי - בניגוד למערכות היחסים שיצר עם סידל, מוריס וקורנפורת'. יחסיהם של וילדינג ורוזטי נותרו מקצועיים, והתבססו על שיתוף פעולה אמנותי בלבד.[2]
ביוגרפיה עריכה
וילדינג נולדה בסביבות שנת 1845 במחוז סארי שבאנגליה, בת יחידה למשפחה ממעמד הפועלים שמקורה בשרווסברי שבמחוז שרופשייר. אביה היה יצרן פסנתרים, ואילו דודיה מצד אב היו קצבים.
על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1861, כשהייתה בת 14, התגוררה וילדינג ברחוב ווריק 23 סמוך לשוק ניוגייט בלונדון, יחד עם סבתה בת ה-59, שניים מדודיה ובת דודתה. באותה תקופה עבדה לפרנסתה, אך נראה כי רמת חייה לא הייתה ירודה ביחס לתקופה. היא ידעה קרוא וכתוב – דבר שלא היה מובן מאליו בקרב נשים ממעמדה החברתי באותה עת.
בזמן תחילת הקשר שלה עם האמן דנטה גבריאל רוזטי, התגוררה וילדינג עם דודתה ועבדה כתופרת. במקביל טיפחה שאיפות להשתלב בעולם התיאטרון כשחקנית.
תקופה עם רוזטי עריכה
וילדינג נראתה לראשונה על ידי דנטה גבריאל רוזטי בשנת 1865, כאשר פסעה לעת ערב לאורך רחוב הסטרנד בלונדון. רוזטי התרשם מיד מיופייה יוצא הדופן, והציע לה לשמש לו דוגמנית לציור שתכנן, "Aspecta Medusa". היא הסכימה להגיע לסטודיו שלו למחרת, אך לא הופיעה כמתוכנן – ייתכן שהרתיעה אותה התדמית המוסרית המפוקפקת שדבקה בדוגמניות באותה תקופה.
חלפו שבועות אחדים, ורוזטי כבר זנח את הרעיון המקורי לציור. אולם כאשר נתקל בה שוב ברחוב, מיהר לקפוץ מהכרכרה שבה נסע ושכנע אותה לשוב עמו מיידית אל הסטודיו. מחשש שאמנים אחרים ינסו להעסיק אותה, החל לשלם לה שכר שבועי עבור עבודה בלעדית עמו כדוגמנית.[3]
בין השניים נרקם קשר קרוב ועמיד לאורך זמן. לאחר מותו של רוזטי בשנת 1882, דווח כי וילדינג - אף שלא הייתה בעלת אמצעים רבים - נסעה בעצמה להניח זר פרחים על קברו בעיירת הנופש בירצ'ינגטון-און-סי.[4]
על פי מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1881, אליס וילדינג, בת 34, התגוררה ברחוב רדקליף 33 שבקנסינגטון, לונדון, יחד עם שני ילדיה הצעירים – צ'ארלס ונלי וילדינג. צ'ארלס ג'יימס ארנסט וילדינג נולד בהמרסמית' ב־23 ביוני 1876, ואילו אלינור וילדינג נולדה באותו אזור ב־3 בספטמבר 1877. זהות אביהם של הילדים אינה ידועה.[5]
בשנים אלו החזיקה וילדינג במעמד של בעלת נכסים ומשכירה – הישג לא מבוטל עבור אישה ממעמד הפועלים באותה תקופה. עם זאת, מצבה הכלכלי לא היה יציב. במכתביו של דאנטה גבריאל רוזטי לעוזרו פרדריק דאן משנת 1873, הוא מתלונן על מצבה הבעייתי של וילדינג בתחום הדיור, שכן לעיתים קרובות נדרש להלוות לה כסף. באחד המכתבים כתב: "אין ספק ש-א"ו תיפטר סוף-סוף מהבית המשוגע הזה שלה.""[6]
מותה עריכה
תעודת הפטירה של וילדינג מתעדת את מותה ב־25 באפריל 1884, בגיל 39. סיבת המוות שנרשמה הייתה דלקת הצפק (פריטוניטיס) שנמשכה שישה ימים, והובילה לקריסת מערכות כללית. כ־16 חודשים קודם לכן אובחנה אצלה גידול בטחול, ייתכן שזהו הגורם שהוביל בהמשך להתדרדרות במצבה הרפואי.
מחלה זו ככל הנראה השפיעה על בריאותה עוד קודם לכן, והיא עשויה להיות הסיבה לכך שדנטה גבריאל רוזטי סבר לעיתים שהיא חולה - תופעה שגרמה לה מדי פעם לבטל פגישות דוגמנות עמו.[7]
אלכסה וילדינג נקברה בבית העלמין ברומפטון (Brompton Cemetery) שבלונדון, לצד סבתה מרי אן ואחייניתה מארי.
על אף שתעודת הפטירה שלה מציינת את תאריך מותה כיום 25 באפריל 1884, האבן שעל קברה נושאת את התאריך 24 באפריל 1884 - הבדל של יום, שאינו מוסבר באופן חד-משמעי.[8]
באמנות של רוזטי עריכה
ביצירותיו של דאנטה גבריאל רוזטי, שימשה אלכסה וילדינג מודל ליופי מעודן, אלגנטי ואוורירי, שעמד בניגוד מובהק לדמותה החושנית והארצית של מוזה אחרת של רוזטי - פאני קורנפורת'. יופייה המעודן של וילדינג אף שימש להחלפת דמותה של קורנפורת' בציור "ליידי לילית", בעקבות בקשתו של פטרונו של רוזטי ובעל היצירה, פרדריק ליילנד, שסבר כי הגרסה המקורית הייתה בוטה ו"גשמית" מדי.
בציור "ונוס ורטיקורדיה", שבמקור דוגמנה עבורו טבחית גבוהה במיוחד (כמעט שני מטרים), שינה רוזטי את פני הדמות בינואר 1868 והחליף אותן בפניה של וילדינג. נראה כי רוזטי ראה בתווי פניה של וילדינג ביטוי רב-גוני - מסוגלים לייצג הן סגולה וטוהר, כפי שנראה בציור Sibylla Palmifera, והן פיתוי וחטא, כפי שמודגם ביצירות שהוזכרו לעיל, תפקידים שבתחילה יועדו לקורנפורת'.
בני זמנם של רוזטי ווילדינג לא הסכימו ביניהם לגבי כושר ההבעה שלה. העוזר האישי של רוזטי, הנרי טרפרי דאן, טען כי "לא הייתה בה כל גיוון של הבעה. היא ישבה כמו ספינקס, ממתינה לשאלה, ותמיד ענתה בתגובה מעורפלת... אך מתחת לחזותה השלווה הסתתר מעיין עמוק של חיבה." מנגד, אחיו של רוזטי, ויליאם מייקל רוזטי, סבר כי וילדינג "הייתה בעלת יכולת רבה להבעת רגשות מגוונים."
דאן תיאר אותה כמי ש"פניה יפהפיות, חטובות בתבנית מושלמת, מלאות שלווה מיסטית שקטה שהתאימה להפליא לחזיונותיו של רוזטי... הוא הוכה ביופייה ובשערה הגלי בצבע בלונד-אדמדם. זה היה בדיוק טיפוס הפנים שחיפש זמן כה רב."
את תווי פניה של וילדינג ניתן לזהות בקלות ביצירותיו של רוזטי: שיער אדמוני, צוואר ארוך, שפתיים משורטטות היטב בצורת "קשת קופידון", ועיניים רכות - בניגוד לעיניה המכוסות-כבדות של אליזבת סידל, רעייתו של רוזטי. עם זאת, בציור "העלמה המבורכת" (The Blessed Damozel) תווי פניה של וילדינג פחות ניכרים, שכן רוזטי שילב בו את עיניה של אשתו המנוחה.
שני ציורים נוספים בהם מופיעה וילדינג - "רג'ינה קורדיום" (Regina Cordium) ו-"העלמה של הגביע הקדוש" (Damsel of the Sanct Grael) - מזכירים בהרכבם ובאופיים עבודות קודמות שדוגמנו על ידי סידל.
לדברי חברו הקרוב של רוזטי, מבקר האמנות פרדריק ג'ורג' סטיבנס, "שום דבר שהוא צייר ממנה, גם כאשר ההבעות היו שונות ומגוונות, לא נראה כפחות מדיוקן מדויק."
מבחר יצירות מאת רוזטי בהן הופיעה עריכה
-
לחש ים
-
המקושטת בזר פרחים (1871–1874)
-
ונוס ורטיקורדיה, 1859
-
העלמה של הגביע הקדוש (1874)
-
האהובה (1865)
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
,_1865-66FXD.jpg){kind=link}
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Jiminez, Jill Berk (2001) The Dictionary of Artists' Models (London; Chicago) p. 569.
- ^ Lee, Jennifer J. (2006) 'Venus Imaginaria: Reflections on Alexa Wilding, Her Life, and Her Role as Muse in the Works of Dante Gabriel Rossetti' (MA thesis, University of Maryland).
- ^ Dunn, Henry Treffry, ed. Rosalie Glynn Grylls Mander (1984) Recollections of Dante Gabriel Rossetti and his circle (Westerham) p. 46.
- ^ Spencer-Longhurst, Paul (2000) The Blue Bower: Rossetti in the 1860s (London).
- ^ Rossetti, Dante, ed. Fredeman, William (2006) The Correspondence of Dante Gabriel Rossetti, Volume 6 (Brewer).
- ^ Lee (2006) pp. 41–2.
- ^ Lee (2006) p. 43.
- ^ Lee, Jennifer (2008) "The Forgotten Muse: Alexa Wilding", The Pre-Raphaelite Society Newsletter of the United States, Number 19, Spring 2008.
