אלזה גדעוני
פעולות נוספות
| קובץ:Elsa Mandelstamm Gidoni 22.jpg |
אלזה מנדלשטם גדעוני (בגרמנית: Elsa Gidoni-Mandelstamm; 12 במרץ 1901 – 19 באפריל 1978) הייתה אדריכלית ומעצבת פנים יהודייה גרמניה-ארץ ישראלית-אמריקנית. מראשונות האדריכליות בארץ ישראל. פעלה בארץ בשנים 1938-1933 והייתה מתכננת מרכזית של מוסדות ויצו.
קורות חיים עריכה
אלזה גדעוני מנדלשטם נולדה בריגה, לטביה, למשפחה יהודית מבוססת. אביה פייבוש (פאבל) מנדלשטם היה רופא, אמה מינה הייתה פסנתרנית[1]. היא למדה באקדמיה הקיסרית לאמנויות בסנט פטרסבורג בין השנים 1916–1917 ובאוניברסיטה הטכנית בברלין בתחילת שנות העשרים של המאה ה-20. אחותה הכנרת מרגריטה נישאה ב-1921 לכנר האמריקאי מקס סלינסקי ועברה ב-1922 לארצות הברית. ב-1924 ביקרה גדעוני בניו יורק, שם הכירה את אלכסנדר גדעוני, עיתונאי, מבקר אמנות ומחזאי. הם נישאו אולם נפרדו לאחר כשלוש שנים[2]. גדעוני שבה לברלין בסוף שנות העשרים ועבדה במשרדו של האדריכל המודרניסט ליאו נכטליכט[2]. בד בבד עבדה באופן עצמאי בעיצוב פנים.
בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזבה גדעוני את ברלין ועלתה לארץ ישראל המנדטורית, שהומלצה לה כיעד הגירה ראוי בשל היותה בתנופת בנייה, עם ביקוש רב לבעלי מקצוע בתחום, ובפרט בעלי רקע מקצועי מודרניסטי, כמוה[1]. היא החליטה לעלות למרות שלא היו לה מכרים בארץ שיעזרו לה להתאקלם, והתיישבה בתל אביב. עם הגיעה שמעה אודות ההכנות האינטנסיביות הנערכות לקראת יריד המזרח בחצי האי הירקוני, פנתה למשרד התכנון של היריד, ולאחר שהציגה תוכנית לדוגמה לביתן אחד, התקבלה. גדעוני תכננה ביריד את ביתן הלאומים השני, הביתן השוודי, קפה גלינה (בשותפות עם משרד אוורבוך-שא"ג), ביתן פיק"א וביתן ויצו[3][4][5]. עבודתה ביריד פורסמה בכתבי עת מקצועיים בארץ ובעולם וזכתה לשבחים.[2]
בזכות הצלחותיה המרשימות ובעקבות היכרותה במהלך העבודה על ביתן ויצו עם הדסה סמואל, יושבת ראש הארגון, הוזמנה על ידה להשתתף ב-1935 בתחרות לתכנון בית הספר לחקלאות ומשק בית בנחלת יצחק[4][6], וזכתה בה[7][2]. היא פתחה בתל אביב משרד אדריכלות יחד עם המהנדס אליעזר (לזר) צייזלר, והם עבדו יחד עד הגירתה לניו יורק ב-1938. שופטי התחרות היו הדסה סמואל, יושבת ראש ויצו פלשתינה,מהנדס הבניין רייזר, ראש המחלקה נטכנית של הסוכנות היהודית ואדריכל יוחנן רטנר, ראש המחלקה לאדריכלות בטכניון. בית הספר שנבנה ב-1936 היה מבנה מודרניסטי בצורת "ר", עם עירוב שימושים: חדרי לימוד, משרדי מנהלה ומגורים. חדרי המגורים בקומה העליונה הוקפו מרפסות פתוחות[1]. הבניין תוכנן ונבנה באיכות גבוהה, הן מקצועית והן פונקציונלית, החצר הפנימית נועדה לגינה שימושית (ולא לנוי בלבד), והוא אופיין כמבנה מודרניסטי באמצעות קומת העמודים הקלילה והדגשים האופקיים ברצועת החלונות ובמרפסות[8].
מועצת הפועלות בשיתוף ליגת נשים למען ישראל הזמינו את גדעוני להשתתף בתחרות לתכנון בית החלוצות ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, שנועד לספק מגורים בעיר לנשים בודדות - עולות חדשות ופועלות עירוניות[2]. תוכניות הבניין פורסמו כחלק מפרסומי הביתן הארץ-ישראלי בתערוכה העולמית של פריז (1937)[8].
בשנת 1936 גדעוני תכננה שלושה בנייני דירות בתל אביב - ברחוב בן-גוריון 87, בז'בוטינסקי 5 ובריינס 12 - ומבנהמגורים במשק הפועלות עיינות[1]. ב-1937 זכתה בתחרות לתכנון בית הורים ברמות השבים, אך הפרויקט לא נבנה[9].
ב-1938 החליטה לעזוב את הארץ[10] בעקבות אי היציבות הפוליטית והביטחונית בתקופת המרד הערבי הגדול[1]. היא עברה לניו יורק, שם עבדה תחילה במשרדו של נורמן בל גדס בו השתתפה בתכנון ביתן ג'נרל מוטורס "פיוצ'רמה", בתערוכה העולמית של ניו יורק (1939). בהמשך עבדה במשרד "מאייר וויטלסיי" וכמעצבת פנים בחברת "פלהיימר ווגנר"[8]. מ-1945 עד פרישתה לגמלאות ב-1967 הועסקה כמעצבת פרויקטים במשרד האדריכלים קאהן וג'ייקובס, השתתפה בתכנון בנין חברת ביטוח בבוסטון, תחנת כוח בקונטיקט[1] וגורדי שחקים בפארק אווניו 445 ו-700 וברודוויי 1407 במנהטן[11][12].
ב-1943 התחתנה עם אלכסיס ל. גלוקמן, מהנדס, מהגר מצרפת. באותה שנה התקבלה כחברה במכון האמריקאי לאדריכלות (AIA)[13]. ב-1960 היא הייתה אחת מ-260 נשים ב-AIA (מתוך 13,000 חברים) ורק אחת מתוך 12 העובדות בניו יורק[14].ב-1944 הייתה בין עורכי מגזין האדריכלות TASK. ב-1947 הוצגה ספרייה שתכננה במגזין The architectural forum[11]. באותה שנה הייתה חלק מקבוצה נבחרת של אדריכלים שהתבקשו להציג פתרונות מתקדמים לבנייה מתועשת[1].
לאחר פרישתה ב-1967 עברה להתגורר עם בעלה בווושינגטון הבירה. ב-1977 הוצגו עבודותיה בתערוכה נודדת בשם "נשים באדריכלות אמריקאית: היבטים היסטוריים ועכשוויים", שיזמה ספריית ויטני לעיצוב[8].
באפריל 1978 היא נפטרה בגיל 77 בביתה בווושינגטון הבירה[15].
פרויקטים נבחרים עריכה
- קפה גלינה, בשותפות עם ג'ניה אוורבוך ושלמה גינזבורג, יריד המזרח 1934, תל אביב (נהרס).
- ביתן שוודיה, יריד המזרח 1934, תל אביב (נהרס).
- ביתן פיק"א (החברה להתיישבות היהודים בארץ ישראל), יריד המזרח 1934 (נהרס)[16].
- ביתן ויצו, יריד המזרח 1934, תל אביב (נהרס).
- בית החלוצות, קינג ג'ורג' 37 תל אביב, 1936. כיום בבעלות נעמ"ת (בניין לשימור)[11].
- בית דירות ברחוב ריינס 12, תל אביב, 1936 (בניין לשימור ג', שופץ ונוספה לו קומה זהה בשנת 2006)[11].
- בית דירות ברחוב ז'בוטינסקי 5 פינת ויתקין 2, תל אביב, 1936.
- בית דירות בשדרות בן-גוריון 87, תל אביב, 1936 (נהרס).
- בית ויצו, מטבח הדרכה, מועדון נשים ומשרדי ויצו. סמטת בית השואבה 8, תל אביב, 1936 (שוּנה).[17]
- בית ספר למשק בית וחקלאות. רחוב יגאל אלון 153-149 (לשעבר רחוב גיבורי ישראל 101), שכונת נחלת יצחק, תל אביב, 1936. זכייה בתחרות למוזמנים (נהרס).
- בית מגורים במשק הפועלות עיינות (ליד נס ציונה), 1936 (שוּנה).
- הרחבה ושיפוץ המוסד לאם ולילד. שכונת נורדיה, רחוב קינג ג'ורג' 35, תל אביב, 1937 (שוּנה).
- בית שלווה. תחרות לתכנון בית אבות ברמות השבים, 1937. זכייה בתחרות למוזמנים שבה השתתפה גם לוטה כהן (לא נבנה).
- ביתן ג'נרל מוטורס "פיוצ'רמה", התערוכה העולמית של ניו יורק (1939)
- ספריית מחקר ואולם תצוגה בבניין הוועד הפאן-אמריקאי לדמוקרטיה, רחוב 26, ניו יורק[1].
- חנות הכלבו הכט ושות', באלסטון, וירג'יניה
לקריאה נוספת עריכה
- סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה – אדריכליות וארגוני נשים תקופת המנדט, למדא עיון, הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, 2020, מסת"ב 978-965-06-1633-5. פרקים שני עד חמישי וגם נספח.
- Sigal, Davidi. By Women For Women: Modernism, Architecture and Gender in Building the New Jewish Society in Mandatory Palestine. In Architectural Research Quarterly 20, no.3 (2016): 217-230.
- Sigal, Davidi. German and Austrian Women Architects in Mandatory Palestine, 1920-1948. In Mary Pepchinski, Christina Budde, Wolfgang Voigt, Peter Cachola Schmal (eds), Frau Architekt: over 100 years of women in architecture, (Frankfurt-am-Main: Wasmuth & Deutsches Architekturmuseum, 2017, English and German): 49-57.
- "Despina Stratigakos "Reconstructing a Lost History: Exiled Jewish Women Architects in America. באאופבאו, Vol. LXVIII, No. 22, p. 14. October 31, 2002.
- Stern, Robert A. M.; Mellins, Thomas; Fishman, David (1995). "New York 1960 : architecture and urbanism between the Second World War and the Bicentennial". New York: Monacelli Press. ISBN 1-885254-02-4. OCLC 32159240
קישורים חיצוניים עריכה
- עבודותיה של אלזה גדעוני, באגף ההדפסים והתצלומים של ספריית הקונגרס
- מיכאל יעקובסון: סיבוב במבנים המוקדמים שתכננו ריכרד קאופמן ואלזה גדעוני בכפר הנוער עיינות, באתר 'חלון אחורי', 24 בפברואר 2021
- סיגל דוידי, ויצו הכריעה: גדעוני ולא קאופמן, באתר הארכיון הציוני, 3 במרץ 2025
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Elsa Gidoni-Mandelstamm, באתר Pioneering Women
- ^ 1 2 3 4 5 סיגל דוידי, סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה – אדריכליות וארגוני נשים תקופת המנדט, רעננה: למדא עיון, הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, 2020, עמ' 188-203 - פרק 4
- ^ סיגל דוידי, האדריכלות החדשה ביריד המזרח 1934:הבניית זהות ליישוב היהודי, ישראל – כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל, 24, 2016, עמ' 190-163
- ^ 1 2 אדריכלית מארץ ישראל מספרת, דואר היום, 20 במרץ 1935
- ^ Edina Meyer-Maril, Architects in Palestine: 1920-1948, באתר Jewish Women’s Archive
- ^ אתר למנויים בלבד אסתר זנדברג, Unfurling the Canvas, Haaretz , 27 בנובמבר 2008
- ^ בתל אביב/בויצ"ו, דואר היום, 27 בנובמבר 2008, 26 ביוני 1934
- ^ 1 2 3 4 נשים יוצרות בישראל 1920-1970, עורכת רות מרקוס, באתר רות מרקוס
- ^ Sigal, Davidi, Caring for Parents: Modern dwellings for elderly German Jewish immigrants in Mandatory Palestine, The Journal of Architecture 25, 2020, עמ' 203-229
- ^ Despina Stratigakos,Gidoni Elsa, באתר Oxford Art Online
- ^ 1 2 3 4 אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, מי שמע על האדריכלית אלזה גדעוני שבנתה בתל אביב? בניו יורק שמעו, באתר הארץ, 5 בינואר 2021
- ^ Building on the Past: A History of Women in Architecture, באתר National Women's History Museum
- ^ Elsa Gidoni, באתר The AIA Historical Directory of American Architects
- ^ "Women Gain Role in Architecture", הניו יורק טיימס, March 13, 1960
- ^ "Obituary 5", הניו יורק טיימס, April 21, 1978
- ^ ד"ר סיגל דוידי, יריד המזרח 1934, באתר אתרים - המגזין
- ^ סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה – אדריכליות וארגוני נשים תקופת המנדט, רעננה: למדא עיון, הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, 2020, עמ' 222-238
