אלברט כהן (לוחם מחתרת)
פעולות נוספות
| קובץ:Albert Cohen (Bebe).jpg | |
| לידה |
29 בספטמבר 1916 ארגנטינה |
|---|---|
| פטירה |
28 במרץ 2003 (בגיל 86) ישראל |
| פרסים והוקרה | צלב המלחמה עם כוכב ברונזה |
| קצין בצבא הצרפתי וחבר "בצבא היהודי | |
אלברט כהן (29 בספטמבר 1916 – 28 במרץ 2003) היה קצין בצבא הצרפתי וחבר "בצבא היהודי" – המחתרת היהודית שעזרה להציל יהודים רבים, ולחמה באופן פעיל נגד הנאצים בצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא הפך ליד ימינו של ראש המחתרת אברהם פולונסקי[1] ושימש כמפקד הזרוע הצבאית של הצבא היהודי בטולוז. היה ידוע בכינויו המחתרתי "בבה" (Bébé).
ביוגרפיה עריכה
כהן נולד בארגנטינה בחבל קולוניה דורה, ובהמשך חזר עם משפחתו לבולגריה, ארץ מוצאה של הוריו. מתוקף האזרחות הצרפתית שקיבלו הוריו, אלברט ואחיו הגדול סימון התגייסו לצבא הצרפתי בשנת 1935. אלברט כהן הוצב בגדוד 403 ולאחר מכן בגדוד 401 בבלפורט, ובמסגרת שירותי הצבאי ב־24 במאי 1940 הוא הוצב בביירות. ב־14 בדצמבר הוא הוחזר לצרפת עקב החוקים האנטי יהודיים של משטר וישי ועבר לטולוז[2]. בשנת 1950 הוא עלה לישראל, התחתן עם לורה ונולדו להם שני ילדים.
כהן הוא בנם שאול כהן ואסתר אלקלעי, והיו לו 2 אחים: סימון ומוריס. אחיו הבכור סימון התגייס איתו למחתרת היהודית בצרפת, השתייך לתנועת הצופים היהודים, השתתף בפעילויות רבות ונפצע בהתקפה על רכבת נאצית שהייתה אמורה להעביר כספים ונשק לקו החזית. במסגרת התקפה זו נלקחו בשבי קצינים נאצים.
פעילותו במחתרת היהודית עריכה
עם כיבוש צרפת על ידי הגרמנים גויס כהן לצבא היהודי על ידי אברהם פולונסקי, דוד קנוט ואריאן קנוט, והפך ליד ימינו של אברהם פולונסקי, מייסד המחתרת היהודית בצרפת. הוא ניהל את החנות לחלקי חילוף ברחוב טריפייר 17 בקרבת המשטרה הצרפתית בטולוז. החנות הוקמה ככיסוי להקמת קבוצת ה"קורפ פרנק", קבוצת הגרילה הראשונה של הצבא היהודי בטולוז, ושימשה ככיסוי לפעילות המחתרתית בטולוז. בעיר זו נוהלה פעילות הצבא היהודי בכל רחבי צרפת, כולל אספקת נשק ואמצעים כספיים לחברי יחידות המאקי (Maquis) – קבוצות צבאיות קטנות שנקטו בפעולות גרילה נגד האויב. בנוסף פעלה המחתרת היהודית בטולוז להצלת ילדים באמצעות איסוף, הסתרה והעברתם אל מעבר לגבול[3].
החנות נוהלה כעסק לכל דבר, בעוד שבחלקה האחורי התנהלה הפעילות המחתרתית, מעבדה לתעודות מזויפות, קבלת מכשירי רדיו ששימשו להסתרת אקדחים ומקום בו ארגן כהן קורסי הכנה צבאיים[4]. בנובמבר 1941 מונה כהן לקצין קישור בין מפקדת הצבא היהודי שבסיסה בטולוז לבין יחידות המאקי שפעלו בניס, גרנובל, מז'ב וליון. הוא היה אחראי להקמת תאים עצמאיים של הצבא היהודי בכל רחבי צרפת, לרבות גיוס חברי מחתרת, ארגון אימונים צבאיים, הסתרת יהודים והעברתם אל מעבר לגבול. בנובמבר 1943, יחד עם ז'אק לזרוס וראול ליאונס, הוא הכשיר מגויסים למאחז המחתרת באספינסיה (Espinassier). ב-25 בינואר 1944 מונה לראש קבוצת הפשיטה של הצבא היהודי בטולוז בדרגת סגן.
כהן נמלט מספר פעמים ממעצרים. ב-17 במאי 1944 נעצר על ידי גרמנים בקאסטְר, יחד עם ז'אק לזארוס ורנה קאפל, בעודו נושא מסמכים סודיים של המחתרת, אך השלושה לבסוף שוחררו. ב-7 ביוני 1944, בדרכו לפגישה במשרד ברחוב טריפייר 10, הבחין באנשי המיליציה הצרפתית – המשטרה החשאית של משטר וישי. הוא ראה את איציק פרידמן (פראן), שכבר נעצר על ידי המיליציה הצרפתית, והצליח להימלט. ב-22 ביולי 1944 הוא הגיע לרחוב לה פום ונקלע למארב של המיליציה הצרפתית. הוא שמע יריות וראה את כל המתרחש. הוא הצליח לחלץ את ראול לאונס הפצוע, להביא אותו לכירורג ולאחר מכן העביר אותו לד"ר אמריק אפשטיין, שהיה חבר ב"צבא היהודי[5].
כהן השתתף בקרבות לשחרור טולוז בדרגת סגן משנה בצבא הצרפתי. החל מ-28 באוגוסט 1944, לאחר השחרור, הוא פשט על מפקדת המשרד לעניינים יהודיים של הגסטפו ועל הנציבות לשאלות יהודיות בטולוז והחרים כמות עצומה של מסמכים המתעדים את פשעי הנאצים ומשטר וישי[6]. לאחר שחרור טולוז, שובץ בגדוד הביטחון ה-17 ולאחר מכן בגדוד הרכב ה-17 של המטה הכללי בצבא הצרפתי. הוא שוחרר מהשירות ב-31 בינואר 1945 בדרגת סגן בכוחות הפנים הצרפתיים.
כהן היה חלק מצוות להכשרת צעירים יהודיים שהקים פולונסקי לבקשת בן-גוריון לעלייה ג', לקראת עלייתם לארץ. ההכשרה כללה לימודי עברית וציונות, ונועדה לסייע לצירופם לקיבוצים ולכוח המגן בארץ ישראל.
עיטורי כבוד עריכה
- צלב המלחמה עם כוכב ברונזה
קישורים חיצוניים עריכה
- תמונה של אלברט כהן ביחידת המאקי באזור Espinassier, מאי 1944, Musée de la résistance en ligne
הערות שוליים עריכה
- ^ יהודה בן-דוד, ביד חזקה: אברהם פולונסקי והמחתרת היהודית בצרפת במלחמת העולם השנייה, משרד הביטחון, מסת"ב 965-05-1189X, 2002, עמ' 66-67
- ^ Albert Cohen (dit Bébé), Musée de la résistance en ligne
- ^ צילה הרשקו, ההולכים בחושך יראו אור: הרזיסטנס היהודי בצרפת, שואה ותקומה 1940–1949, הוצאת צ'ריקובר, 2003, עמ' 96
- ^ Albert Cohen, ajpn, 5 באוקטובר 2010
- ^ ענת גואטה, הצבא היהודי בצרפת: קורותיה של מחתרת ציונית לוחמת, תל אביב: משרד הביטחון, 2001
- ^ ד"ר צילה הרשקו, רשתות ההתנגדות היהודיות בצרפת במלחמת העולם השנייה, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה