אינדיקאר
פעולות נוספות
| קובץ:INDYCAR logo.svg.png | |
| ענף | מרוץ מכוניות |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1994 |
| ארגון מפעיל | אינדיקאר (Penske Entertainment Corp.) |
| מדינות משתתפות | ארצות הברית, קנדה, מקסיקו |
| שמות קודמים | ליגת המרוצים אינדי (Indy Racing League) |
| הכי הרבה זכיות | סקוט דיקסון (6) |
| מפעל נמוך יותר | אינדי NXT |
| indycar.com | |
אינדיקאר (באנגלית: IndyCar) הוא גוף אמריקאי המארגן סדרת מרוצי מכוניות בקטגוריית "אינדי". האירוע המרכזי והיוקרתי ביותר של הסדרה הוא מרוץ האינדיאנפוליס 500.
הגוף מנהל מספר סדרות מרוצים, ובראשן האינדיקאר Series (IndyCar Series), סדרת הפיתוח אינדי NXT (Indy NXT), וסדרות USF Pro Championships המהוות את שלבי הפיתוח המוקדמים יותר. הארגון נמצא בבעלות "תאגיד הבידור פנסקי" מאז 2019.[1]
סקירה כללית עריכה
- אינדיקאר Series: סדרת מרוצי המכוניות החשופות הבכירה בצפון אמריקה. האליפות כוללת מרוצים במגוון סוגי מסלולים: מסלולי כביש ומסלולי רחוב.
- אינדיאנפוליס 500: מכונה "המופע הגדול ביותר במרוצים" ("The Greatest Spectacle in Racing"), זהו המרוץ היוקרתי ביותר בסדרה ובעולם הספורט המוטורי האמריקאי. הוא מעניק ניקוד כפול באליפות ונחשב לחלק מה"הכתר המשולש של הספורט המוטורי".[2]
- אינדי NXT: סדרת פיתוח הנחשבת לשלב האחרון לפני סדרת אינדיקאר הבכירה.
- אליפויות USF Pro: סדרת מרוצים המהווה את שלבי הפיתוח המוקדמים בדרך לאינדיקאר, וכוללת את אליפויות USF Juniors, USF2000 ו-USF Pro 2000.
היסטוריה עריכה
שורשיו של אינדיקאר נטועים באליפויות מרוצי המכוניות שאורגנו בארצות הברית החל מאמצע המאה ה-20 על ידי איגוד הרכב האמריקאי (AAA), ובהמשך על ידי מועדון הרכב של ארצות הברית (USAC). בשנת 1979 פרשו מספר בעלי קבוצות מהממסד הקיים והקימו את סדרת CART, שהפכה במהרה לליגה המרכזית והבולטת בתחום.
בשנת 1994 ייסד טוני ג'ורג', נשיא מסלול האינדי 500, את "ליגת המרוצים אינדי" (IRL) כמענה עצמאי ל-CART. מהלך זה יצר פיצול עמוק בספורט שנודע בשם "The Split", אשר נמשך כ-12 שנים והשפיע לרעה על הפופולריות והיציבות של התחום.[3]
עם הזמן התחזקה IRL, בין היתר בזכות המשך קיומו של מרוץ האינדי 500 תחת חסותה, בעוד CART נקלעה לקשיים כלכליים וקרסה. בשנת 2008 התאחדו שתי הליגות למסגרת אחת תחת ניהולה של IRL, אשר מותגה מחדש לימים בשם "אינדיקאר". בשנת 2019 נרכשו אינדיקאר ומסלול אינדיאנפוליס על ידי תאגיד הבידור פנסקי, שבבעלות איש העסקים רוג'ר פנסקי.
המכונית ומפרט טכני עריכה
| רכיב | מפרט |
|---|---|
| שלדה | דאלארה IR-18 עם מערכת הגנה "Aeroscreen"[4] |
| מנוע | 2.2 ליטר V6 טווין-טורבו, היברידי (החל מאמצע 2024) |
| ספקי מנועים | הונדה, שברולט[5] |
| הספק | 650–750 כ"ס, תלוי במפרט המסלול |
| דלק | דלק מרוצים 100% מתחדש של Shell[6] |
| צמיגים | פיירסטון Firehawk (צמיגי סליקס למסלול יבש, צמיגי גשם למסלול רטוב) |
| משקל מינימלי | 755 ק"ג (מסלולים סגלגלים) / 771 ק"ג (מסלולי כביש/רחוב) (ללא נהג ודלק) |
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
קובץ:Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של אינדיקאר (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Penske Corp. completes acquisition of IndyCar, IMS, Racer.com, 4 בנובמבר 2019
- ^ What is the Triple Crown of Motorsport?, Goodwood Road & Racing
- ^ Oreovicz, John (29 במרץ 2018). "IndyCar's reunification: 10 years later". ESPN.
- ^ INDYCAR's Aeroscreen makes successful on-track test debut, IndyCar.com, 2 באוקטובר 2019
- ^ Chevrolet, Honda extend INDYCAR engine partnership, IndyCar.com, 29 באוקטובר 2020
- ^ IndyCar switching to 100 percent renewable fuel for 2023, Racer.com, 26 במאי 2022