Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

איל מגד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איל מגד
מגד, 2010
מגד, 2010
לידה ארצות הבריתארצות הברית ניו יורק סיטי, ניו יורק, ארצות הברית

איל מגד (נולד ב-29 באוגוסט 1948) הוא סופר ומשורר ישראלי.

ביוגרפיה עריכה

נולד בניו יורק[1] וגדל בתל אביב. בנם של הסופר אהרן מגד והסופרת אידה צורית. בוגר תיכון חדש בתל אביב. את שרותו הצבאי עשה בגלי צה"ל. למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. עבד כעורך בקול ישראל.

בתחילת שנות השבעים החל לפרסם שירה, ובמהלך שנות השבעים והשמונים הוציא עשרה קובצי שירים. בשנות ה-90 החל לכתוב רומנים.

בשנת 2004 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

בשנת 1977 אימץ אורח חיים צמחוני, ובשנת 2008 אימץ אורח חיים טבעוני[2]. מגד נוהג להפיץ את משנתו הטבעונית במאמרי דעה[3][4]. פרסם ב-2019 מאמר נגד שר החקלאות אורי אריאל ובו כינה אותו "אייכמן של בעלי החיים". בתגובה אריאל ביקש מהיועץ המשפטי לפתוח בחקירה.

מתגורר בשכונת דניה בחיפה. הוא נשוי בשנית לסופרת והעורכת צרויה שלו ולהם שני בנים משותפים. למגד שני ילדים נוספים מנישואיו הראשונים לאמנית נונה מגד.

 
 
 
 
 
מאיר שלו (בסלבסקי)
מאיר שלו (בסלבסקי)
 
צפורה שלו (בסלבסקי)
צפורה שלו (בסלבסקי)
 
 
 
עליזה שידלובסקי
עליזה שידלובסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתיה בן ברק
בתיה בן ברק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רפאלה שיר
רפאלה שיר
 
 
צור שלו
צור שלו
דנה שלו
דנה שלו
 
 


ספריו עריכה

רומנים עריכה

  • ברברוסה, כתר, 1993
  • אשת הקמיקזה, זמורה ביתן, 1995
  • סודות מונגוליה, זמורה ביתן, 1997
  • חסד נעורייך, ידיעות אחרונות, 1999
  • חיי עולם, ידיעות אחרונות, 2001
  • האור השחור, ידיעות אחרונות, 2003
  • סודות ובגידות, ידיעות אחרונות, 2005
  • ארץ אשה, ידיעות אחרונות, 2006
  • זוג, ידיעות ספרים, 2008
  • איך לחיות, ידיעות ספרים, 2010
  • סוף הגוף, ידיעות ספרים, 2012
  • אוֹשרַליה, ידיעות ספרים, 2016
  • חיים שנעזבו, ידיעות ספרים, 2020
  • בעל, ידיעות ספרים, 2023[5]
  • אורו הגנוז, ידיעות ספרים, 2026[6][7][8][9]

שירה עריכה

  • פארק עדן, עקד, 1972
  • קצה , ספרית פועלים, 1975
  • סוף הזיכרון , מסדה, 1976
  • חצרות, דביר, 1979
  • שלוש שנים, ספרית פועלים, 1983
  • מתחת לשטיח הכחול, כנרת, 1985
  • סערת אסתר, זמורה ביתן, 1986
  • בחזרה לאושר, הקיבוץ המאוחד, 1989
  • קרפה, פואמה, זמורה ביתן, 1990

לקריאה נוספת עריכה

  • שי חורב, איל מגד, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 229, 2018.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה