Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אילנה ברגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
אילנה ברגר
אילנה ברגר, 2008
אילנה ברגר, 2008
לידה 31 בדצמבר 1965 (גיל: 60)
מקסיקומקסיקו מקסיקו סיטי, מקסיקו
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום מגורים תל אביב, ישראל
גובה 1.69 מטר
יד חובטת ימין
תקופת פעילות מ-1986
יחידים
דירוג שיא 149 (10 באוגוסט 1992)
זכיות בטורנירים 7 (כולם בסבב ה-ITF)
זוגות
דירוג שיא 153 (25 בנובמבר 1991)
זכיות בטורנירים 15 (כולם בסבב ה-ITF)
שיאי גראנד סלאם
זכיות 0
אליפות אוסטרליה הפתוחה סיבוב ראשון (1988, 1992)
וימבלדון מוקדמות / סיבוב ראשון (1991)
אליפות ארצות הברית הפתוחה מוקדמות / סיבוב ראשון (1992)
מאזן מדליות
טניס
מתחרה עבור ישראלישראל ישראל
המכביה
זהב 1989 יחידות
זהב 1989 זוגות מעורבים
קובץ:אילנה ברגר - תמונת פרופיל 2012.JPG
אילנה ברגר, 2012

אילנה ברגר (נולדה ב-31 בדצמבר 1965) היא טניסאית עבר ישראלית, 5 פעמים אלופת ישראל בטניס (1985, 1989-1987 ו-1991), שחקנית נבחרת טניס הנשים של ישראל ובעלת 2 מדליות זהב מהמכביה. ברגר דורגה בשיאה (בשנת 1992) במקום ה-149 בדירוג ה-WTA. היא פרשה בשיאה מטניס מקצועני בשנת 1992, בעקבות פציעה בכתף, לאחר 6 שנות פעילות בלבד כטניסאית מקצוענית. לאחר מכן הייתה מאמנת טניס והחלה לעסוק בעיתונאות ספורט.

נעורים עריכה

קובץ:אילנה ברגר בגיל 7 במקסיקו סיטי.jpg
אילנה ברגר במקסיקו, 1972
קובץ:אילנה ברגר בגיל 14 בטורניר נוער בגרמניה - 2.jpg
אילנה ברגר בטורניר נוער בגרמניה, 1979

אילנה ברגר נולדה במקסיקו סיטי, מקסיקו, אליה היגרו סביה בשנים 1924–1925, הורי אביה ואם אמה מפולין ואבי אמה מרוסיה. אביה יצחק (רופא ילדים) ואמה זלטה (מורה לשפות), שנולדו במקסיקו, החליטו מתוך ציונות לעשות עלייה בשנת 1977 ואילנה עלתה לישראל יחד עם משפחתה – הוריה וארבע אחיותיה.

ברגר החלה לשחק טניס בגיל 7 עוד במקסיקו, אך התחביב הפך לרציני יותר רק עם הגעתה לישראל בגיל 11, אז נקלטה על ידי המאמן רון סטיל במרכז הטניס ברמת השרון שנפתח באותה שנה. מאמנה של ברגר בתקופה זו (1977–1980) היה נואל טברסקי.

בשנת 1978 הגיעה ברגר לשלב רבע גמר אליפות הנוער לגילאי 14, אז הודחה על ידי אורלי ביאלוסטוצקי.[1] בשנת 1979 זכתה באליפות בתי הספר בגוש דן בכיתות ז'-ח'.[2] בשנת 1980 הייתה ברגר בין 4 שחקניות שייצגו את ישראל במסגרת אליפות אירופה לנערות עד גיל 16.[3] באותה שנה הגיעה לגמר אליפות הנוער והפסידה בגמר עד גיל 18 לרלה וינקלר, אבל ניצחה אותה בגמר לבנות 16.[4] באליפות הטניס של ישראל בשנה זו, הפתיעו אילנה ברגר ושרית שלו (בנות ה-14) בחצי הגמר זוגות כשניצחו את הוותיקות טובה אפשטיין ואסתר רוזנגרטן,[5] אך הן הפסידו בגמר לחגית צוברי ותמר לוין. ברגר הגיעה גם לגמר עד גיל 18 אך הפסידה בו לרקפת בנימיני.[6]

בשנים 1981–1984 התאמנה ברגר במרכז הטניס ברמת השרון בהדרכתו של רוני סנדר.

בשנת 1982 הפתיעה ברגר כשהעפילה לגמר אליפות ישראל לנשים. למרות שהפסידה לה בגמר אליפות הנוער עד גיל 18, ניצחה ברגר את שגית דורון בחצי הגמר לנשים ואף עמדה על סף ניצחון בגמר, אך הפסידה בו בסופו של דבר לרות סברדלוב. בטקס חלוקת הפרסים הוענקה לברגר מלגת הצטיינות על שם הילד אורון ירדן.[7] לאחר מכן ציינה סברדלוב כי היא "חברה טובה מאוד של אילנה" ועל כך שהייתה על סף הפסד לברגר סיפרה: "כל כך התרגשתי, שלא הצלחתי להגיב כלל לכדורים שלה".[8]

אילנה ברגר היא בוגרת בית הספר אליאנס ברמת אביב. בשנת 1984 התגייסה לצה"ל במעמד של ספורטאי מצטיין, שירתה ביחידה 8200 של חיל המודיעין והחליטה להפוך לטניסאית מקצוענית מיד עם סיום השירות הצבאי.

בשנת 1984 קבע איגוד הטניס שבתחרויות גביע הפדרציה בסאו פאולו תורכב נבחרת ישראל משלוש טניסאיות בלבד. נקבע ששני משחקי מבחן ייערכו בין אילנה ברגר לרקפת בנימיני, אלופת ישראל לשעבר, כדי לקבוע מי תהיה הטניסאית השלישית. ברגר ניצחה במשחק הראשון ולאחר שבנימיני לא הופיעה למשחק השני - זכתה בניצחון טכני. אולם בניגוד לקביעתו הקודמת, תוך התעלמות מתוצאות משחקי המבחן, החליט איגוד הטניס לשלוח ארבע טניסאיות, כדי לכלול את בנימיני בכל זאת. בתגובה להחלטה הפתאומית של האיגוד, החליטה ברגר להחרים את יציאת נבחרת הנשים לתחרויות ותקפה את התנהלותו התמוהה: "נעשה לי עוול גדול. יכולים לומר שאני מענישה את עצמי ובאה לתקן את העולם, אבל אני בחורה עם עקרונות... פתאום היו לראשי האיגוד בעיות עם המצפון, מפני שכל העניין לא טופל כמו שצריך מלכתחילה. לי יש כבוד עצמי, ולכן כשמודיעים לי יומיים לפני נסיעה לחו"ל שכל הארבע נוסעות, זה לא מריח טוב".[9][10]

באותה שנה הפסידה ברגר בחצי הגמר באליפות ישראל לנשים ובגמר לזוגות.[11] לאחר הכישלון באליפות זו, עברה ברגר להתאמן במועדון הפועל תל אביב אצל אלוף ישראל לשעבר יהושע (שוקה) שלם (עד 1988), ורק אז חלה אצלה התקדמות משמעותית. באימונים בקבוצה של 3–4 בנות, קיבלה ברגר לראשונה הדרכה באופן פרטני, לא רק על הטכניקה ושיפור המשחק עצמו, אלא גם על נושאים מנטליים שאף מאמן לא שם עליהם דגש לפני כן בעבודה איתה. התוצאות לא אחרו לבוא וב-1985 זכתה ברגר לראשונה באליפות ישראל לבוגרות. היא ניצחה בגמר את דליה קוריאט וניצחה גם בגמר הזוגות יחד עם שגית דורון.[12]

קריירה מקצוענית עריכה

קובץ:אילנה ברגר - אליפות ישראל הראשונה - 1985.jpg
אילנה ברגר עם הוריה, אלופת ישראל 1985
קובץ:אילנה ברגר - סביב 1987.jpg
אילנה ברגר, שנות ה-80
קובץ:אילנה ברגר בראיון ליורם שמרון - סביב 1988.jpg
אילנה ברגר בריאיון ליורם שמרון

אילנה ברגר היא הטניסאית המקצוענית השנייה שקמה בישראל (אחרי פאולינה פלד באמצע שנות ה-70). לאחר שחרורה מצה"ל באמצע שנת 1986, החלה להתאמן עם מאמנה, שוקה שלם, להכנת קריירה מקצוענית. עיקר אימונים אלה היו שיחות ארוכות שהחדירו בברגר ביטחון עצמי וידע טקטי.[13]

ברגר שיחקה כמקצוענית בין השנים 1986–1992 וזכתה באליפות ישראל לנשים 5 פעמים, בשנים: 1985, 1987, 1988, 1989, 1991.

ברגר הייתה חברת משלחת ישראל באולימפיאדת סיאול (1988), והייתה האישה הראשונה שייצגה את ישראל בטניס במשחקים האולימפיים בענף זה. היא הפסידה בסיבוב הראשון לקנדית ג'יל הת'רינגטון (אנ') (שדורגה בהמשך אותה שנה במקום ה-6 בעולם בזוגות).

בשנים 1988–1989 התאמנה ברגר במרכז הטניס בהדר יוסף אצל המאמן רון סטיל. אולם בשנים 1990–1992, תחת הדרכתו של המאמן ההולנדי האנס פליוס (במרכז הטניס ברמת השרון) שהובא לישראל כדי לעבוד ספציפית עם השחקניות ובעיקר עם ברגר ועם אנה סמשנובה הצעירה, הגיעה ברגר לתוצאות הבינלאומיות הטובות ביותר שלה וב-10 באוגוסט 1992 הגיעה לדירוג השיא שלה ליחידים בסבב העולמי לנשים (WTA)‏, 149 בעולם.

במהלך הקריירה המקצוענית שלה, זכתה ברגר ב-7 תוארי יחידים וב-15 תוארי זוגות בסבב הנשים של הפדרציה הבינלאומית לטניס (ITF). המאזן בקריירה שלה עומד על 145 ניצחונות לעומת 86 הפסדים ביחידים, ו-125 ניצחונות לעומת 62 הפסדים בזוגות.

טורנירי גראנד סלאם עריכה

בקטגוריית הזוגות השתתפה ברגר פעמיים בהגרלה הראשית - בגראנד סלאם הראשון של העונה, אליפות אוסטרליה הפתוחה: ב-1988 עם פאם קאסאל טלפורד (אנ') מארצות הברית, וב-1992 עם סמנתה סמית' (אנ') מבריטניה. בשתי הפעמים הפסידה בסיבוב הראשון.

בקטגוריית היחידות השתתפה 4 פעמים במשחקי המוקדמות: באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-1988 הפסידה בסיבוב השני וב-1992 הפסידה בסיבוב הראשון, באליפות וימבלדון ב-1991 הפסידה בסיבוב הראשון ובאליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1992 הפסידה בסיבוב ראשון.

נבחרת ישראל עריכה

אילנה ברגר ייצגה את ישראל במשך 7 שנים (1993-1986) במסגרת נבחרת ישראל במשחקי "גביע הפדרציה". היא הייתה חברה בנבחרת ב-25 מפגשים,[14] כאשר המאזן שלה עומד על 19 ניצחונות לעומת 21 הפסדים: 10 ניצחונות לעומת 10 הפסדים במשחקי היחידים, ו-9 ניצחונות לעומת 11 הפסדים בזוגות.

המכביה עריכה

קובץ:אילנה ברגר ושלמה גליקשטיין - מכביה 2005.JPG
אילנה ברגר ושלמה גליקשטיין, זהב במכביה 2005

ברגר זכתה בסך הכל ב-12 מדליות (כולל לוותיקים) במכביות השונות: 5 מדליות זהב, 3 כסף ו-4 ארד, כאשר גם לאחר פרישתה היא שיחקה בעוד 2 מכביות ב"מאסטרס" - במשחקים לגילאי 35 ומעלה.

5 מדליות הזהב במכביה:

זכיות בטורנירים עריכה

יחידות (7 זכיות) עריכה

מס' תאריך טורניר משטח יריבה בגמר תוצאה
1. 30 במרץ 1987 ישראלישראל חיפה, ישראל קשה צרפתצרפת ססיל קלמט 2-6 ,0-6
2. 23 בנובמבר 1987 ישראלישראל ירושלים, ישראל קשה ישראלישראל דליה קוריאט 3-6 ,2-6
3. 13 באוגוסט 1990 ארצות הבריתארצות הברית צ'את'אם, ארצות הברית קשה ארצות הבריתארצות הברית שאנן מקארת'י 2-6 ,6-7 (4)
4. 5 בנובמבר 1990 ישראלישראל אשקלון, ישראל חימר ישראלישראל ציפי אובזילר 1-6 ,3-6
5. 12 בנובמבר 1990 ישראלישראל אשקלון, ישראל חימר ישראלישראל דליה קוריאט 5-7 ,1-6
6. 5 באוגוסט 1991 ישראלישראל רמת השרון, ישראל קשה דרום אפריקהדרום אפריקה ג'נין המפריז 3-6 ,3-6
7. 19 באוגוסט 1991 ישראלישראל ירושלים, ישראל קשה דרום אפריקהדרום אפריקה טסה פרייס 3-6, 7-6 (5) ,4-6

זוגות (15 זכיות) עריכה

קובץ:אילנה ברגר 2008 - B&W.jpg
אילנה ברגר, 2008
מס' תאריך טורניר משטח שותפה יריבות בגמר תוצאה
1. 30 במרץ 1987 ישראלישראל ערד, ישראל קשה ישראלישראל יעל שביט הולנדהולנד טיטיה וילמינק
הולנדהולנד הסטר ויטוואט 		3-6, 2-6
2. 17 באוגוסט 1987 ארצות הבריתארצות הברית מנהאסט, ארצות הברית חימר ארצות הבריתארצות הברית ג'יין תומאס הולנדהולנד ברנדה שולץ מקארת'י (אנ')
הולנדהולנד מריאן ואן דר טורה 		4-6, 1-6
3. 23 בנובמבר 1987 ישראלישראל ירושלים, ישראל קשה ישראלישראל רקפת בנימיני הולנדהולנד יאנה קוראן
גרמניהגרמניה סטפני רמקה 		2-6, 1-6
4. 8 באוגוסט 1988 בלגיהבלגיה קוקזידה (אנ'), בלגיה חימר ישראלישראל ענת ורון גרמניהגרמניה רנאטה קוכטה שימוש בתבנית גר עבור "Renata Kochta" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(גר')
ישראלישראל חגית אוחיון 		2-6 ,6-1, 2-6
5. 24 באוקטובר 1988 ישראלישראל אשקלון, ישראל קשה ישראלישראל חגית אוחיון ישראלישראל מדי דדוש
ישראלישראל יעל סגל 		5-7, 0-6
6. 31 באוקטובר 1988 ישראלישראל חיפה, ישראל קשה ישראלישראל חגית אוחיון דרום אפריקהדרום אפריקה רובין פילד
אירלנדאירלנד לזלי אוהלורן 		3-6, 1-6
7. 7 בנובמבר 1988 ישראלישראל יפו, ישראל קשה ישראלישראל חגית אוחיון הולנדהולנד קולט סלי
ברזילברזיל תמיס זמברזיקי 		3-6, 4-6
8. 15 במאי 1989 ישראלישראל יפו, ישראל קשה ספרדספרד מריה חוזה לורקה פינלנדפינלנד אנה אלונן
ברזילברזיל לוסיאנה טלה 		3-6, 2-6
9. 5 בנובמבר 1990 ישראלישראל אשקלון, ישראל חימר ישראלישראל לימור זלץ גרמניהגרמניה דניאלה בלנקה
ישראלישראל יעל שביט 		2-6, 1-6
10. 12 בנובמבר 1990 ישראלישראל אשקלון, ישראל חימר ישראלישראל לימור זלץ ישראלישראל דליה קוריאט
ישראלישראל מדי דדוש 		6-4, 1-6, 1-6
11. 22 באפריל 1991 ישראלישראל רמת השרון, ישראל קשה בריטניהבריטניה ג'ולי סלמון (אנ') פינלנדפינלנד אנה אלונן
הולנדהולנד סימון שילדר 		4-6, 4-6
12. 5 באוגוסט 1991 ישראלישראל רמת השרון, ישראל קשה דרום אפריקהדרום אפריקה רובין פילד דרום אפריקהדרום אפריקה ג'נין המפריז
נמיביהנמיביה אליזמה נורטיה 		0-6, 1-6
13. 12 באוגוסט 1991 ישראלישראל אשקלון, ישראל קשה דרום אפריקהדרום אפריקה רובין פילד ארצות הבריתארצות הברית קירסטן דרייר
דרום אפריקהדרום אפריקה טסה פרייס 		W/O
14. 11 בנובמבר 1991 בריטניהבריטניה סוינדון (אנ'), בריטניה שטיח דרום אפריקהדרום אפריקה טסה פרייס בלגיהבלגיה אלס קלנס (אנ')
שווייץשווייץ מישל סטרבל 		2-6, 5-7
15. 25 במאי 1992 ישראלישראל אשקלון, ישראל קשה הולנדהולנד פטרה קמסטרה (אנ') דרום אפריקהדרום אפריקה מישל אנדרסון
ישראלישראל לימור זלץ 		2-6, 6-2, 4-6

פרישה עריכה

אילנה ברגר בלטה בסגנונה ההתקפי, שכלל חבטת הגשה חזקה, משחק רשת איכותי וחבטת גב יד מצוינת. אולם במהלך שנת 1992, כשהייתה בת 26 ובשיא הצלחתה, נפצעה בכתפה. לאחר שטיפולים רבים לא פתרו את הבעיה, החליטה לאחר התלבטויות רבות לא לעשות ניתוח ולפרוש מטניס מקצועני. ברגר פרשה כאלופת ישראל וכמדורגת הישראלית הגבוהה ביותר בעולם באותו זמן.

למרות פרישתה, כעבור שנה בשנת 1993, קיבלה פנייה מאיגוד הטניס להצטרף לשורות הנבחרת לעוד מספר מפגשים כדי לשחק במשחקי הזוגות, קטגוריה בה הצטיינה במיוחד.

אימון עריכה

קובץ:אילנה ברגר - מגישה.jpg
אילנה ברגר

מיד עם פרישתה ב-1992 החלה ללמוד באוניברסיטת תל אביב ובשנת 1994 סיימה תואר ראשון בלימודים כלליים ובספרות עברית. לקראת סוף התואר הראשון החלה לאמן במועדון הספורט של האוניברסיטה (2002-1994), שם לימדה טניס במסגרת שיעורי "ספורט חובה" של סטודנטים לתואר ראשון.

בתום לימודיה ב-1994, מונתה למאמנת וקפטן נבחרת ישראל למשחקי "גביע הפדרציה" וכיהנה בתפקיד שנה אחת.

בשנת 1997 יזמה והקימה את קבוצת הטניס נשים של אס"א תל אביב. היא אימנה את הקבוצה ושימשה בה כקפטן ובהתחלה הייתה גם שחקנית פעילה, אך מאוחר יותר הפסיקה לשחק והתרכזה רק בניהול הקבוצה. הקבוצה זכתה מאז הקמתה 13 פעמים באליפות המדינה לנשים (1997–2005, 2007, 2009–2011) ו-12 פעמים ברציפות בגביע המדינה לנשים (1997–2008).

בטקס "טניסאית היובל" שנערך באוקטובר 1998, נבחרה ברגר כאחת משלוש הטניסאיות הבולטות ביותר בחגיגות היובל של מדינת ישראל, יחד עם טובה אפשטיין ואנה סמשנובה.

בשנים 1999–2001 עברה קורס מאמני טניס בבית הספר למאמנים ומדריכים ע"ש נט הולמן במכון וינגייט.

בשנת 2012 הפסיקה ברגר לאמן בעקבות שחיקה שהביאה עמה פציעות רבות, ובהן קרע בגיד המרפק ופציעה חמורה בקרסול שמאל.

עיתונאות עריכה

בין השנים 1995–1997, למדה ברגר לימודי תעודה בעיתונאות באוניברסיטת תל אביב. באותן שנים הייתה הדוברת ואשת יחסי הציבור של "התאחדות הספורט לבתי הספר".

בין השנים 1996–2001 שימשה ככתבת הטניס במדור הספורט של עיתון "הארץ".[16] עם עזיבתה את עיתון "הארץ", הייתה במשך חצי שנה כתבת הדסק האולימפי בתוכנית הטלוויזיה "חדשות הספורט" בערוץ הספורט. לאחר מכן עבדה כעיתונאית פרילנסרית וכתבה וערכה בין השאר באמצעי תקשורת כגון מגזין "מנטה", השבועון "מקור ראשון", מגזין "את" ואתר "ONE".

בין השנים 2008–2012 הייתה ברגר עורכת התוכן של אתר האינטרנט של מרכז הספורט של אוניברסיטת תל אביב וכן של אתר בית הספר להסמכת מדריכים ומאמנים בספורט "קמפוס שיאים".

בשנים 2008–2009 כתבה את הטור "פרשנות טניס" באתר mako.[17] בשנים 2008–2013 כתבה טורי פרשנות טניס בעיתון "ישראל היום" ומשנת 2009 משמשת פרשנית טניס בערוצי הטלוויזיה "ספורט 1" ו"ספורט 2" של חברת "צ'רלטון".

בשנת 2017 החלה לעבוד כמנהלת ועורכת התוכן של אתר האינטרנט של "הוועד האולימפי בישראל". בנוסף, היא עובדת כפרשנית טניס מאותה שנה ועד היום בערוצי הספורט של צ'רלטון וגם ככותבת סיפורי חיים ואוטוביוגרפיות.

פרסים עריכה

קובץ:אילנה ברגר - פרס מפעל חיים בספורט 2010.jpg
אילנה ברגר מקבלת פרס מפעל חיים בספורט, 2010
קובץ:ברגר - צילום אלכס גולדנשטיין - איגוד הטניס.jpg
אילנה ברגר מקבלת את פרס ה-Commitment Award מטעם איגוד הטניס הבינלאומי, 2017
  • 1982, 1983, 1984, 1985, 1986[18] – פרס הוקרה מטעם הוועד האולימפי בישראל בענף הטניס.
  • 10.5.1986 – "ספורטאית השנה 1985" מטעם עיתון "דבר".
  • 1998 - פרס "טניסאית היובל" של ישראל מטעם איגוד הטניס בישראל.
  • 2010 – עיטור "מפעל חיים בספורט" – מטעם משרד הגמלאים והתאחדות ספורט ותיקים.[19]
  • 2017 - Fed Cup Commitment Award[20] מטעם איגוד הטניס הבינלאומי (ITF) - פרס הניתן לטניסאיות בכל העולם שייצגו את ארצן ב"גביע הפדרציה".

חיים אישיים עריכה

בשנת 2012 נישאה אילנה ברגר למוזיקאי, הזמר והגיטריסט חבר בצמד הפרברים, אורי הרפז. היא משמשת כעוזרת ההפקה שלו ועוסקת בניהול הקריירה המוזיקלית שלו, בעיקר בצד השיווקי.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|אילנה ברגר]] בוויקישיתוף

הטור "פרשנות טניס" עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ נקבעו העולות לחצי-הגמר באליפות הטניס, דבר, 29 באוגוסט 1978
  2. ^ אלופי בתיה"ס בטניס לגוש דן, מעריב, 27 במאי 1979
  3. ^ 4 נערות, נציגות ישראל היוצאות לתחרות גביע הלווצ'יה, דבר, 17 ביולי 1980
  4. ^ סטיב רוזנברג אלוף הנוער עד גיל 18 בטניס, דבר, 31 באוגוסט 1980; במרכז הטניס ברמת השרון נסתיימה ביום ו' אליפות ישראל לנוער, מעריב, 31 באוגוסט 1980
  5. ^ 8 המדורגים יופיעו היום באליפות הטניס, מעריב, 29 בספטמבר 1980; גליקשטיין, שניידר וארלוזורוב היום בשמינית הגמר בטניס, דבר, 29 בספטמבר 1980
  6. ^ גליקשטיין וחגית צוברי הגנו על תואריהם באליפות הטניס, דבר, 3 באוקטובר 1980
  7. ^ כתר חמישי ברציפות לשלמה גליקשטיין: תואר הנשים לרות סברדלוף בת ה-17, מעריב, 10 באוקטובר 1982
  8. ^ ברוריה ביגמן, כדי להתמסר לטניס נדדה האלופה סברדלוף בין בתי'ס, מעריב, 11 באוקטובר 1982
  9. ^ ברוריה ביגמן, זה קרה בנבחרת הנשים בטניס – ויתרה על המסע כי המשלחת הוגדלה, מעריב, 5 ביולי 1984
  10. ^ ישעיהו פורת, בראוו אילנה, מעריב, 8 ביולי 1984
  11. ^ אורלי אלופת הטניס, מעריב, 14 באוקטובר 1984
  12. ^ דב בראל, המהפך של פרקיס הביא לגמר קלאסי, מעריב, 25 באוקטובר 1985
  13. ^ סרג'יו ליבדינסקי, המחבט והרשת: בין אילנות גבוהים, מעריב, 30 בדצמבר 1986
  14. ^ מפגש הוא משחק של מדינה נגד מדינה, הכולל שני משחקי יחידים ומשחק זוגות אחד.
  15. ^ אילנה ברגר מנצחת בגמר המכביה ה-13, 13.7.1989, באתר sun-sentinel.com
  16. ^ אילנה ברגר, קור רוח הוא שם המשחק, באתר הארץ, 3 ביולי 2001
  17. ^ אילנה ברגר, פרשנות טניס – הטור באתר mako
  18. ^ ברוריה ביגמן, הצדעה אולימפית לאלופי ישראל, מעריב, 19 בספטמבר 1986
  19. ^ 36 ספורטאים ואישים יקבלו עיטור על מפעל חיים, באתר ONE‏, 22 ביוני 2010
  20. ^ COMMITMENT AWARD, באתר ה-Fed-Cup


קובץ:Flag of Israel.svg משלחת ישראל לאולימפיאדת סיאול (1988) קובץ:Olympic rings.svg
איגרוף אגרוף יהודה בן חיים • יעקב שמואל • אהרון יעקובי
היאבקות היאבקות דב גרוברמן • אבן ברנשטיין
התעמלות התעמלות מכשירים רויטל שרון
התעמלות אמנותית התעמלות אמנותית שולמית גולדשטיין • רקפת רמיגולסקי
טניס טניס עמוס מנסדורף • שחר פרקיס • גלעד בלום • אילנה ברגר
קליעה קליעה אדוארד פפירוב • יצחק יונסי
שחייה שחייה אייל שטיגמן
שיט שיט רן טורטן • דן טורטן • אלדד אמיר • יואל סלע
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אילנה_ברגר&oldid=439790"