אז בהר מור

אז בהר מור הוא פיוט מסוג "מחיה" (לברכת מחיה המתים) בקדושתא לשחרית של יום הכיפורים, שנכתבה בידי רבי שלמה אבן גבירול. על פי מסורת קדומה של הפייטנים בקדושתאות לימים נוראים, הוקדשו שלושת החלקים הראשונים בקדושתא לשלושת האבות, ולכן המחיה, שהוא החלק השני, הוקדש ליצחק ועוסק בעקדת יצחק.
במנהגי אשכנז הפיוט משמש, שלא כתפקידו המקורי, כסליחה מסוג "עקדה". הפיוט נאמר באחד מימי עשרת ימי תשובה לפי המנהגים השונים.

בתוכנו של הפיוט בולטת שותפותו והסכמתו של יצחק למעשה העקידה: "עֲמָד נָא אָבִי וּקְשֹׁר הַטֶּבַח. פֶּן אָגוּר מִפְּנֵי הָאֶבַח. צַמְּדֵנִי פֶּן אֲחַלֵּל הַזֶּבַח". הדברים מבוססים על דברי חז"ל, לפיהם אברהם רמז ליצחק על המצווה להקריבו לקרבן ויצחק נענה לכך ברצון: "פתח יצחק ואמר 'רבונו של עולם, כשאמר לי אבא: 'אלהים יראה לו השה לעולה בני', לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני".

כפיוטי עקידה רבים, גם בפיוט זה בקשת רחמים על עם ישראל בשכר עקידת יצחק, בדומה לחתימת ברכת זכרונות: "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור".

באקרוסטיכון אלפבית עברי ולאחריו שם המחבר (שלמה בר יהודה גבירול). סיום רוב הבתים בשיבוץ חלק מפסוק במקרא המסתיים במילה קודש. השיבוץ אינו חלק מהאקרוסטיכון.

מילות הפיוט

אָז בְּהַר מוֹר דָּץ יוֹנַת אֵלֶם. בְּקַחְתּוֹ אֵיתָן עוֹלָה שָׁלֵם. גֵּאֶה בְּחָנוֹ קַח נָא זֶה הָעֶלֶם. תְּרוּמָה לַיְיָ קֹדֶשׁ:
דַּת הַטֶּנֶא לְפָנַי לְהַנִּיחֵהוּ. הן קַח נָא אֶת בִּנְךָ לְאֶשְׁכָּר סְפָחֵהוּ. וַאֲנִי בְּחַרְתִּיו קוּם מְשָׁחֵהוּ. שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ:
זָךְ בְּשָׁמְעוֹ לִבּוֹ לֹא דָאַב. חֵפֶץ צוּרוֹ חָשַׁק וְתָאַב. טָפְלוּ שְׁנֵיהֶם הַבֵּן וְהָאָב. וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיְיָ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ:
יִעֵד עֵצִים וְלִשְׁפֹּת עָרַךְ. כָּמַהּ וְתָמַהּ יָחִיד וָרַךְ. לִהֵג אַיֵּה הַשֶּׂה הַנֶּעֱרָךְ. לְהַקְדִּישׁוֹ בְּמִקְדַּשׁ קֹדֶשׁ:
מָרוֹם יִרְאֶה לוֹ הַשֶּׂה וְהוּא יָשִׁיב. נֶפֶשׁ אֵם עֲקֶרֶת שְֹמֵחָה לְהָשִׁיב. סוֹקֵר סְפוּנוֹת בְּנִי שַׁוְעָךְ יַקְשִׁיב. יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ:
עֲמָד נָא אָבִי וּקְשֹׁר הַטֶּבַח. פֶּן אָגוּר מִפְּנֵי הָאֶבַח. צַמְּדֵנִי פֶּן אֲחַלֵּל הַזֶּבַח. וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ:
קָפַץ לִבְכּוֹת כֹּפֶר אֶשְׁכּוֹל. רְאוֹתוֹ אָבִיו נִשְׁכָּל שָׁכוֹל. שָׁלַח יָדוֹ לַעֲשֹוֹת אֶת כֹּל. מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ:
תַּרְשִׁישִׁים צָעֲקוּ בִּשְׁמֵי מְרוֹמִי. שְׁחֹט יוֹנַת אֵלֶם הֲיוּכַל יֶחֱזֶה מִי. לָז לְלָז יֶהְגוּ אַל תִּתְּנוּ דֳמִי. שְֹאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ:
מָרוֹם כְּהִבִּיט עוֹקֵד וְנֶעֱקָד. הַשֶּׂה עָקוּד וְהָאֵשׁ תּוּקַד. בָּחוּן טְהָר לֵב זָכַר וּפָקַד. וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ:
רָחַשׁ מֵלִיץ בְּקַחְתּוֹ מִשְׁלַחַת. יְחִידְךָ פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת. הִנֵּה כְּתוּבָה לְפָנַי פַּתֵּחַ מְפֻתַּחַת. פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ:
וַאֲנִי יָדַעְתִּי דַּרְכְּךָ בְּשֶׁפֶר. דּוּץ רוּץ וְקַח אַיִל תַּחַת עֹפֶר. הֲכִינוֹתִי כֹפֶר לְאֶשְׁכּוֹל הַכֹּפֶר. וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ:
גָּמוּל נִמְלַט מֵאֶבַח הַנִּשְׁחָז. בְּפָשְׁטוֹ צַוָּארוֹ דָּמוֹ לֹא נִפְחַז. יְמִינוֹ אָחַז בְּיוֹבֵל הַנֶּאֱחָז. לְהַקְדִישׁוֹ לַיְיָ קֹדֶשׁ:
רַחוּם תִּתֵּן שָׁלוֹם לְאַחֲרִיתוֹ. וּזְכֹר הַיּוֹם לְגִזְעוֹ בְּרִיתוֹ. לְיֶתֶר הַפְּלֵיטָה וּשְׁאָר שְׁאֵרִיתוֹ. תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ:

קישורים חיצוניים

ויקיטקסט אז בהר מור, באתר ויקיטקסט

• על "יוֹנַת אֵלֶם" ועקדת יצחק כסיפור של הקדשה, בעמוד הפייסבוק של יהדות בעברית - המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל באוניברסיטה העברית