Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אורי בן-ארי (קצין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
אורי בן-ארי
בן ארי, 1948
בן ארי, 1948
לידה 1 בפברואר 1925
ברלין, גרמניהגרמניה גרמניה
פטירה 15 בינואר 2009 (בגיל 83)
תל אביב, ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1939
שירות צבאי
השתייכות קובץ:Palmach.svg פלמ"ח
קובץ:Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
1946–1973
(כ־27 שנים)
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום כיפור  מלחמת יום כיפור
תפקידים נוספים
קונסול ישראל בניו יורק
קובץ:PikiWiki Israel 28637 Art of Israel.jpg
בן ארי, 2003

אורי בן-ארי (1 בפברואר 1925 – 15 בינואר 2009) היה תת-אלוף בצה"ל, מפקד גייסות השריון, דיפלומט וסופר ישראלי.

ביוגרפיה עריכה

ילדות בגרמניה ועלייה לארץ עריכה

אורי בן-ארי נולד בשם היינץ בנר ברובע שנברג בברלין, גרמניה, במשפחה יהודית. בהיותו בן שש התגרשו הוריו, וכעבור שנתיים נפטרה אמו. בבחירות ב-12 בנובמבר 1933 החליט אביו להצביע נגד היטלר. הבחירות לא היו חשאיות וכל מצביע שהכניס לקלפי פתק "כן" לאדולף היטלר, קיבל במקום סיכה עם המילה "כן". כשיצא אביו ללא הסיכה הותקף על ידי אנשי פלוגות הסער. כשניסה היינץ לעזור לאביו הוכה אף הוא מכות נמרצות. בליל הבדולח התבונן ביחד עם אביו וראה כיצד בית הכנסת בו עלה לתורה, בית הכנסת בפאזאנן שטראסה, עולה באש וכיצד הנאצים שורפים את ספרי התורה.[1] זמן קצר לאחר מכן גורש מבית הספר בטקס פומבי משפיל. בטקס עמדו כל התלמידים במסדר והמנהל ציווה עליו להתקדם ואז הכריז באוזני כל התלמידים: "היינץ בנר! אתה בן הגזע היהודי אשר ביצע פשעים מחרידים כלפי האנושות וכלפי העם הגרמני! בית הספר מקיא אותך משורותיו ואתה מגורש בזה מבית הספר! צא משערנו והעלם מעינינו לעד. קדימה צעד! הייל היטלר!".

במרס 1939 עלה לארץ ישראל בגפו במסגרת עליית הנוער והתחנך בקיבוץ עין גב. אביו, יחד עם מרבית בני משפחתו, נספה בשואה.

קריירה צבאית עריכה

מלחמת העצמאות עריכה

אורי בן-ארי התגייס לפלמ"ח בשנת 1946. במהלך המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות היה מפקד פלוגה א' בגדוד הרביעי של חטיבת הראל[2], הוא גדוד הפורצים. במסגרת זו השתתף

בשיירת חולדה, בקרב נבי סמואל, בכיבוש קאלוניה, בקרב מנזר סן סימון[3], בכיבוש "המסרק" ובית מחסיר במבצע מכבי ובכיבוש הר ציון. על לחימתו בקרבות על ירושלים זכה לכינוי "מלך המסתערים". לאחר מכן מונה לסגן מפקד הגדוד השביעי של הפלמ"ח בחטיבת הנגב. במסגרת זו השתתף בהתקפה הכושלת של הגדוד בתחילת מבצע יואב על עיראק אל-מנשייה. בהתקפה השתתפו גם טנקים מסוג הוצ'קיס וקרומוול, בפיקודו של יצחק שדה. זו הייתה הפעם הראשונה בה ראה טנקים בשדה הקרב, והוא התרשם מעוצמת האש ומן המהירות של כוח השריון, בהשוואה לחיל הרגלים. בן-ארי השתתף גם במבצע חורב

ובמבצע עובדה ואף מונה למפקד הגדוד השביעי[4].

מבצע קדש עריכה

לאחר המלחמה היה מדריך בקורס מג"דים ומח"טים. בשנת 1951 מונה לסגן מפקד חטיבה 7 וגילה חטיבה במצב ירוד מבחינת הצטיידות ורמת החיילים. למרות הצלחתו בתמרונים בשנים 1951 ו-1952 לא הצליח לשכנע את המטכ"ל ואת ראש הממשלה דוד בן-גוריון בחשיבות השריון. באוקטובר 1955 התמנה למפקד חטיבה 7. הוא המשיך בפיתוח תורת הלוחמה המשוריינת, אך עדיין לא הצליח לשכנע את הדרגים הגבוהים, ובעיקר את הרמטכ"ל משה דיין, כי השריון נועד להיות כוח מסתער ולא כוח שמטרתו סיוע לחי"ר. אחת הסיבות לכך שדעתו לא נתקבלה הייתה שבניית כוח שריון דורשת משאבים כספיים גדולים שמדינת ישראל הענייה לא יכולה להרשות לעצמה.

ביולי 1956 הייתה התפתחות דרמטית. צרפת, שהסתכסכה עם גמאל עבד אל נאצר בגלל תמיכתו במורדים

באלג'יריה, החליטה לספק לישראל עשרות טנקים מטיפוס סופר שרמן ו-AMX-13. בן-ארי התמנה למפקד מבצע פריקת הטנקים והתחמושת בנמל הקישון. המבצע, שכונה "מבצע יונה", התנהל בסודיות ועבר בהצלחה. כעת הייתה החטיבה מצוידת כהלכה. באותו זמן התמנה חיים לסקוב כמפקד גייסות השריון. לסקוב צידד בדעתו של בן-ארי בקשר להפעלת השריון, אך למרות זאת הרמטכ"ל עדיין התנגד לכך.

ההזדמנות להוכיח את תפיסתו הגיעה במבצע קדש בקרב סכר הרואיפה. למרות התנגדות הרמטכ"ל, אישר אלוף פיקוד הדרום, אסף שמחוני, להכניס את חטיבה 7 לקרב כבר בתחילת המערכה. החטיבה כבשה את מתחמי הצבא המצרי באום כתף ובאבו עגילה, תוך ביצוע מעקף דרך סכר הרואיפה ומעבר הדייקה, אל עורף האויב. מבצע קדש הוכיח את תורת השריון כי הטנק הוא חוד החנית של ההתקפה בגלל מהירותו וכוח האש שלו, וכי יש לרכז את כוח השריון להתקפה ולא לפצל אותו ככוח סיוע לחי"ר.

ההצלחה במבצע קדש הביאה את בן-ארי למרומי התהילה. זמן קצר לאחר המלחמה, ב-23 בדצמבר 1956, התמנה בן-ארי למפקד גייסות השריון ונראה היה שדרכו תוביל אותו לתפקיד הרמטכ"ל. ואולם, תוך זמן קצר נאלץ בן-ארי לפרוש מצה"ל. אחד מפקודיו שנשפט על גנבת שני שקי סוכר, טען שבן-ארי ידע על כך והעלים עין. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, העמיד בפני בן-ארי את הברירה: לעמוד לדין או לפרוש מצה"ל. בן-ארי בחר לפרוש.

לאחר פרישתו מצה"ל נמנה עם כוחות המילואים. הוא שימש מנכ"ל בקונצרן כור ומנכ"ל הוצאת א. לוין אפשטיין.

מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים עריכה

קובץ:Uri Ben-Ari.jpg
אל"ם אורי בן-ארי בזחל"ם הפיקוד של חטיבת הראל במלחמת ששת הימים (התמונה מוצגת במוזיאון גבעת התחמושת למערכה בירושלים במלחמת ששת הימים)

בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים ב-1967, מונה למפקד חטיבת הראל, שהייתה באותה עת חטיבה ממוכנת במילואים. בן-ארי הוביל את החטיבה במהלך הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים; החטיבה הבקיעה ממבשרת ציון צפונה, ולאחר לילה של לחימה הצליחה לנתק את ירושלים המזרחית מצפון, ובכך להכריע את הקרב. מאוחר יותר במלחמה כבשה החטיבה את רמאללה ואת יריחו. ביומיים האחרונים של המלחמה עלתה החטיבה לרמת הגולן. כל מהלך הלחימה של החטיבה התאפיין בתנופה רבה, ברוחו של בן-ארי.

במלחמת יום הכיפורים שרת כסגנו של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן (גורודיש). במהלך המלחמה הוענקה לו דרגת תת-אלוף. דברים שאמר על תפקודו, המחזאי מוטי לרנר בריאיון עיתונאי: "לא ראיתי בימי חיי חיית מלחמה קרת רוח כזאת, שמתפקדת בלי להניד עפעף במצב קריטי. לולא הוא, הפיקוד לא היה מתפקד"[5].

קובץ:קברו של תת אלוף אורי בן ארי בשפיים צילום אלי אלון.jpg
קברו של אורי בן ארי

לאחר מלחמת יום הכיפורים עריכה

לאחר המלחמה כיהן כמנהל חטיבת הכבישים ועבודות עפר

בסולל בונה, כקונסול ישראל בניו יורק, כמנכ"ל חברה בתחום אנרגיה חלופית ויחד עם אשתו היה בעלים של חברה להוצאה לאור בשם מילכה הוצאה לאור.

היה נשוי למִלְכָּה ואב לשבעה ילדים. נפטר ממחלה בתל אביב ב־15 בינואר 2009. נקבר בבית הקברות בקיבוץ שפיים.

נכדו, סמ"ר עידו בן ארי, ששרת בחטיבה 401, נהרג ב-24 בנובמבר 2016 בתאונת טנק מרכבה עליו פיקד.[6]

ביוני 2015 נחנך רחוב על שמו בשכונת פסגת זאב בירושלים, אזור בו לחמו כוחות החטיבה בפיקודו במלחמת ששת הימים.

מספריו עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • מילכה בן-ארי, אורי ואני: יובל שנים לצדו של תת־אלוף אורי בן־ארי, הוצאת מרנגא, 2016.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורי בן-ארי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עדותו של אורי בן-ארי ביד ושם על שריפת בית הכנסת
  2. ^ אורי בן ארי, "אחרי!", הוצאת ספרית מעריב, 1994, עמודים 36-39.
  3. ^ אורי בן ארי, "אחרי!", הוצאת ספרית מעריב, 1994, עמודים 113-168.
  4. ^ אורי בן ארי, "אחרי!", הוצאת ספרית מעריב, 1994, עמוד 284.
  5. ^ המחזאי מוטי לרנר חושף: מה באמת קרה בחפ"ק של גורודיש? אתר מעריב, שרית פוקס מראיינת בתאריך 19 ספטמבר 2013
  6. ^ נצחיה יעקב, אסון באימון: סמ"ר עידו בן ארי נהרג בהתהפכות טנק בגולן, באתר ישראל היום, 25 בנובמבר 2016
  7. ^ ביקורות על הספר באתר "סימניה"
  8. ^ גל פרל פינקל, "אחרי!" – תמצית המנהיגות הצבאית, הבלוג על הכוונת, ‏ 18 ביוני 2014.


מפקדי חטיבה 7 קובץ:7thArmoredBrigade.svg
שלמה שמיר • בן דונקלמן • יוסף איתן • שמואל גודר • יצחק פונדק • אורי בן ארי • אהרון נחשון • דוד (דדו) אלעזר • ישראל טל (טליק) • אריה שחר (שוורצמן) • אברהם (ברן) אדן • הרצל שפיר • שלמה (צ'יץ') להט • שמואל גונן (גורודיש) • יעקב אבן • גבריאל עמיר • אביגדור (יאנוש) בן-גל • אורי אור • אביגדור קהלני • יוסי בן-חנן • נתי גולן • איתן קינן • מאיר זמיר • רפי נוי • אמי פלנט • אפרים לאור • דוביק טל (רוזנטל) • צבי גנדלמן • יצחק (חקי) הראל • גרשון הכהן • דן ביטון • שמואל רוזנטל • יעקב אייש • חלוצי רודוי • אייל זמיר • אמנון אשל • רועי אלקבץ • יעקב בנג'ו • עודד בסיוק • נדב לוטן • דן נוימן • רומן גופמן • אודי צור • יפתח נורקין • אלעד צורי • שאול ישראלי
מפקדי חיל השריון קובץ:תג חיל השריון.svg
מפקדי גייסות השריון יצחק פונדק • חיים לסקוב • מאיר זורע • אורי בן ארי • חיים בר-לב • דוד אלעזר • ישראל טל • אברהם אדן • משה פלד • אמנון רשף • משה בר כוכבא
קציני שריון ראשיים (קשנ"ר) שאול יפה • משה בר-תקווה • מנחם מרון • מרדכי ציפורי • עמי מורג • עמוס כץ • יוסי בן-חנן • יצחק רבין • אמי פלנט • דוביק טל • מאיר גחטן • אודי שני • אביגדור קליין • סמי תורג'מן • חלוצי רודוי • אגאי יחזקאל • יגאל סלוביק • עפר צפריר • שמואל אולנסקי • גיא חסון • אוהד נג'מה • הישאם אבראהים • אוהד מאור
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אורי_בן-ארי_(קצין)&oldid=65599"