אופידום
פעולות נוספות
אופידום (בלטינית: Oppidum ברבים oppida) היא ההתיישבות העיקרית בכל אזור מנהלי של רומא העתיקה. המילה נגזרת מן הלטינית OB-pedum, "שטח סגור", אולי מהמילה pedóm בשפה ההודו-אירופאית הקדומה (Proto-Indo-European language) שמשמעה "שטח כבוש" או "טביעת רגל".
יוליוס קיסר תיאר את גאליה של שנות ה-50 לפנה"ס בספרו מלחמת גאליה והשתמש במונח אופידום לתיאור ריכוזי אוכלוסייה גאלים המוקפים בחומה. מקום אליו נמלטו בשעת סכנה ובו ישב השליט המקומי. לפיכך משמש המונח אופידום בימינו לתיאור כל עיר שהתקיימה במערב ומרכז אירופה לפני התקופה הרומאית. הרומאים השתמשו בתשתית עירונית זו על מנת לבסס את שלטונם. במקרים רבים נדד ריכוז האוכלוסין מהגבעה המבוצרת אל המישור בו נמצאת העיר הקיימת עד ימינו אנו.
כיום משתמשים ארכאולוגים במונח אוֹפּידה (oppida - כאמור אופידום ברבים) על מנת לתאר שרידים ארכאולוגיים של יישובים מבוצרים באירופה מסוף תקופת הברזל ותחילת התקופה הרומית.[1]
קישורים חיצוניים עריכה
- אופידום, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
