אומבושי
פעולות נוספות
אומבושי (באנגלית: Umeboshi, ביפנית: 梅干し, מבוטא [ɯmeboɕi]) הוא פרי של עץ האומה שעבר תהליך של החמצה או המלחה. אומבושי נפוץ במטבח היפני. משמעות המילה אומבושי לרוב מתורגמת לאנגלית במשמעות של "שזיפים יפניים מלוחים", "שזיפים יפניים" או "שזיפים משומרים". הפרי הוא פרי של עץ בשם אומה ("Prunus mume") שהוא סוג של עץ פרי ססוג פרונוס המכונה לעתים קרובות שזיף, אך למעשה הוא קרוב יותר למשמש. פרי עץ האומה שאינו מיובש נקרא אומזוקה (梅漬け).[1]
אומבושי הוא סוג פופולרי של "טסוקמונו" יפני ("דבר כבוש" משומר או מוחמץ) המתאפיין בחמיצות ובמליחות גבוהות. גרסה ממותקת של אומבושי מבוססת על הוספה של דבש בתהליך. האומבושי לרוב מוגש כתוספת למנה או בליווי אורז או מעל אוניגירי (לעתים קרובות ללא הסרת הגלעין) בארוחות בוקר וצהריים. לעיתים הוא מוגש מבושל או מתובל גם בארוחות ערב.[2]
מאפיינים עריכה
צורת האומבושי היא לרוב עגולה והמרקם נע ממרקם חלק ועד מקומט מאוד. בדרך כלל טעמם מלוח והם בעלי טעם חמוץ מאוד עקב ריכוז גבוהה של חומצה ציטרית,[3] אך קיימות גם גרסאות מתוקות יותר.[2]
הכנה עריכה
האזור המרכזי של מחוז וקאיאמה ידוע ברחבי יפן בכמות ובאיכות של האומבושי שלו. באיזור הערים מינאבה ווקאיאמה בפרט, מגדלים יותר אומה ומייצרים יותר אומבושי מבכל עיר אחרת ביפן.[2] אומבושי מיוצר באופן מסורתי על ידי קטיף פירות האומה כשהם מבשילים בסביבות חודש יוני, ולאחר מכן אריזה של הפרי בחביות עם 20% מלח בישול בהתאם למשקל הפרי. המלח מפיק מיץ שבו מושרים הפירות במשך כשבועיים. נוזל הכבישה גם כן נמכר לצרכנים ומשווק כ"אומזו" (梅酢; המכונה לעתים קרובות 'חומץ אומה', אם כי אינו חומץ אמיתי).[4]
זנים רבים של אומבושי הנמכרים בשוק, בעצם עוברים תהליך מסוים של התפלה ולאחר מכן מושרים מחדש בנוזל טעם. לעיתים הם מקבלים תוספות של צבע על ידי שימוש בעשבי תיבול שונים בצבע סגול-אדמדם, או מתובלים בסוגים שונים של אצות קלפ, דגים מעושנים או אפילו דבש. מכיוון שזנים בטעמים אלה מכילים בסופו של דבר 3% עד 15% מלח, הם בדרך כלל מכילים חומרים משמרים טבעיים או מלאכותיים כדי להאריך את חיי המדף של המוצר. חומרים משמרים טבעיים יכולים לכלול חומץ, אלכוהול וויטמין B1.
צריכה עריכה
אומבושי נאכל בדרך כלל בכמויות קטנות עם אורז, לתוספת טעם. זהו גם מרכיב נפוץ באוניגירי: כדורי אורז עטופים באצות נורי, וניתן להשתמש בהם גם סושי. תחליף זול יותר היא משחת אומבושי, שמשתמשים בה לעיתים קרובות בשילוב עם עלי פרילה ירוקים טריים. תרופה עממית יפנית נפוצה לטיפול בהצטננות ושפעת היא קונגי (סוג של דייסת אורז אסייתית) עם אומבושי. שימוש נוסף באומבושי הוא באומה צ'אזוקה, מאכל העשוי מאורז עם תה ירוק ומעליו אומבושי.
.jpg){kind=link}
הסמוראים העריכו את האומבושי כמזון היכול לסייע בהתמודדות עם עייפות קרב בין היתר כתוצאה מהמליחות והחמיצות המאפיינות אותו. מלח, חומצת לימון ופוליפנולים תורמים גם הם לפעילותם האנטי-מיקרוביאלית, ולכן הם משמשים כחומר משמר טבעי למזונות ונחשבים כמזונות שיכולים לסייע במניעה של הרעלות מזון ובעיות קיבה אחרות.
אומבושי משמש כתוספת לבישול לשיפור הטעם וצורת ההגשה של מאכלים. ניתן להגיש אותו גם כתוספת לשוצ'ו, משקה אלכוהולי יפני, ומים חמים.
אומבושי נאכלים לעתים קרובות כחטיפים; בארצות הברית ובאוסטרליה, חנויות מכולת יפניות רבות מחזיקות אותם במלאי. אכילת אומבושי ביפן שקולה לביטוי האנגלי "תפוח ביום".[5] חנויות ממתקים לילדים מוכרות לפעמים קאריקארי אומה ואומבושי מיובש.
קופסאות בנטו המכילות אומבושי יחיד על אורז נקראות הינומארו בנטו, משום שהפרי האדום על גבי האורז הלבן דומה בצורתה לדגל היפני. בשל כמות המרכיבים הנמוכה שבו, סוג זה של בנטו נחשב באופן מסורתי לאופציית בנטו זולה.
-
אומבושי עם אודון
-
אומבושי עם אוניגירי צלוי
-
עם אטריות סובה
-
אומבושי כבוש
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
שימושים עריכה
.jpg){kind=link}
האומבושי בשימוש כתבלין מסורתי בסגנון יפני נחשב כיעיל בסיוע בעיכול, במניעת בחילות וטיפול ברעילות מערכתית, כולל הנגאובר. חומצת הלימון נחשבת כאנטיבקטריאלית, מסייעת להגברת ייצור הרוק ומסייעת בעיכול אורז. בנוסף יש טענות כי אומבושי נלחם בעייפות (בהיסטוריה ניתן כחלק ממנת קרב של סמוראים) ומגן מפני הזדקנות.[6]
על פי מחקר משנת 2018 לאומבושי עשויות להיות השפעות אנטי-אלרגיות והתוצאות רומזות כי "לאומבושי יש פוטנציאל לעכב פירוק תאי פיטום ועשוי להיות קשר בין צריכה שלו לבין סיכון מופחת לתסמיני אלרגיה אצל נשים".[7]
מאכלים דומים עריכה
סגנון הכבישה הנפוץ של אומבושי ביפן דומה בסגנונו לטכניקות כבישה ושימור אסיאתיות אחרות בהן משתמשים גם בסין, וייטנאם וקוריאה.
בפיליפינים האומבושי נקרא kiamoy או tsampoy, והוא בדרך כלל יבש יותר. קיאמוי וטסמפוי הם שני סוגים של חמוצי שזיפים פיליפינים-סינים שהובלו דרך הגליאון מנילה למקסיקו, שם הם ידועים בשם צ'אמוי ומיוצרים בדרך כלל עם משמש, אומה או תמרהינדי ותערובת של מלח וצ'ילי יבש.
במדינות דרום אסיה, דומדמניות הודיות הנקראות :אמלה" בהינדית או "אמלה" בנפאלית מוכנות בצורה דומה, לפעמים עם סירופ סוכר.
בדרום אפריקה, סגנון דומה של פירות יבשים משומרים נקרא באפריקאנס "מבוס". בדרך כלל לצורך הכנתם משתמשים בזן פרי יחסית מלוח וחומצי אם כי זנים אחרים וממותקים העשויים מפירות אחרים נקראים גם הם בשפת העם "מבוס".
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 3 Umeboshi: perfect in any culinary pickle | The Japan Times Online, www.japantimes.co.jp (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ These Pickled Plums Are an Ancient Japanese Hangover Cure, Atlas Obscura (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).