אוורו וולקן
פעולות נוספות
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מפציץ אסטרטגי | ||||||||||||
| מדינת מקור | בריטניה בריטניה | ||||||||||||
| יצרן | אוורו ובהמשך הוקר סידלי | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 1952 | ||||||||||||
| תקופת שירות | 1956–1984 (כ־28 שנים) | ||||||||||||
| צוות | 5 | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 136 כולל אבות טיפוס | ||||||||||||
| מפעיל ראשי | חיל האוויר המלכותי | ||||||||||||
| מחיר | 750,000 ליש"ט (1956) | ||||||||||||
| דגמים | B1, B2 | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
_Avro_Vulcan_-_Last_Flight_over_Farnborough_(cropped).jpg){kind=link}
אוורו וולקן (באנגלית: Avro Vulcan) היה מפציץ אסטרטגי כבד ארבעה-מנועי בעל כנף בתצורת דלתא וללא כנפוני זנב. המטוס נועד למשימות הפצצה אסטרטגיות בגובה רב והיה בשירות חיל האוויר הבריטי (RAF) בשנים 1956–1984. המטוס היה אחד מבין שלושת מפציצי סדרת ה-V שיוצרו (ויקטור, וולקן, וליאנט) ונחשב למתקדם שבהם.
ברוב שנות המלחמה הקרה שימשו מטוסי הוולקן, שנשאו חימוש גרעיני, להרתעה. בשנת 1982, במהלך מלחמת פוקלנד, השתתפו המטוסים במבצעי אייל שחור כשהם נושאים פצצות ש"כ או טילי שרייק.
רקע - כוח מפציצי V עריכה
בראשית שנות ה-50 החליטו הבריטים להקים את כוח התקיפה הגרעיני האסטרטגי בחיל האוויר המלכותי שנודע בשם הרשמי "כוח V" או מפקדת כוח ההפצצה הראשי (אנ').
לצורך כך, נבנו שלושה דגמים של מפציצי דגם-V:
ויקרס ואליאנט (אנ') - טס לראשונה ב-1951 ונכנס לשירות ב-1955.
אוורו וולקן (כולם היו מדגם 698) - טס לראשונה ב-1952 ונכנס לשירות ב-1956.
הנדלי פייג' ויקטור - טס לראשונה ב-1952 ונכנס לשירות ב-1958.
בשיאו, יוני 1964, מנה הכוח 50 מטוסי ואליאנט, 70 מטוסי וולקן ו-39 מטוסי ויקטור.
.jpg){kind=link}
ייצור ודגמים עריכה
המתכנן והיצרן היה חברת אוורו שנרכש על ידי חברת הוקר סידלי ב-1963.
טרם תחילת הייצור הסדרתי, החברה ייצרה מספר דגמים מוקטנים לכדי 1/3 בשם Avro 707 (אנ') לצורך ניסויים ובחינת עקרונות כנף הדלתא.
סה"כ סופקו 134 מטוסים - 45 מדגם B1 ו-89 מדגם B2. דגם B1 יצא משירות בשנת 1967 ודגם B2 בשנת 1984.
דגם B1 סופק לחיל האוויר בשנת 1956 ומחירו אז עמד על 750,000 ליש"ט. משנת 1960 החלה אספקת דגם B2 עם מנועים משופרים, כנף גדולה יותר, מערכות ל"א (ECM) וחשמל משופרות. חלק מהדגמים הותאמו לנשיאת טילי Blue Steel גרעיניים מתוצרת אוורו.
במטוס לא הותקנו תותחים ולא היו בו מערכות נשק להגנה. בתחילה ההגנה התבססה על מהירות גבוהה וטיסה בגובה רב כדי להימנע מיירוט. אמצעי ל"א הותקנו רק ב-1960 וממחצית שנה זו שונתה הטקטיקה לטיסות נמוכות.
באמצע שנות ה-70, הותאמו תשעה וולקנים למשימות סיור מכ"ם ימיות והדגם נקרא MRR. בשנים האחרונות לשירותו שישה וולקנים הוסבו למשימות תדלוק אווירי (K2).
חימוש עריכה
פצצת גרעין אחת (מדגמים שונים) או 21 פצצות 1,000 ליברה (450 ק"ג) בתא הפצצות.
במהלך מבצעי אייל שחור הותאמו המטוסים לנשיאת טילים נגד מכ"ם מדגם שרייק.
.jpg){kind=link}
הווה עריכה
בימינו נותרו 19 וולקנים המוצגים באתרים שונים בארצות הברית ובבריטניה.
מטוס וולקן מס' זנב XH558 שופץ וטס עד לאוקטובר שנת 2015 בתצוגות אוויר שונות ומאז מוצב בשדה דונקאסטר שפילד. למטוס ניתן השם "רוחה של בריטניה" (אנ'). שניים אחרים, מספרי זנב XL426 (אנ') (אנ') בעלי כשירות להסעות על הקרקע בלבד, הוצבו בשדה התעופה סאות'אנד בלונדון ובוולסבורן מאונטפורד.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר יצרנית הנשק הבריטית BAE סיסטמס - כאן
- אתר הנאמנות לתחזוקת, שיחזור והצגת הוולקן בבריטניה - כאן