אבן האודם היא מן היקרות שבאבני החן. לאודם גוונים שונים של הצבע האדום. הגוונים הבהירים שכיחים יותר והגוונים העזים נדירים.
הקורונדום בכל צבע, גם בשקיפות גבוהה, נוצץ פחות מיהלום והוא שני ליהלום בקשיותו. קורונדום באיכות כלשהי שאינו אדום או שצבעו האדום מקורו בגורמים אחרים נקרא ספיר.
ספקטרום בליעה: 2 פסי בליעה בכחול ובירוק ופס בליעה צר באורך גל 694nm שהוא גם אורך הגל של לייזר רובי (צבע אדום) קובץ:Ruby transmittance.svgספקטרום ההעברה של רובי ב UV, בנראה ו ב־IR הקרוב
תכלילים ותופעות אלה משמשים גמולוגים על מנת לזהות אבני אודם טבעיות לעומת אבנים סינתטיות, חיקויים ותחליפים, וגם כדי להבדיל בין סוגי אודם שונים ואזור מוצאם עד לרמת המכרה ממנו באו, גורם המשפיע מאוד על ערכם.
הלייזר הראשון שנבנה ב-1960 על ידי תיאודור מיימן התבסס על אודם סינתטי כתווך מגביר. כדי ליצור מהוד, הגביש לוטש בקצותיו, צופה במראת כסף (צד אחד מראה מחזירה לחלוטין ובצד השני החזרה חלקית) ונשאב על ידי מנורת הבזק (מנורת קסנון). הלייזר הפיק פולסים שמשכם מילישניות באורך גל 694.3nm - אדום עמוק.
לייזר אודם שימש ברפואה פלסטית להסרת קעקועים. הקרינה המופקת הייתה יעילה בסילוק קעקוקעים שצבעם שחור, כחול כהה וסגול, אך אינו יעיל בהסרת קעקועים שצבעם אדום.[1] כיום משתמשים למטרה זו בלייזרים אחרים (אלכסנדריט וניאודימיום יאג).
אבני אודם ממקורות שונים נבדלות זו מזו בתכונותיהן, ואף ניתן להבדיל בין אבנים שמוצאן ממכרה מסוים.
בורמה – בורמה היא הספקית הגדולה ביותר בעולם לאודם, כ-90% מן הכרייה העולמית של אבן זו. הסוג היקר ביותר של אודם נכרה בבורמה, בעיקר בעמק מוֹגוֹק, הנקרא גם עמק האודם. צבעו אדום עז עם מעט מאוד ורוד והוא נקרא אדום בורמזי או דם היונה (pigeon blood). אבנים אחרות מבורמה ניחנות בגוונים כהים יותר של אדום.
תאילנד – גם בתאילנד נמצאו אבנים בצבעי דם יונה, אך אלה נדירות מאוד. צבעי האודם האופייניים למקור זה הם גוני אדום עם תוספות של סגול וחום המורידים מערך האבנים, אם כי אבנים אלה צלולות ומבריקות יותר מאשר אבני בורמה.
ציילון – צבען האופייני של אבני ציילון הוא אדום-ורוד, קרוב לצבעו של הספיר הוורוד. אבנים אלה זוכות לליטוש מיוחד הנקרא ליטוש בומביי המדגיש את צבען.
אפריקה – ביבשת זו מספר גדול של מכרות קורונדום, וחלק גדול מן האבנים נמצאו באפיקי נהרות הזורמים בשטחן של כמה מדינות. בנהרות הזורמים ליד הרי המוטבוטו התגלו גבישי אודם הנראים כחלוקי נחל מעוגלים, אשר לוטשו לאבני חן באיכות טובה הדומות בצבען לאבני בורמה. במדגסקר נמצאו גבישי אודם בצבע אדום עז הנקרא גוֹגוֹגוֹגוֹ. לאורך הנהר אוּמבה בטנזניה הוא מקור עשיר לאבני אודם וגם לאבני חן יקרות מסוגים אחרים. לאבני האודם מאפריקה צבעים אופייניים המתחלקים לשני סוגים עיקריים:
בורמה אפריקאי – צבע אדום מעולה הקרוב לדם היונה אך אבנים אלה אטומות ומלאות שברים.
צבע קוניאק – צבעי חום-אדום, חום-כתום וחום-ורדרד באבנים גדולות וצחות. מאחר שאבנים אלה אינן אדומות מספיק, הן נחשבות לסוגים של ספיר.
המסורת מייחסת אבן זו לשבט ראובן. אמנם מקורות שונים מייחסים לאודם המקראית אבני חן ומינרלים שונים, אך בעברית המודרנית נהוג להתייחס אליהן כאל אבן אחת. קיימת גם טענה כי לא ייתכן שהעברים הקדומים הכירו את ה-Ruby.[3]
במשך שנים רבות נחשבה הודו לספקית הגדולה ביותר של אודם. השם קורונדום מקורו בסנסקריט קורובינדה (kuruvinda). השם בסנסקריט לאודם הוא רטנראי (ratnarai) ופירושו "מלך אבני החן".
בעבר רווחה האמונה שלהבה אדומה בוערת בלבהּ של האודם[דרוש מקור].
במזרח הרחוק קיים תיעוד המתוארך לשנת 100 לפני הספירה המספר על מסחר באבני אודם לאורך החלק הצפוני של דרך המשי העוברת בסין.
במשך מאות שנים הורשו רק שליטי המזרח המונגוליים לענוד אבני אודם, והאמונה שהעונד אבן אודם מחוסן בפני כל סכנה מקובלת גם היום בקרב כמה מעמי המזרח. בכמה מסיפורי המזרח, למשל בסיפורי אלף לילה ולילה וב"מסעות מרקו פולו", נזכרות אבני אודם לרוב.
בכתר הקיסרי הבריטי, המשמש להכתרת מלכי אנגליה, משובצת אבן אדומה הנקראת "אודם הנסיך השחור". אבן זו - שנחשבה במשך זמן רב לאודם - אינה אלא ספינל שניתן לאדוארד "הנסיך השחור" (בנו של אדוארד השלישי) מידי פדרו האכזר מלך קסטיליה.
כוכבי הקרמלין המוצבים על חניתות מעל הקרמלין במוסקבה נחשבו לאבני אודם שנכרו בסיביר, אך הם עשויים מזכוכית צבועה.
ישנן זכוכיות צבעוניות ואבני חן המשווקות עם המילה "רובי" (אודם) בשמן, אך הן מינרלים אחרים או שאינן מינרלים כלל:
רובי גלאס (Glass filled ruby) "אבני רובי ממולאות בזכוכית" אבני רובי באיכות נמוכה שעברו טיפול באמצעות מילוי זכוכית לשיפור השקיפות. אבנים אלו נחשבות סינתטיות ובעלות ערך נמוך יותר לעומת רובי טבעי.
לאודם יוחסו במהלך ההיסטוריה תכונות מאגיות. בכמה מעמי המזרח הרחוק החדירו אודם לחתכים בעור מעל עורקים, מתוך אמונה כי היא תזרים בדמם אומץ ותושייה. בימי הביניים נכללה האודם בין חומרי המרפא. במקומות שונים נחשבת האודם אבן ההולדת של חודש יולי.[4]
ברחבי אסיה זכתה אבן האודם להערכה רבה והן שימשו לקישוט שריון, נדנים ורתמות של אצילים בהודו ובסין. בנוסף לכך הונחו אבני אודם מתחת ליסודות בניינים מתוך אמונה שהאבן תבטיח את מזלם.
