אהרן דונגי
פעולות נוספות
| קובץ:Aharon Donagy.png | |
| לידה | תל אביב, ארץ ישראל המנדטורית בריטניה |
|---|---|
| פטירה |
29 בינואר 1995 תל אביב, ישראל ישראל |
| שירות צבאי | |
| השתייכות |
קובץ:Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל |
| דרגה | סגן אלוף סגן אלוף |
|
1943–1992 (כ־49 שנים) | |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העצמאות מלחמת העצמאות מבצע קדש מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה מלחמת לבנון הראשונה | |
אהרן צבי (אהרנצ'יק) דּוֹנַגי (15 באפריל 1927 ― 29 בינואר 1995) היה איש הפלמ"ח, סגן מפקד המחלקה המדעית בארגון ההגנה, בכיר בחיל המדע ומראשוני רפאל, שכיהן כראש מערך הניסויים שלה. ממקימי אתר הניסויים שדה שדמה.
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
אהרן דונגי נולד בתל אביב בשם אהרן צבי וקס, בן לרחל לאה (לבית ליכטנשטיין) ושמואל משה וקס, שעלו לארץ ישראל מראדום שבפולין.[1] היו לו שישה אחים למחצה. אביו היה בעלים של בית חרושת לשזירה בסמטת בית הבד בתל אביב. אהרן נקרא על שם סבו מצד אביו, והוא למד בתיכון מונטיפיורי במגמת רדיו.
שירותו בפלמ"ח, בהגנה ובחיל המדע עריכה
בגיל 16 עזב את ספסל הלימודים כדי להצטרף לפלוגה ח' ("הירושלמית") של הפלמ"ח, תוך שהוא מזייף את גילו. השם "דונגי" הוצע על ידי אחד מאחיו הבוגרים כעברות לשם המשפחה "וקס" (בעברית, שעווה או דונג). השלים קורס מפקדי כיתות וקורס חבלה בבנימינה, בפיקודו של חיים רון. לאחר מכן מונה לאחראי לחבלה בפלוגתו.[2] נעצר על ידי הבריטים ב"שבת השחורה" ב-1946 וישב מספר חודשים במחנה המעצר בלטרון. היה מבוקש על ידי הבריטים על בסיס קבוע.
בשל מחסור בחומרי נפץ, הקים בעזרת חברו, עמוס חורב, מעבדה פרימיטיבית ברמת רחל, ובה ייצר עפרונות השהייה ומטעני חבלה. חומרי הגלם הגיעו אליהם ממעבדות האוניברסיטה העברית, ובפרט מאליק סוכצ'בר, אביו של חורב, שהיה טכנאי המעבדות הראשי. מקורות נוספים היו חיים רון ועובדי מפעלי ים המלח שהשתייכו ל"הגנה". במהלך שירותו הציעו לו דוד שאלתיאל ומאיר בץ להצטרף למחלקה המדעית המדע של "ההגנה" ובהסכמת מפקדיו הוא הושאל לשם מהפלמ"ח. באותה תקופה התגורר ברמת רחל ויצא עם חבריו לפעולות של תנועת המרי העברי במקביל לפעילותו החשאית במחלקה המדעית. במסגרת שירותו בפלמ"ח שהה גם בקריית ענבים ובבית הערבה. בהמשך, לכשהוקם צה"ל והמחלקה המדעית של "ההגנה" הפכה לחיל המדע (חמ"ד), דונגי היה המגויס המלא הראשון לשורות החיל.[2]
משימתו הראשונה של דונגי הייתה הקמת תאים באוניברסיטה העברית, בטכניון ובמכון זיו. חברי התאים היו מדענים בכירים וסטודנטים מצטיינים. במכון זיו, התא הורכב בין היתר מ"חבורת השישה": עמוס דה-שליט, גדעון יקותיאלי, יגאל תלמי, ישראל פלח, גבירול גולדרינג ואורי הבר-שיים. המעבדה של אהרן קציר, שהיה מפקד ב"הגנה", שימשה כמקום המפגש של היחידה באוניברסיטה העברית. אחרי שהתפרקה תנועת המרי, עסק מאיר בץ בהקמת יישובים, ודונגי, שהיה המרכז היחיד של היחידה המדעית, הציע ליגאל אלון לספח אותה לפלמ"ח. אלון לא קיבל את ההצעה. מקץ מספר חודשים מונה יוחנן רטנר למפקד היחידה,[2] ודונגי מונה לסגנו.[3]
שלמה גור, מפקד חיל המדע, סיפר כך על כוח האדם בחמ"ד עת מינויו לתפקיד: ”שאלתי, מי יש לי בעסק? אמרו לי ג'נקה רטנר ואהרונצ'יק דונגי, איש וחצי, כי אהרונצ'יק היה פלמחניק בן 20”.[3]
תפקידיו ברפאל והקמת אתר שדה שדמה עריכה
עם תום מלחמת העצמאות, מונה דונגי לקצין הניסויים הראשי של חמ"ד. בתפקיד זה היה אחראי על בדיקת אמצעי הלחימה שפותחו באותה עת, החל מפגזי חנ"ם ועד לטילים המונחים הראשונים.[4] בתפקיד זה, הקים קבוצת סיוע לוגיסטי-מבצעי שתמכה בניסויים ברחבי ישראל. הניסיון המבצעי שצברה הקבוצה, כולל ליווי סקר מורכב בחצי אי סיני, אפשר ליחידה לפתח יכולות שינוע, תקשורת ושליטה בתנאי שטח קשים.[4] ב-1952 אוזרח החמ"ד והפך לאגף מחקר ותיכון (אמ"ת) במשרד הביטחון.
ביוני 1958 מונה לראש חוליית צילום במכון 3, נוסף לתפקידו כקצין מבצעים וניסויים בהנהלת אגף מחקר ותיכון (אמ"ת) שהפך באותה שנה לרפאל.[4] ב-1962 איחד דונגי את הצוות הלוגיסטי והטכני לגוף אחד שנודע בשם מערך הניסויים. ב-1967 הוא הוגדר רשמית כקצין הניסויים של רפאל, בכפיפות ישירה למנכ"ל,[4] וכיהן בתפקיד זה עד 1975.
בתפקידיו ברפאל דחף דונגי להקמת מעבדת צילום פנימית ומרכזית ברפאל כדי לפתור אילוצים ביטחוניים וטכניים ובכלל זה פיתוח סרטים שבוצע קודם לכן בחברות חיצוניות. הוא הוביל משלחות לצרפת ולארצות הברית כדי ללמוד כיצד מנהלים שדות ניסויים מתקדמים ולרכוש ציוד עקיבה מעודפי צבא ארצות הברית. כמו כן, יזם פרויקט שאפתני עם אפי ארזי (לימים מייסד סאיטקס) לבניית מרכב עקיבה ראשון מסוגו בישראל, שאפשר נשיאת חיישנים ומדידה בדיוק גבוה.[4]
בעקבות הצורך באתר קבוע, במיוחד עבור פיתוח טיל ה"שפריר", פרסם דונגי דו"ח לבחינת חלופות לשדה ניסויים. הוא הוביל את הבחירה באזור המישר שבנגב, בסמוך להר חדב, בשל יתרונותיו הבטיחותיים והלוגיסטיים. דונגי עמד בראש "ועדת שדמה" שהובילה את הקמת המתקן הקבוע ב-1969, מה שדרש פריצת דרכים ובניית עמדות מכשור. שדה שדמה היה לאתר הניסויים המרכזי של רפאל.[4]
בשנותיו המאוחרות ברפאל שירת במשלחת של משרד הביטחון בניו יורק, בתחום השיווק. לאחר מכן חזר לישראל וריכז את ועדת הפטנטים של החברה.[5]
חיים אישיים עריכה
מ-1948 ועד פטירתו היה נשוי לאהובה (לבית פריזר), אחותו של גדעון בן-ישראל, ונולדו להם הבנים נעם ואיל.[6] התגורר בשכונת צהלה בתל אביב ונטמן בבית העלמין הר המנוחות.[7] הוכר כחלל צה"ל שנפטר לאחר השירות,[8] בעקבות עבודתו עם חומרים כימיים.
נודע לעיתים בכינוי "פרופ' דונגי", על אף שלא הייתה לו אפילו תעודת בגרות.[9][10] היה שוחר מוזיקה קלאסית, אדריכלות ואמנות.
הסופר פוצ'ו סיפר כי דונגי הובהל בצעירותו לבית חולים לאחר ש"התפוצץ מצחוק" כאשר קרא את ספרו "חבורה שכזאת".[11]
קישורים חיצוניים עריכה
- אהרן דונגי, באתר הפלמ"ח
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg סרט בבימויו של גיל לבנברג על חיל המדע (חמ"ד) ששודר בתכנית 'תצפית' - ערך והפיק: בני עורי, סרטון בערוץ "בני עורי", באתר יוטיוב, 17 ביוני 2022 (שודר במקור במאי 1989)
.svg){kind=link}
הערות שוליים עריכה
- ^ מסמכי ההתאזרחות של שמואל משה וקס, באתר ארכיון המדינה, 1942
- ^ 1 2 3 המוח היהודי בתשח, באתר News1 מחלקה ראשונה, 27 במאי 2016
- ^ 1 2 יוסף ארגמן, ואת העיקר חברים עוד לא אמרנו, באתר במחנה, 31 במאי 1990
- ^ 1 2 3 4 5 6 אזור 51 הישראלי, באתר ישראל דיפנס, 6 בדצמבר 2014
- ^ עמוס לבב, מלאכי חבלה, באתר מעריב, 9 באוקטובר 1987
- ^ מודעת אבל של אהובה דונגי, באתר אבלים, 19 בינואר 2014
- ^ מצבת קברו של אהרן דונגי, באתר gravez
- ^ אהרן דונגי, באתר יזכור
- ^ עידן דונגי, סבא רבא אהרונצ'יק מקים את רפא"ל, באתר הקשר הרב דורי, 1 במאי 2019
- ^ הישיבה השלוש מאות וחמישים ושמונה של הכנסת השביעית, באתר הכנסת, 22 בנובמבר 1972
- ^ פוצ'ו, פוסט לזכרו של דונגי, באתר פייסבוק, 16 בפברואר 2026