אהרון פרנק
פעולות נוספות
ערך מחפש מקורות
| ||
| ערך מחפש מקורות | |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: קשה מאוד למצוא את העיקר בתוך ים הפרטים הטפלים. אין הפרדה לפרקים. אין קישוריות פנימיות. ניסוח לא נייטרלי. לא ברור כיצד מושא הערך שימש כ"מוכתר חדרה", כאשר בערך חדרה כתוב, שבמהלך כל שנות חייו, היו לחדרה ראשי מועצה / עירייה אחרים. | |
אהרון פרנק (1910–1979) היה איש ציבור, איכר ותעשיין, ממקימי ומנהלי מפעל השימורים "פרי-זה" ונשיא התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל. במסגרת פעילותו הציבורית והעסקית, שימש כחבר בדירקטוריונים ציבוריים שונים, פעיל ההגנה ופעיל העפלה. כיהן כראש המועצה הכפרית בחדרה.
ביוגרפיה עריכה
פרנק היה בנם החמישי מתשעה של חינק'ה לבית ליפקיס, מראשוני מתיישבי פתח-תקוה מקבוצת ה"ביאליסטוקים", ותנחום פרנק. הוא המשיך במסורת הפעילות הציבורית של אביו וסבו.
אהרון, שמשפחתו ניהלה אורח חיים דתי, למד בסמינר "מזרחי" בירושלים והתגורר בבית דודו הרב צבי פסח פרנק ובתום לימודיו שב, כמתוכנן, למשק הוריו בחדרה. כעבור כשנתיים יצא לעבודות חוץ ובמשך מספר שנים עבד בפרדסי חדרה. אל המשק המשפחתי שב בשנת 1939 בהתלהבות ובהחלטה נחושה לקדם שינויים בתחום החקלאות. הוא קיבל מאביו חלקת קרקע וגידל בה גידולים חדשים שלא היו מוכרים במושב קודם לכן וזכה ליבולים טובים. בצפון חדרה הקים עם שותפים בריכות מלאכותיות לגידול דגים. עם השלטונות הבריטיים חתם על חוזה לאספקת ירקות לצבאות בנות הברית שחנו בארץ ישראל. משעזב הצבא הבריטי את המקום וביטל את החוזה, נותרו עודפי ירקות רבים על שטחי קרקע גדולים. בעצה אחת עם אחיו, שלמה פרנק, ועם שני שותפים נוספים הקימו בשנת 1947 מפעל קטן לשימורי ירקות ורכשו ציוד מתאים. המפעל, שנקרא "פרי–זה", התפתח וגדל להיות מפעל מוביל בתחומו בארץ לשימורי ירקות ופירות, מיצים ותרכיזי פרי הדר ועגבניות. בתקופה בה המדיניות הייתה ליצור עצמאות ביטחונית וכלכלית והקריאה הייתה בצד "ייצור כחול לבן" גם "נייצא ונחיה", יועדו עיקר מוצרי המפעל ליצוא לארצות אירופה וארצות הברית. באותה תקופה זכה מפעל "פרי –זה" בתואר יצואן מצטיין של מדינת ישראל, והעסיק בשיאו כ־600 עובדים.
בד בבד עם עבודתו במשק המעורב, הקדיש אהרון פרנק מזמנו וממרצו לפעילות ביטחונית ולפעילות ציבורית מקומית. במשך שנים, עד לקום המדינה, כיהן כמוכתר[1] המושבה חדרה. היה מפקד ב"הגנה" ונמנה עם האנשים שקישרו ופישרו בין פעילי ה"הגנה" לפעילי המחתרות. הוא ניצל את השפעתו כמוכתר על השלטונות הבריטים. על קציני הצבא הבריטי הוטלה חובת דיווח למוכתר לקראת כל פעולה שעמדו לבצע. הודות לקשריו הידידותיים עם הקצינים, הצליח להטות מסלולו של המשמר בחופי הים בחדרה, ולדאוג שלא יפנה לכיוון ממנו מתוכננות היו להגיע ספינות המעפילים. כך פעל גם במקרים של חיפושים אחר פעילי המחתרות ובפעולות נוספות שבוצעו על ידי פעילי ה"הגנה" והמחתרות.
לאחר החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית אירעו בחדרה תקריות ירי של ערבים ביהודים. אהרון פנה אל המוכתרים של הכפרים הערביים בסביבה והצליח לשכנעם להרגיע את הרוחות ולהמתין ולראות מה יילד יום. במהלך מלחמת השחרור ננטשו רבים מכפרים אלו.
במהלך חייו מילא אהרון תפקידים ציבוריים רבים נוספים. שימש חבר המועצה הכפרית שטיפלה בכל ענייני החקלאות בחדרה.[2] היה יו"ר אגודת "החקלאי" בחדרה, יו"ר "עמיר" - חברה לאספקה חקלאית של התאחדות האיכרים ונבחר לתפקיד נשיא "התאחדות האיכרים". כיו"ר חברת "מייסדי חדרה" דאג שהקרקעות הציבוריות שהועברו לעיריית חדרה, תשארנה לרשות הציבור ולא תימכרנה. בשנות ה-50 היה חבר המועצה המקומית חדרה וחבר הנהלת העירייה מטעם רשימת החקלאים והציונים הכלליים. היה נשיא "רוטרי" בחדרה, חבר "אגודת שוחרי בית החולים הלל-יפה", חבר ב"לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים" וחבר בדירקטוריון "בנק לאומי לישראל".
בשנת 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, נשא אהרון לאישה את שרה, ילידת 1914 ובתם של מלכה וזליג ברוורמן.
אהרון נפטר בשנת 1979 ורעייתו שרה הלכה לעולמה בשנת 2001.
הערות שוליים עריכה
- ^ אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניה, אהרון פראנק
- ^ חדרה מעלה זכרו של ד"ר ברין ז"ל, הַבֹּקֶר, 11 ביוני 1950