Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אהרן מגד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
(הופנה מהדף אהרון מגד)
אהרן מגד
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה כ"ח באב ה'תר"ף (גיל: 106)
ולוצלאווק, הרפובליקה הפולנית השנייה פוליןפולין
פטירה תל אביב-יפו, ישראל ישראלישראל
שם לידה אהרון גרינברג
תקופת פעילות 1943–2016 (כ־73 שנים)
עיסוק סופר, מחזאי
ילדים איל מגד, עמוס מגד
קובץ:קבר הסופר אהרון מגד בבית הקברות כנרת. צילום אלי אלון.jpg
קברו של אהרן מגד בבית הקברות כנרת
קובץ:Aharon Megged memorial plaque.jpg
לוחית זיכרון לאהרון מגד

אַהֲרֹן מגד (12 באוגוסט 1920, כ"ח באב ה'תר"ף – 23 במרץ 2016, י"ג באדר ב' ה'תשע"ו) היה סופר, מחזאי ופובליציסט ישראלי. חתן פרס ישראל לספרות (2003).

מגד הוא מייצג מובהק של סופרי דור תש"ח. היבט זה בא לידי ביטוי בין השאר בכך שספריו, שהחלו להתפרסם בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה, מבטאים את האכזבה הקשה של בני דור הפלמ"ח ממה שנחזה בעיניהם כהסתאבות החברה. שורשי "משבר המדינה" היו נעוצים בעובדה שהמדינה שהוקמה בהכרח לא יכלה להגשים את האידיאל הרצוי. לכן, גיבורי ספריו המוקדמים של מגד – כולל בספרים "חדוה ואני" ו"החי על המת" – הם בעצם אנטי-גיבורים, ההופכים מושא ללעג ולמיאוס.

ביוגרפיה עריכה

קובץ:בקו ובכתב 001.jpg
תפאורה להצגה "חנה סנש" בתיאטרון הבימה, 1958 (תפאורה מאת אריה נבון)

נולד בשם אהרן גרינברג בוולוצלאווק שבפולין, עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1926, בגיל שש. גדל במושבה רעננה, שם ניהל אביו את בית הספר. אחר כך למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב והיה חבר בתנועת הנוער המחנות העולים. כשסיים את לימודיו בגימנסיה עבר הכשרה בקיבוץ גבעת ברנר, והיה חבר קיבוץ שדות ים בשנים 1938–1950.

בשנת 1940 עבר עם הקיבוץ למקומו הנוכחי, דרומית לקיסריה העתיקה. את סיפורו הראשון, "מטען של שוורים", כתב בשנת 1943. לאחר מכן שהה בארצות הברית בשליחות, ושב לישראל בשנת 1948 עם קום המדינה. בשנת 1950 כתב את ספרו הראשון, "רוח ימים". באותה שנה עזב את שדות ים ועבר לגור בתל אביב. בשנת 1952 נמנה עם מייסדי השבועון "משא" עם קבוצת חברים-סופרים, וערך אותו במשך 20 שנה[1]. עבד כעורך ספרותי בעיתונים "למרחב" ו"דבר". בין השנים 1968–1971 כיהן כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון[2].

בשנת 1971 הופקה הסדרה העלילתית הראשונה של הטלוויזיה הישראלית, "חדווה ושלומיק", המבוססת על הרומן פרי עטו "חדוה ואני". ב-1977 וב-1978 היה סופר-אורח במרכז אוקספורד ללימודי עברית ויהדות שליד אוניברסיטת אוקספורד. פעמים אחדות יצא למסע הרצאות בארצות הברית, והיה סופר-אורח גם באוניברסיטת איווה שבארצות הברית.

מגד פרסם יותר מ-30 ספרים במהלך חייו. מחזותיו הוצגו ב"הבימה", ב"אהל" ובתיאטראות נוספים. ספריו תורגמו לשפות זרות והופיעו באנגלית (בתרגומו של רוברט וייטהיל-בשן), בספרדית, בצרפתית, ברוסית (בתרגומו של אברהם יהושע אלינסון), ובשפות נוספות.

נקבר בבית הקברות כנרת.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו, ברחוב רופין 26.

בחודש דצמבר 2022 נחנך רחוב על שמו של אהרן מגד בשכונת בבלי בתל אביב.[3]

חיים אישיים עריכה

היה נשוי לסופרת אידה צורית, ובניהם הם הסופר איל מגד ועמוס מגד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה. אחיו הצעיר, מתי מגד, היה סופר וחוקר ספרות.

השקפות פוליטיות עריכה

בראיון ב־2000 תקף בחריפות את השמאל, האינטלקטואלים והתקשורת, בטענו כי השמאל הישראלי מפעיל "טרור רוחני", בו מי שאינו מסכים עמהם "נשרף". מגד ציין שקשה להשלים עם מגמות ההלקאה העצמית ההולכות ומתחזקות בעיקר בקרב האינטלקטואלים, "מגמות המובילות לכפירה בזכות ההתיישבות שלנו ובזכויותינו להגנה עצמית. זוהי התכחשות לזכותנו להתקיים כאן. כל המפעל הציוני­-התיישבותי מוצג כשורה של מיתוסים שיש להתנער מהם. אנו מאבדים את הכבוד העצמי, מתבטלים בפני אויבים שמצהירים השכם והערב על רצונם לחסלנו". מגד תקף גם את ההיסטוריונים החדשים, וטען כי הם מעוותים את ההיסטוריה של הציונות.[4]

פרסים והוקרה עריכה

מגד זכה בפרסים רבים נוספים, בהם פרס עגנון וכן שלוש פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים[דרוש מקור].

בדצמבר 2022 נקרא בתל אביב רחוב על שמו של אהרן מגד[10].

מספריו עריכה

סיפורת עריכה

  • רוח ימים (1950), סיפורים
  • חדווה ואני (1954)[11]
  • ישראל חברים (1955), סיפורים[12]
  • מקרה הכסיל (1959)[13]
  • הבריחה (1962)
  • החי על המת (1965)[14]
  • היום השני (1965), סיפורים
  • החיים הקצרים (1972)
  • מחברות אביתר (1973) איורים: גלי הוס
  • חצות היום (1973), סיפורים, איורים: גלי הוס
  • על עצים ואבנים (1974)
  • העטלף (1975)
  • היינץ ובנו והרוח הרעה (1977)
  • עשהאל (1978)
  • מסע באב (1980)
  • הגמל המעופף ודבשת הזהב (1982)[15]
  • מעשה מגונה (1987), סיפורים
  • פויגלמן (1987)
  • מבחר סיפורים (1989)
  • יום האור של ענת (1992)
  • געגועים לאולגה (1994)
  • עוול (1995)
  • דודאים מן הארץ הקדושה (1998)
  • פרספונה זוכרת (2000)
  • עד הערב (2001)
  • נקמת יותם (2003)
  • ירחי הדבש של פרופסור לונץ (2005)
  • זבובים (2008)
  • עשרת הימים הנוראים (2010)
  • קברות התאווה (2013)

ספרי עיון ומסות עריכה

  • מסע הילדים אל הארץ המובטחת (1984)
  • אזור הרעש (1985)
  • שולחן הכתיבה (1988)
  • ארץ אבנים (2011)

ספרי ילדים עריכה

  • אל הילדים בתימן (1946)
  • אהבת נעורים (1980)
  • נדב ואימו (1988)

מחזות עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • נורית גוברין, אהרון מגד: חסד החיים, דיוקנו של בן-הארץ כסופר עברי, הוצאת כרמל, ירושלים, תשע"א 2011
  • נורית גוברין. פרס ישראל לספרות לאהרן מגד. בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ד', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ח 2008, עמ' 65–68
  • נורית גוברין. אהרן מגד. חמישה פרקים על אהרן מגד. בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה 2015, עמ' 390–420
  • אביבה מהלו, וכי עירום אתה?! - אמת ומיתוס בסיפורי דור הפלמ"ח, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2008
  • גרשון שקד, החכם על הכסיל — על יצירתו של אהרן מגד, דפים למחקר בספרות 7, 1990, עמ' 163–188. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • דורי, נ' (2020). בין סופרים לרעיותיהם: עיון משווה ברומן עוול למגד וברומן בחזרה מעמק רפאים לבאר. כעת ד'. עמ' 139 – 157.

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה

בעקבות מותו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "משא" נפרד מאהרון מגד, דבר, 30 ביוני 1972
  2. ^ ח"כ ורדיגר תובע החזרתו של אהרן מגד מלונדון, למרחב, 21 במרץ 1969
  3. ^ אתר למנויים בלבד אידה צורית, הגילוי המתנצנץ באדם מתוך הנעלם שבַּיֵּש, באתר הארץ, 1 בפברואר 2023
  4. ^ השמאל הישראלי מפעיל טרור רוחני, באתר nrg
  5. ^ הסופרים אהרן מגד וחנוך ברטוב זכו בפרס אוסישין לספרות, זמנים, 11 באוקטובר 1954
  6. ^ "פרס ברגר" לאהרן מגד, דבר, 14 במרץ 1958
  7. ^ אהרן מגד וישראל גוטמן - חתני פרס שלונסקי, למרחב, 7 באוקטובר 1965
  8. ^ חולק פרס אוסישקין, דבר, 10 באוקטובר 1965
  9. ^ פרס פיכמן לאהרון מגד ובונים הלר, מעריב, 14 באוגוסט 1979
  10. ^ אתר למנויים בלבד אידה צורית, עם הסרת הלוט משלט רחוב על־שמו בשכונת בבלי, באתר הארץ, 1 בפברואר 2023
  11. ^ ביקורות:
    גדעון קצנלסון, "חדוה ואני" של אהרן מגד, הארץ, 27 באוגוסט 1954
    ברוך קרוא, "חדוה ואני" של אהרן מגד, הַבֹּקֶר, 26 בפברואר 1954
  12. ^ ביקורות:
    משה פלאי, אהרן מגד: ישראל חברים", הַבֹּקֶר, 4 בנובמבר 1955
    ש"י פנואלי, ישראל חברים" של אהרן מגד, דבר, 6 באפריל 1956
  13. ^ ברוך קרוא, סיפורו החדש של אהרן מגד, הַבֹּקֶר, 4 בדצמבר 1959
  14. ^ אורי קיסרי, אהרן מגד על החיים והמתים, מעריב, 7 באוקטובר 1965
  15. ^ מיכאל דק, גמל מעופף בחלל ריק, כותרת ראשית, 29 ביוני 1983
  16. ^ מיכאל הרסגור, חמש מתחת לאפס, קול העם, 30 בנובמבר 1956
  17. ^ השבוע הצגת בכורה של "איי לייק מייק", הארץ, 6 בדצמבר 1960
  18. ^ מגד בתיאטרון היידי, חדשות, 18 ביולי 1991
    שוש אביגל, הצגה / נועז יחסית, חדשות, 8 באוקטובר 1991
הקודם:
אברהם רגלסון 		פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אברהם קריב
1973 		הבא:
ישראל כהן
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אהרן_מגד&oldid=9460"