Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אדית קרייג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
קובץ:Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
אדית קרייג
Edith Craig
פרופיל ב-IMDb

אדית איילסה ג'רלדין קרייג (באנגלית: Edith Ailsa Geraldine Craig;‏ 9 בדצמבר 1869 – 27 במרץ 1947) הייתה פעילה למען זכות הבחירה לנשים במאית תיאטרון, מפיקה ומעצבת תלבושות בריטית.

ביוגרפיה עריכה

קרייג היא בת למשפחת השחקנים טרי. נולדה ב-1869 בגוסטארדווד קומון בהרטפורדשייר, לשחקנית אלן טרי ולאדריכל אדוארד ויליאם גודווין.[1] בעת שנולדה אימה עדיין הייתה נשואה לג'ורג' פרדריק ווטס, אך עזבה אותו שנה קודם לכן לטובת גודווין. אדית, שכונתה "אדי" גדלה בהרפנדן בהרטפורדשייר, אך ב-1875 עזבה אימה את גודווין ונישאה ב-1877 לשחקן צ'ארלס קלוורינג וורדל, שנודע בשם הבמה צ'ארלס קלי, ואדית אימצה את שם משפחתו.[2] טרי נפרדה גם ממנו בשנת 1881, ואדית ואחיה אדוארד שינו את שם משפחתם לקרייג, בין היתר כדי להסתיר את עובדת לידתם מחוץ לנישואים,[3] על שם האי קרייג שמול חופי סקוטלנד, שם שהו בחופשה.[4] קרייג למדה בבית הספר של גברת קול בארלז קורט בלונדון, ולאחר מכן אצל אליזבת מלסון, דרכה הכירה לראשונה את תנועת הסופרג'יסטיות, ובאקדמיה המלכותית למוזיקה.

קריירה מקצועית עריכה

הופעתה הראשונה של קרייג על הבמה הייתה בשנת 1878 בהצגה "אוליביה" בתיאטרון רויאל קורט, לצד אמה. בשנים 1887–1890 היא התמחתה כפסנתרנית אצל אלכסיס הולנדר בברלין,[5] אך מכיוון שסבלה מדלקת מפרקים חריפה בידיה, שמנעה ממנה להפוך לפסנתרנית מקצועית.

היא הצטרפה לתיאטרון הליסאום של הנרי אירווינג כמעצבת תלבושות וכשחקנית, וסיירה עם התיאטרון באמריקה ב-1895 וב-1907 תחת שם הבמה איילסה קרייג.[5] היא כיכבה לצידו של אירווינג במספר מחזות, ביניהם "הפעמונים" מאת ארקמן-שטריאן, "נשכחות" מאת ארתור פינרו ו"הדואר של ליון" מאת צ'ארלס ריד. הופעותיה זכו לשבחים מאליאונורה דוזה וג'ורג' ברנרד שו. שו היה ידיד משפחתה של קרייג ונטען כי יצר במחזותיו תפקידים במיוחד עבורה, דוגמת דמותה של פרוסי במחזה "קנדידה", שקרייג הייתה הראשונה שגילמה.[6]

בסופו של דבר קרייג איבדה עניין במשחק,[7] והתמקדה בעיצוב תלבושות שזיכו אותה בהכרה בזכות הדיוק ההיסטורי שלה.[8] בשנת 1899, לאחר שעיצבה את התלבושות להצגה "רובספייר" שהפיק אירווינג, פתחה עסק עצמאי בשם "אדית קרייג ושות'" בקובנט גארדן.

לאחר שאמה עזבה את הליסאום, קרייג לקחה על עצמה את ניהול הקריירה שלה, ליוותה אותה בסיבובי הופעות ברחבי אנגליה ובאמריקה כבמאית, ולאחר מכן התמקדה בהפקת מחזות.[5] ב-1911 היא ייסדה את "Pioneer Players", קבוצת אגודת תיאטרון שבסיסה בלונדון,[9] שהתמחתה בהפקת מחזות שהפקתם נאסרה קודם לכן, בין היתר משום שעסקו בהומניזם חברתי, זכות בחירה לנשים ופמיניזם. ב-1915 החלו להציג גם מחזות מתורגמים, שהקנו להם מקום בתיאטרון המיינסטרימי באנגליה. קרייג הייתה במאית הקבוצה, ובן זוגה, כריס סנט ג'ון, שימש כמזכיר. בוועדה המייעצת של הקבוצה היו חברים בין היתר גורג' ברנרד שואו וגבריאל אנטהובן.[10] הקבוצה נודעה כקבוצת תיאטרון לנשים, והעניקה הזדמנויות לשחקניות נשים[11] ב-150 המחזות שהפיקה קרייג עבורה.[12] ב-1903 הפסיקה קבוצת התיאטרון את פעילותה, וקרייג עברה להפיק מחזות עבור קבוצות תיאטרון ביורק, לידס, לצ'וורת' והמפסטד. ב-1919 הצטרפה ל"ליגת הדרמה הבריטית" (BDL), שהוקמה כדי לקדם תיאטראות חובבים ברחבי הממלכה המאוחדת, ולעודד שלום מתמשך לאחר מלחמת העולם הראשונה.[13]

קובץ:Edith Craig by Lena Connell 1910s.png
אדית קרייג בעשור הראשון של המאה ה-20

קרייג הייתה מעורבת בקבוצות רבות למען זכות בחירה לנשים, וביימה הפקות תיאטרון למען מטרה זו. היא ביימה את המחזה "תחרות הנשים הגדולות", אותו יצרה עם המחזאית סיסלי המילטון, מחזה מוסר בו הדמויות "אישה", ו"דעה קדומה" מנהלות ויכוח על תפקידן של הנשים בהיסטוריה בפני "צדק", בעוד שורה של נשים בעלות הישגים צועדות על הבמה.[14] קרייג ביימה, עיצבה את התלבושות, ולעיתים קרובות גילמה את דמותה של האמנית הלסבית רוזה בונר.[5]

חיים אישיים עריכה

בצעירותה היו לקרייג היו שתי מערכות יחסים הטרוסקסואליות,[7] וב-1903 נענתה להצעת הנישואים של המלחין מרטין שו, אך הנישואים לא יצאו לפועל בשל התנגודתן של טרי ושל כריסטבל מרשל. קרייג חייתה עם מרשל, שהזדהתה גם בשם כריסטופר סנט ג'ון, מ-1899. ב-1916 הצטרפה אליהן האמנית קלייר "טוני" אטווד והן חיו בשלישייה עד מותה של קרייג בשנת 1947,[15] אך הלסביוּת שלה לא זכתה לתמיכה מצד משפחתה.

יחסיה של קרייג עם אחיה עלו על שרטון לאחר ששיתפה פעולה עם כמה ספרים שנכתבו על אמם אלן טרי ויחסיה עם ג'ורג' ברנרד שו, בניגוד לבקשתו של האח. ב-1931 ערכה כריסטבל מרשל אסופה של תכתובות בין טרי לשו,[16] ובתגובה פרסם אדוארד קרייג את ספרו Ellen Terry and Her Secret Self.[17] שנה לאחר מכן ערכו קרייג ומרשל במשותף את זכרונותיה של טרי, ובו התייחסה קרייג לטענותיו של אחיה. השניים השלימו רק זמן מה לפני מותה של קרייג ב-1947.

ב-1932 אימצה קרייג, שלא היו לה ילדים משלה, את רובי צ'לטה קרייג, נכדתו של אחיה.[18]

לאחר מות אמה, הקדישה קרייג את חייה לשימור מורשתה. ב-1929, שנה לאחר שאמה הלכה לעולמה, ייסדה קרייג בסמוך לבית המשפחה בסמולהית' פלייס במחוז קנט את "תיאטרון האסם", בו העלתה מדי שנה ביום השנה למות אמה מחזות של שייקספיר. היא פתחה לציבור את בית המשפחה, והורישה אותו לקרן הנאמנות הלאומית כדי שישמש להנצחתה של האם.[19]

ב-27 במרץ 1947, בזמן שהייתה בהכנות להפקה השנתית של שייקספיר בסמולהיית' פלייס, נפטרה קרייג מפקקת כלילית ודלקת כרונית של שריר הלב. גופתה נשרפה, ואפרה היה אמור להיטמן לצד קבריהן של מרשל ואטווד, אך האפר אבד, ובמקומו הוצבה בבית הקברות רק מצבה לזכרה.[20]

הנצחה עריכה

קובץ:Craig-atwood-marshall.jpg
אדית קרייג, קלייר אטווד וכריסטבל מרשל בסמולהיית' פלייס

בשנותיה המאוחרות, הכתיבה קרייג את זיכרונותיה לחברתה ורה "ג'קו" הולם, אך המחברת בה רשמה אותם הולם אבדה במשך עשרות שנים, ורק ב-1978 נמצאה ונמכרה לסופרת אן רשלין, שפרסמה אותם ב-2011 תחת הכותרת Edy was a Lady.[20]

ככל הנראה קרייג הייתה ההשראה של הסופרת וירג'יניה וולף לדמותה של מיס לה-טרוב ברומן "בין המערכות".[13] ב-2025 גילמה רובי אשבורן סירקיס את דמותה של קרייג במחזה מאת דייוויד הר, לצד ראלף פיינס בתפקיד הנרי אירווינג.[21]

ביבליוגרפיה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Adlard, Eleanor, ed. (1949). Edy: Recollections of Edith Craig, London: Frederick Muller.
  • Chiba, Yoko (1996). "Kori Torahiko and Edith Craig: A Japanese Playwright in London and Toronto", Comparative Drama, Vol. 30, No. 4, pp. 431–51.
  • Cockin, Katharine (1991). "New Light on Edith Craig", Theatre Notebook, XLV, 3, pp. 132–43.
  • Cockin, Katharine (1994). "The Pioneer Players: Plays of/with Identity", Difference in View: Women in Modernism, Gabriele Griffin (ed.) Taylor & Francis, pp. 142–54.
  • Cockin, Katharine (2015). "Edith Craig and the Pioneer Players in a 'Khaki-clad and Khaki-minded World': London's International Art Theatre"], British Theatre and the Great War 1914–1919: New Perspectives, A. Maunder (ed.), Basingstoke: Palgrave, pp. 146–69.
  • Dymkowski, Christine (1992). "Entertaining Ideas: Edy Craig and the Pioneer Players", The New Woman and Her Sisters, Hemel Hempstead: Harvester Wheatsheaf, pp. 221–33.
  • Fisher, James (1995). "Edy Craig and the Pioneer Players' Production of Mrs Warren's Profession", Shaw, Vol. 15, pp. 37–56.
  • Gandolfi, Roberta (2011). Ellen Terry, Spheres of Influence, Katharine Cockin (ed.), London: Pickering & Chatto, pp. 107–118.
  • Melville, Joy (1987). Ellen and Edy, London: Pandora.
  • Steen, Marguerite (אנ') (1962). A Pride of Terrys, London: Longmans.
  • Webster, Margaret (אנ') (1969). The Same Only Different, London: Victor Gollancz.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|אדית קרייג]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Profile of Terry by Amanda Hodges (אורכב 17.05.2007 בארכיון Wayback Machine)
  2. ^ Shearer, pp. 56–57
  3. ^ Rachlin, p. 88
  4. ^ Shearer, pp. 45 and 94–95
  5. ^ 1 2 3 4 Katharine Cockin, Craig, Edith Ailsa Geraldinelocked, Oxford Dictionary of National Biography
  6. ^ Edith Craig, Christabel Marshall & Clare Atwood, elisa-rolle.livejournal.com, ‏May 11 2015
  7. ^ 1 2 Shearer, p. 97
  8. ^ Cockin (1998)
  9. ^ Cockin (2001)
  10. ^ Who's Who in the Theatre, 8th edition 1936, ed. John Parker
  11. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  12. ^ Edith Craig | COVE, editions.covecollective.org
  13. ^ 1 2 Cockin, Katharine. "Dame Ellen Terry and Edith Craig: Suitable Subjects for Teaching" (אורכב 16.07.2011 בארכיון Wayback Machine), Wordplay, English Subject Centre Magazine, Issue 2, October 2009, accessed 18 October 2015
  14. ^ Cockin (2005), pp. 527–42
  15. ^ Cheryl Law, Suffrage and Power: The Women's Movement 1918-1928, Bloomsbury Academic, 1997-12-31, ISBN 978-1-86064-201-2
  16. ^ St. John Christopher, Ellen Terry And Bernard Shaw A Correspondence (1949), 1949
  17. ^ Edward Gordon CRAIG, Ellen Terry and Her Secret Self., Dutton, 1932-01-01
  18. ^ Cockin (1998), p. 167
  19. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  20. ^ 1 2 Rachlin, A. (2011). Edy was a Lady. United Kingdom: Troubador Publishing Limited.
  21. ^ ri-admin, “Grace Pervades” at Theatre Royal Bath, Plays International & Europe, ‏2025-07-04
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אדית_קרייג&oldid=1016522"