אדוארד צלר
פעולות נוספות
| אדוארד צלר | |
| אדוארד צלר |
אֶדוּאַרְד צֶלֶר (בגרמנית: Eduard Zeller; ) היה פילוסוף גרמני ותאולוג פרוטסטנטי מאסכולת טיבינגן (אנ'). הוא נודע בזכות כתביו על הפילוסופיה היוונית העתיקה, ובמיוחד על הפילוסופיה הקדם-סוקרטית,[1][2] ויותר מכל בזכות חיבורו ההיסטורי המהולל ורב-הכרכים "הפילוסופיה של היוונים. חקירה של אופייה, מהלך ומומנטים עיקריים של התפתחותה" (Die Philosophie der Griechen. Eine Untersuchung über Charakter, Gang und Hauptmomente ihrer Entwicklung.; 1844–1852). צלר היה גם דמות מרכזית בתחיית הנאו-קאנטיאניזם.[3]
קורות חיים עריכה
אדוארד צלר נולד בקליינבוטוואר שימוש בתבנית גר עבור "Kleinbottwar" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(גר') (חלק משטיינהיים אן דר מור (אנ') המודרנית) שבווירטמברג, בנו של פקיד ממשלתי. הוא התחנך תחילה בסמינרים האוונגליים של מאולברון ובלאובוירן (אנ') החל משנת 1831, ומאוחר יותר באוניברסיטת טיבינגן (ליתר דיוק בטיבינגר שטיפט (אנ')), שהייתה אז נתונה מאוד להשפעתו של הגל.[4][5] הוא קיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1836 על תזה בנושא "החוקים" של אפלטון. בשנת 1840 הוא היה פריבט-דוצנט לתאולוגיה בטיבינגן, בשנת 1847 פרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת ברן, ובשנת 1849 פרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת מרבורג, שם עבר במהרה לפקולטה לפילוסופיה כתוצאה מסכסוכים עם המפלגה הקלריקלית. הוא מונה לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת היידלברג בשנת 1862, עבר לאוניברסיטת הומבולדט של ברלין בשנת 1872, ופרש בסביבות 1895. הוא נותר ידוע בעיקר בזכות ספרו "הפילוסופיה של היוונים. חקירה של אופייה, מהלך ומומנטים עיקריים של התפתחותה" (Die Philosophie der Griechen. Eine Untersuchung über Charakter, Gang und Hauptmomente ihrer Entwicklung.; 1844–1852). הוא המשיך להרחיב ולשפר עבודה זו כדי לשקף מחקרים חדשים, והמהדורה האחרונה הופיעה בשנת 1902. הספר תורגם לרוב השפות האירופיות והפך לספר הלימוד המקובל על הפילוסופיה היוונית.[4]
צלר פרסם גם עבודות רבות על תאולוגיה ושלושה כרכים של מאמרים פילוסופיים. הוא היה גם אחד ממייסדי ה-"Theologische Jahrbücher" (שנתונים תאולוגיים), כתב עת שנודע כמבטאה של מתודולוגיות היסטוריות של דוד שטראוס וכריסטיאן באור (אנ'). הוא כתב רבות על הוויכוח בשאלה האם תאולוגיה היא סוג של מדע (Wissenschaft).[6] כמו רוב בני דורו, ובהם פרידריך תיאודור וישר (אנ'), הוא החל בהגליאניזם, אך לאחר מכן פיתח שיטה משלו. הוא חש את ההכרח לחזור לקאנט ולבחון מחדש באופן ביקורתי את הבעיות האפיסטמולוגיות שלהערכתו קאנט פתר רק באופן חלקי.[3][4]
הוא נפטר בשטוטגרט.
עבודה פילוסופית עריכה
עם זאת, הישגיו בתולדות הפילוסופיה היו בעלי השפעה רבה יותר מתרומותיו כהוגה דעות מקורי. תפיסתו של צלר את תולדות המחשבה היוונית הושפעה מהפילוסופיה הדיאלקטית של הגל. יש מבקרים הטוענים כי צלר לא היה ער מספיק להקשר התרבותי ולייחודיות של הוגים אינדיבידואליים.[4] יש הסבורים כי הדגיש יתר על המידה את מונח ה"מושג" של הגל, והסתמך יותר מדי על האנטיתזה ההגליאנית של סובייקט ואובייקט (אנ'), אף שתולדות הפילוסופיה היוונית שלו היו בכל זאת בעלות השפעה ומוערכות מאוד. הוא זכה להכרה הגבוהה ביותר, לא רק מפילוסופים ומאגודות מדעיות ברחבי העולם, אלא גם מהקיסר הגרמני ומהעם הגרמני. בשנת 1894 הקיסר וילהלם השני מינה אותו ל"יועץ סתרים בפועל" (Wirklicher Geheimrat) עם התואר "מצוינות" (Excellenz), ופרוטומה שלו, לצד זו של הלמהולץ, הוצבה בשער ברנדנבורג ליד הפסלים שהוקמו לכבוד הקיסר והקיסרית.[4]
צלר היה גם, בספרו "הפילוסופיה של היוונים", מהראשונים שהשתמשו במילה "על-אנושי" (übermensch), שלימים הפכה מרכזית אצל ניטשה ובתעמולה של המפלגה הנאצית, בצורת שם תואר כמונח טכני בפילוסופיה. הוא אמר "...לפיכך, ניתן לציין את האושר הטמון בה גם כ'על-אנושי', ואילו את האושר הנובע מהמידה הטובה האתית, לעומת זאת, ניתן לציין כטוב האנושי האופייני".[7]
כתביו עריכה
ה"פילוסופיה" הופיעה בצורה מקוצרת בשם "Grundriss der Geschichte der Griechischen Philosophie" (מתווה לתולדות הפילוסופיה היוונית, 1883; מהדורה חמישית 1898); תרגום לאנגלית מאת אליין ואוולין אבוט (1886), תחת הכותרת "Outlines of the History of Greek Philosophy".
בין יצירותיו האחרות נמנות:
- Platonische Studien (1839)
- Die Philosophie der Griechen. Eine Untersuchung über Charakter, Gang und Hauptmomente ihrer Entwicklung. Ludwig Friedrich Fues, Tübingen 1844–1852 (Digitalisat: Band 3,1).
- Die Apostelgeschichte kritisch untersucht (1854; English translation J Dare, 1875–76: Volume 1 and Volume 2)
- Entwickelung des Monotheismus bei den Griechen (1862)
- Strauss und Renan (1864); (English translation 1866)
- Geschichte der christlichen Kirche (1898)
- Geschichte der deutschen Philosophie seit Leibniz (1873, ed. 1875)
- Staat und Kirche (1873)
- Strauss in seinen Leben und Schriften 1874; (English translation 1874)
- Über Bedeutung und Aufgabe der Erkenntnisstheorie (1862)
- Über teleologische und mechanische Naturerklärung (1876)
- Vorträge und Abhandlungen (1865–84)
- Religion und Philosophie bei den Römern (1866, ed. 1871)
- Philosophische Aufsätze (1887).
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 3 4 5 Zeller, Eduard, 1911 Encyclopædia Britannica
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ "...so kann die Glückseligkeit, welche in ihr besteht, auch als eine übermenschliche, die Glückseligkeit der ethischen Tugend dagegen als das eigenthümlich menschliche Gut bezeichnet werden."