שוטוניות
פעולות נוספות
| קריאת טבלת מיוןשוטוניות | |
|---|---|
| "שוטוניות" מספרו של ארנסט הקל "צורות אמנות של המטבע", 1904 "שוטוניות" מספרו של ארנסט הקל "צורות אמנות של המטבע", 1904 | |
| מיון מדעי | |
| לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית |
.jpg){kind=link}
שׁוֹטוֹנִיּוֹת הן תאים או אורגניזמים עם אברון אחד או יותר דמוי שוט הקרוי שוטון. המילה "שוטונית" מתארת גם מבנה מסוים (או רמת ארגון) המאפיינת פרוקריוטים ואאוקריוטים רבים ואמצעי התנועה שלהם. בניגוד לעבר, המונח כיום אינו מרמז על קשר ספציפי או סיווג ספציפי של האורגניזמים שיש להם שוטונים. עם זאת, שמם של כמה קבוצות של חד-תאיים נגזר ממונח זה, כדוגמת הדינופלגלטים והכואנופלגלטים (אנ').[1]
צורה והתנהגות עריכה
השוטונים באאוקריוטים נתמכים על ידי מיקרוטובולים בסידור אופייני, עם תשעה זוגות מאוחים המקיפים שני סינגלטים[א] מרכזיים. אלה נובעים מגוף בזאלי. בחלק מהשוטוניות השוטונים מפנים מזון לציטוסטום (אנ') או "פתח התא", היכן שהמזון נבלע. לשוטונים תפקיד בסיווג אאוקריוטים.
בקרב פרוטיסטים ובעלי חיים מיקרוסקופיים, שוטונית היא אורגניזם עם שוטון אחד או יותר. תאים מסוימים בבעלי חיים אחרים עשויים להיות שוטוניות, למשל תא זרע של רוב המערכות של בעלי החיים. צמחים פורחים אינם מייצרים תאים עם שוטונים, אבל שרכים, טחבים, אצות ירוקות, וכמה חשופי זרע וצמחים קרובים עושים זאת., כמו כן, רוב הפטריות אינן מייצרות תאים עם שוטונים, אבל הנבגים של פטריות חוט הפרימיטיביות משתמשים בשוטון הדרוש להם לצורך רבייה בתווך המימי שבו הן חיות.
השוטונים משמשים בדרך כלל להנעה. הם עשויים לשמש גם ליצירת זרם שמביא מזון. ברוב האורגניזמים מסוג זה, שוטון אחד או יותר ממוקמים בחלקו הקדמי של התא או בסמוך לו (למשל, איגלנה). לעיתים קרובות יש שוטון אחד מכוון קדימה ואחד מאחור. טפילים רבים המשפיעים על בריאות האדם או על הכלכלה הם שוטוניות בשלב אחד לפחות של מחזור החיים שלהם, כגון נגלריה פאולרי, Trichomonas vaginalis ו-Plasmodium. שוטוניות הן הצרכניות העיקריות של תוצרת ראשונית[ב] ומשנית[ג] במערכות אקולוגיות מימיות – הן צורכות חיידקים ופרוטיסטים אחרים.
שוטוניות כתאים מיוחדים או שלבי מחזור חיים עריכה
סקירה כללית של קיומם של תאים בעלי שוטונים בקבוצות האאוקריוטות, כתאים מיוחדים של אורגניזמים רב-תאיים או כשלבים במחזור חיים, ניתנת להלן (ראו גם את הערך שוטון):[2]
- ארכאפלסטידה: רוב האצות הירוקות (נבגים א-מיניים (אנ') ותאי רבייה זכריים, למעט בזיגנמטופיציאה (אנ')[ד]), טחבים (תאי זרע זכריים), שרכנים (תאי זרע זכריים), כמה חשופי זרע (ציקסאים, גינקו, כתאי זרע זכריים)
- סטראמנופילס: צורניות מרכזיות (תאי זרע זכריים), חומיות (אצות) (נבגים א-מיניים ותאי זרע זכריים), אומיציטים (אנ') (נבגים א-מיניים ותאי זרע זכריים), היפוכיטריומיציטים (אנ') (נבגים א-מיניים), לבירינתולומיציטים (אנ') (נבגים א-מיניים), כמה מינים של זהוביות (אנ'), כמה מינים של צהוביות ואוסטגמטופיטים (אנ')
- אלוואולטה (אנ'): כמה נבגוניות (תאי זרע זכריים)
- ריזריה (אנ'): כמה מינים של קרנוניות (כנראה תאי זרע זכריים), חוריריות (תאי זרע זכריים)
- אמבזואה (אנ'): מיקסוגסטריה (אנ')
- אופיסטוקונטים (אנ'): מרבית בעלי החיים (תאי זרע זכריים, אפיתל, תא צווארון (אנ')), פטריות חוט (נבגים א-מיניים ותאי זרע זכריים)
- חופריות (אנ'): כמה מינים של אקרזידים (אנ') (הסוג Pocheina, כנבגים א-מיניים)
שוטוניות כאורגניזמים: Flagellata עריכה
בסיווגים מדעיים קודמים, קובצו מינים של פרוטוזואה בעלי שוטונים למחלקה עם השם המדעי: Flagellata או Mastigophora (השם שנתן הזואולוג האוסטרי קרל מוריץ דייזינג (אנ') ב-1866), לפעמים חולקו ל-"Phytoflagellata" (או "Pytomastigina", לרוב אוטוטרופיים) ו-"Zooflagellata" (או "Zoomastigina", הטרוטרופיים). לפעמים הם קובצו עם האמבות בקבוצת ה-"Sarcomastigophora".
השוטוניות האוטוטרופיות קובצו בדומה לתוכניות הבוטניות המשמשות לקבוצות האצות המקבילות. השוטוניות חסרות הצבע קובצו בדרך כלל בשלוש קבוצות, בצורה מלאכותיות ביותר:
- "Protomastigineae", שבהם ספיגת חלקיקי מזון בתזונה ההולוזואית[ה] מתרחשת בנקודה מקומית של פני התא, לרוב בציטוסטום, אם כי קבוצות רבות היו רק ספרופיטים; היא כללה את רוב השוטוניות חסרות הצבע, ואפילו אצות "אפוכלורוטיות" (שאיבדו את יכולתן לבצע פוטוסינתזה) רבות;
- "Pantostomatineae" (או "Rhizomastigineae"), שבו בליעת המזון מתבצעת בכל נקודה על פני התא; מתאים בערך לאמבופלגלטים (אנ');
- "Distomatineae", קבוצה של "פרטים כפולים" דו-גרעיניים עם שוטונים מפוזרים באופן סימטרי, ובמינים רבים שני פיות סימטריים; מתאים בערך לסיווג הנוכחי של הדיפלומנדים (אנ').
כיום, ידוע כי קבוצות אלו הן פוליפילטיות ביותר. בסיווגים מודרניים של הפרוטיסטים, הטקסונים העיקריים בעלי שוטונים ממוקמות בקבוצות האאוקריוטיות שצוינו לעיל, הכוללות גם צורות חסרות שוטונים. אף על פי שהקבוצה הטקסונומית Flagelellata נזנחה, המונח "שוטוניות" עדיין משמש כתיאור של רמת ארגון וגם כקבוצה פונקציונלית אקולוגית. מונח נוסף בשימוש הוא "מונדואיד", ממונאד, למשל קריפטומונס (אנ') ובקבוצות המפורטות לעיל.
לאמבופלגלטים (למשל, הסוג צרקומונדים (אנ') בקבוצת-העל של הריזריה, הקבוצה ארכאמבות (אנ') השייכת לאמבוזואה, ולכמה מינים של המחלקה הטרולובוזאה (אנ')) יש סוג ייחודי של ארגון מבנה שוטון/אמבה, שבו יש לתאים שוטון וגם "רגליים מדומות", במקביל או בטור, בעוד שה"הליופלגלטים"[ו] (למשל בסדרה הליומנאדידה (אנ'), הפדינללים (אנ') וה"ציליופרידים" (ciliophryids) שבקבוצת סטראמנופילס) יש ארגון מבנה של שמשוניות[ז]/שוטוניות.[3]
לקריאה נוספת עריכה
- Leadbeater, B.S.C. & Green, J.C., eds. (2000). The Flagellates. Unity, diversity and evolution. Taylor and Francis, London.
- R.I. Jones, V. Ilmavirta, Flagellates in Freshwater Ecosystems, Springer Science & Business Media, 2012, ISBN 9789400930971
קישורים חיצוניים עריכה
- שוטוניות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים עריכה
- ^ מיקרוטובולים בודדים, במקרה זה, בודדים ולא בזוג
- ^ ייצור חומר אורגני על ידי יצורים אוטוטרופיים, כלומר מזין את עצמו (כדוגמת אצות)
- ^ ייצור חומר אורגני על ידי יצורים הטרוטרופיים, כלומר ניזונים מייצורים אורגניים אחרים
- ^ מחלקה של אצות ירוקיות, שיש להן מנגנון רבייה ייחודי, המכונה צימוד
- ^ תזונה הטרוטרופית, שבה יצורים חיים בולעים חומר אורגני מוצק או נוזלי, מעכלים אותו וסופגים את החומרים המזינים.
- ^ helioflagellates הם פרוטיסטים אאוקריוטיים חד-תאיים, בעלי "רגליים מדומות" דקות ורדיאליות, כמו בהליאוזואנים, וגם שוטון אחד או יותר, כמו בשוטוניות
- ^ קבוצה של פרוטיסטים המאופיינים ב"רגליים מדומות" דקות ורדיאליות, המקנות להם מראה דמוי שמש
הערות שוליים עריכה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Raven, J.A. 2000. The flagellate condition. In: (B.S.C. Leadbeater and J.C. Green, eds) The flagellates. Unity, diversity and evolution. The Systematics Association Special Volume 59. Taylor and Francis, London. pp. 269–287.
- ^ Kirill A. Mikrjukov, Irina Milyutina, Heliozoa as a component of marine Microbenthos: A study of heliozoa of the White Sea