Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

קרלו שטרנגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
קרלו שטרנגר
קרלו שטרנגר, 2010
קרלו שטרנגר, 2010
תרומות עיקריות
חקר הפסיכואנליזה
חקר הגלובליזציה והשפעתה הפסיכולוגית

קרלו (חיים) שְׁטְרֶנְגֶר (Strenger; ‏16 ביולי 1958 – 25 באוקטובר 2019) היה פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה, פילוסוף, פסיכואנליטיקאי ופובליציסט ישראלי-שווייצרי. כיהן כפרופסור לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב (במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן).

שטרנגר היה עמית מחקר בכיר במרכז לחקר הטרור בג'ון ג'יי קולג' שבאוניברסיטת העיר ניו יורק, במועצה המייעצת המדעית של קרן זיגמונד פרויד בווינה, וחבר בסמינר לפסיכואנליזה קיומית בציריך. מחקריו התמקדו בהשפעת הגלובליזציה על משמעות, זהות אישית וקבוצתית.

כבעל טור ב"הארץ" ו"נויה ציריכר צייטונג", הוא כתב בעיקר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני והזהות הישראלית, כמו גם על הפוליטיקה והתרבות האירופית, עליהן נקט פרספקטיבה ליברלית פוליטית ופילוסופית.

ביוגרפיה עריכה

שטרנגר נולד בבזל לאם בלגית ולאב שווייצרי, שניהם יהודים דתיים, וקיבל חינוך דתי-ציוני. אחיו (גבריאל שטרנגר) ואחותו אף הם פסיכולוגים. הוא סיפר בראיון שעד גיל 18 הספיק לקרוא, בין השאר, את כל כתבי פרויד, קאנט וניטשה, ביחד עם לימודי תורה וגמרא. בצעירותו הדריך בבני עקיבא ועבד כחזן. בנעוריו איבד את האמונה באלוהים, ובגיל 17 חדל להניח תפילין. למד בישיבה שנה אחת בלבד ואז יצא בשאלה. בגיל 20 עלה לישראל והחל ללמוד פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים; סיים דוקטורט משולב בשני התחומים. ב-1983 והוא בן 24, החל ללמד במשרה מלאה באוניברסיטה קורסים בפילוסופיה. עם הזמן התמחה והחל ללמד גם פסיכולוגיה[1].

ב-1990 סיים את הדוקטורט. אז גם החל ללמד באוניברסיטת תל אביב, תחילה כמרצה מן החוץ. מ-2004 היה פרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב. בנוסף הוא היה פסיכולוג קליני וקיבל מטופלים באופן פרטי.

שטרנגר פרסם 11 ספרים, אשר תורגמו לשלל שפות, ביניהן קוריאנית, רוסית, צרפתית, גרמנית, דנית וצ'כית. בעוד ספריו הראשונים עסקו בעיקר בפסיכולוגיה של העצמי, ספריו האחרונים עסקו בהגות פוליטית, בייחוד במהותם של ליברליזם וחירות בעידן המודרני. במקביל, פרסם מעת לעת מאמרי דעה בעיתונים בינלאומיים, לרבות ב"Neue Zürcher Zeitung" השווייצרי, ב"הארץ" וב"גארדיאן" הבריטי[2].

התחתן בגיל 47 עם יוליה אלעד-שטרנגר, פסיכולוגית פוליטית[3], והתגורר בצפון תל אביב.

שטרנגר נפטר ב-25 באוקטובר 2019[4].

מחקריו עריכה

תרומתו לחקר הפסיכואנליזה עריכה

בשנים 1986–2000, מוקד המחקר של שטרנגר היה הפסיכואנליזה, נושא שאליו חזר גם בעבודתו המאוחרת. בספרו הראשון "בין הרמנויטיקה למדע, חיבור על האפיסטמולוגיה של הפסיכואנליזה" (1991)[5], טען שלפסיכואנליזה אין בסיס ראייתי מספיק בגלל ההסתמכות הכמעט בלעדית שלה על נתונים קליניים, וטען שהפסיכואנליזה צריכה לקיים אינטראקציה עם מדעים אחרים כדי להימנע מלהפוך ללא רלוונטית. הוא פיתח עמדה זו עוד ב"מורשתו של פרויד בעידן הגלובלי" (2016), תוך התחשבות בהתפתחויות האחרונות במדעי המוח הקוגניטיביים ובפסיכולוגיה הקיומית העכשווית, וכן טען שהפסיכואנליזה צריכה לקחת בחשבון את השינויים החברתיים והתרבותיים העמוקים, חלקית בשל הגלובליזציה, שמעצבת את חייהם של המטופלים כיום, נושא שעליו כתב רבות בשנות ה-2000[6].

במהלך שנות ה-90 היה בעל קליניקה פרטית בתל אביב, בזמן שלימד באוניברסיטת תל אביב. בה ניסה לשלב מוטיבים פסיכואנליטיים ואקזיסטנציאליסטיים בעבודתו הקלינית. הוא הציג את נקודת המבט הפסיכואנליטית הקיומית שלו בספרו "אינדיבידואליות, הפרויקט הבלתי אפשרי" (1998)[7]. כמה מבקרים ראו בספר תרומה מרכזית לפסיכואנליזה, וטענו שנקודת המבט של שטרנגר על העצמי כישות מתהווה ולא ישות קיימת הייתה מהפכנית מבחינה פילוסופית וקלינית[8]. אחרים התנגדו לגישתו הליברלית מאוד כלפי סטייה מינית וטענו שהכבוד שלו לסובייקטיביות של המטופל גרם לו לזלזל בחלק מהפתולוגיות של מטופליו[9].

בכתיבתו קיימת ביקורת על הקוד הפסיכואנליטי השמרני המנוגד לחוויית הקיום האותנטית: "את מקורות נטייתה של הפסיכואנאליזה להעריץ התנהגות שקולה והגיונית אפשר למצוא במוסר העבודה של המעמד הבינוני החדש שהתהווה במאה התשע עשרה... ועיסוק רב מדי בתאוות היה מציק למאמץ הזה. הפסיכואנאליזה ממהרת לסווג התנהגות שאינה תואמת את כללי ההתנהגות שלה, כמונעת בצורה רדופה וכפויה"[10].

הוא הסתייג מן הרעיון של נייטרליות מוחלטת של המטפל כלפי המטופל. "אני מאמין שבמקרים מסוימים נקיטת עמדה ברורה היא בעלת חשיבות טיפולית מכרעת. - -- דבקות באידאולוגיה אחת הופכת את החיים לקלים היותר עבור המטפל, אבל אינה משרתת את האינטרסים של אלה המבקשים עזרה נפשית"[11].

עם זאת נטען נגדו, על ידי הממסד הפסיכואנליטי בישראל שאף על פי שהגדיר עצמו כפסיכואנליטיקאי, הוא לא ענה לאף אחד מהקריטריונים המקובלים למקצוע לא בהכשרתו ולא בטיפוליו[12].

חקר הגלובליזציה והשפעתה הפסיכולוגית עריכה

משנת 2000 ואילך, שטרנגר חקר את השפעת הגלובליזציה על הזהות והגשמה העצמית. הוא כתב מספר מאמרים ושני ספרים בנושא, "העצמי כפרויקט עיצוב" והפחד מחוסר המשמעות "אני, פרויקט מיתוג: אינדיבידואליות ומשמעות בעידן הגלובלי". הוא הרצה בקביעות על גלובליזציה ואזרחות עולמית, וטען שחווית החיים של דור ה-X הייתה שונה מאוד מזו של הדור הקודם. הם כבר לא סובלים מאיסורים חונקים, אך עליהם להתמודד עם עולם משתנה תדיר ולחץ גדול להצליח[13].

העצמי הפך לניסוי אינסופי, וילידי דור ה-X ציפו שיהיו להם חיים מרהיבים, שבהם צריך לשלב הצלחה מקצועית עם ניסויים בתחומי המיניות, אורח החיים ועיצוב הגוף כמעט לפי רצונם. שטרנגר טען שאחת הבעיות של הדור הזה היא שהוא כבר לא הרגיש מושרש במסורות תרבותיות עמוקות, ובמקום זאת פנה לתרבות הפופולרית כדי לקבל הדרכה. המחקר של שטרנגר שילב מקרי מקרי בוחן עם פרשנויות שהגיעו ממגוון דיסציפלינות כמו פסיכואנליזה, פסיכולוגיה קיומית, סוציולוגיה וביקורת תרבות.

חלק מהמבקרים ראו בספר פרשנות חדשנית ומעוררת מחשבה לחוויה וזהות של דור שצמח לעולם השווקים העולמיים ורשתות התקשורת[14]. אחרים חשבו ששטרנגר פלורליסט ופתוח מדי בגישתו הפרשנית ושהוא לא הציע פרספקטיבה תאורטית משולבת[15].

אמצע החיים עריכה

שטרנגר חקר גם מספר השלכות אחרות של הסדר העולמי המשתנה. הוא הציע לחשוב מחדש על משבר אמצע החיים לאור הגדלת תוחלת החיים, וטען ששינוי אמצע החיים חייב להפוך לנורמה תרבותית במאמר בשם "The Existential Necessity of Midlife-Change" שפורסם בהרווארד ביזנס רוויו וצוטט רבות[16]. שינוי זה מצריך לגישתו את היכולת להעריך את החולשות והחוזק באופן אובייקטיבי, כדי לקבל החלטות מציאותיות, תהליך שהוא כינה "קבלה עצמית אקטיבית"[17][18].

הזהות היהודית והאזרחות העולמית עריכה

שטרנגר התעניין בזהות היהודית המודרנית, במיוחד באוניברסליזם היהודי המודרני, וכתב על כך במגוון פרסומים[19]. בספרו "The Fear of Insignificance", הוא ניתח את הפסיכולוגיה של "האזרחות העולמית" - באיזו מידה בני אדם מסוגלים להרחיב את יכולתם לאמפתיה ולדאגה מעבר לתרבות שבה גדלו? שטרנגר טען שהתפתחות האוניברסליזם היהודי המודרני מספקת פרדיגמה מעניינת לזהות זו, והציג את זיגמונד פרויד, חנה ארנדט, ישעיהו ברלין, ליאו שטראוס ופיליפ רות כדוגמאות[20]. ב-2011 הוא טען שהאתיקה האוניברסליסטית היהודית עומדת כיום בסתירה לנטיות לאומניות דומיננטיות בפוליטיקה הישראלית. במורשת פרויד בעידן הגלובלי (2016) שטרנגר פיתח עוד את הניתוח שלו לגבי אזרחות עולמית באמצעות תפיסתו של "קוסמופוליטיים חדשים", והרחיב את הצגת תפיסתו של פרויד כפרדיגמה של זהות אוניברסליסטית יהודית.

משנתו הפוליטית עריכה

שטרנגר היה מעורב בפוליטיקה ובתרבות הישראלית מסוף שנות ה-90, כאשר החל להתארח בתוכנית אירוח שבועית ברדיו. בבחירות לכנסת השש עשרה ב-2003 היה חבר בצוות האסטרטגיה של מפלגת העבודה בראשות עמרם מצנע[21]. ב-2004 הצטרף לפאנל ניטור הטרור של פדרציית המדענים העולמית, ב-2012 הצטרף למרכז לחקר הטרור במכללת ג'ון ג'יי וכתב ניתוחים אקדמיים של הסכסוך במזרח התיכון מנקודת המבט של הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית.

בשנת 2011 פרסם בגרמנית את הספר "Israel – Einführung in ein schwieriges Land" (ישראל, מבוא למדינה קשה), הכולל ניתוח פסיכופוליטי על הפוליטיקה והחברה הישראלית. הטענה המרכזית של שטרנגר היא שיש להבין את ישראל כמדינה מאוחרת שנמצאת כיום במלחמת תרבות על זהותה, כאשר נושאים מרכזיים כמו היחס בין דת ומדינה טרם נפתרו. הוא גם מנתח את היחסים המורכבים, רווי האשמה בין אירופה לישראל, וטוען כי הסכסוך במזרח התיכון הוא, בין היתר, בלתי פתיר בגלל התביעה הבלעדית של הדתות המונותאיסטיות לאמת מוחלטת.

שטרנגר היה חסיד של פתרון שתי המדינות, כלומר הוא טוען שהדרך היחידה לסיים את הסכסוך במזרח התיכון היא הקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים לצד ישראל. והעביר ביקורות על מדיניות ההתנחלויות של ישראל. אך מאז סוף 2011 הוא הביע ספקנות גוברת בכך שפתרון שתי המדינות עדיין יכול להיות מיושם, בהינתן המעבר של ישראל ימינה וההנהגה הלא יעילה של הפלסטינים[22]. בינואר 2012 כתב לראשונה שהפתרון ארבע מדינות (דתית-לאומית, חרדית, ערבית וחילונית), שחילונים ליברלים צריכים לתבוע שלטון. וכמו בשווייץ רוב המיסים ילכו למדינות המחוז ולא לממשלה הפדרלית. כל מדינה תיהנה ממערכת חינוך משלה, שתאפשר אוטונומיה תרבותית לכל קבוצה[23]. אחר כך חזר על הרעיון מספר פעמים, והדגיש שלחילונים הליברלים דרושים זכויות מיעוט[24], שאם החילונים הליברלים לא יגנו על ערכיהם, ובהם הפרדת הדת מהמדינה, לא ירחק היום שבו יאבדו את זכותם לתת להם ביטוי[25].

שטרנגר תיאר את עצמו כליברל אירופי קלאסי, והסביר שזו גם הדרך שמאירה את גישתו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני[26], ואת תמיכתו בציונית ליברלית ברוח אחד העם[27].

ספריו עריכה

בעברית עריכה

  • אינדיבידואליות: הפרויקט הבלתי אפשרי, 1999.
  • העצמי כפרויקט עיצוב, 2005[28].
  • למה שלא תחיה פעמיים (ביחד עם אריה רוטנברג), 2008[29].
  • אני, פרויקט מיתוג: אינדיבידואליות ומשמעות בעידן הגלובלי, כנרת זמורה ביתן, 2010[30].

באנגלית עריכה

  • The Fear of Insignificance: Searching for Meaning in the Twenty-first Century. Palgrave-Mcmillan, New York 2011, ISBN 978-1138840294.
  • The Designed Self. Routledge, London 2004, ISBN 978-0881634198.
  • The Quest for Voice in Contemporary Psychoanalysis. International Universities Press, Madison, CT 2002, ISBN 978-0823657629.
  • Individuality, the Impossible Project. International Universities Press, Madison, CT 1998, ISBN 978-0823626250.
  • Between Hermeneutics and Science: An Essay on the Epistemology of Psychoanalysis. International Universities Press, Madison, CT 1991, ISBN 978-0823604975.

בגרמנית עריכה

  • Diese verdammten liberalen Eliten. Wer sie sind und warum wir sie brauchen. Suhrkamp-Verlag, Edition Suhrkamp, Berlin 2019, ISBN 978-3518074985.
  • Abenteuer Freiheit – Ein Wegweiser für unsichere Zeiten. Suhrkamp, Berlin 2017, ISBN 978-3-518-07144-1.
  • Freud’s Legacy in the Global Era. Routledge, London 2015, ISBN 978-1138840294.
  • Zivilisierte Verachtung – Eine Anleitung zur Verteidigung unserer Freiheit. Suhrkamp, Berlin 2015, ISBN 978-3-518-07441-1.
  • Israel – Einführung in ein schwieriges Land. Jüdischer Verlag, Berlin 2011, ISBN 978-3-633-54255-0.

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: קרלו שטרנגר

הערות שוליים עריכה

  1. ^ לימודי חוץ באוניברסיטה הפתוחה, חדשות, 13 בספטמבר 1992
  2. ^ מאמריו של קרלו שטרנגר באתר הגארדיאן (באנגלית)
  3. ^ ארז רביב, ‏"במקום להכיר במצוקה, הליברלים משקיעים בפסילה של תפיסות עולם", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 במאי 2021
  4. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, הפסיכואנליטיקאי והפילוסוף פרופ' קרלו שטרנגר מת בגיל 61, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2019
  5. ^ Carlo Strenger (1991), Between Hermeneutics and Science, an Essay on the Epistemology of Psychoanalysis. Psychological Issues Monograph no 57. Madison, Connecticut: International University Press
  6. ^ Carlo Strenger, (2016), Freud's Legacy in the Global Era. London: Routledge.
  7. ^ Carlo Strenger (1998, Individuality, the Impossible Project. Madison, CT: International Universities Press. Paperback Edition: New York: Other Press, September 2002
  8. ^ Stuart Twemlow (2002), Review of Individuality, the Impossible Project. Journal of the American Psychoanalytic Association, 50: 1072–1077
  9. ^ Linda Chernus (2002), Review of Individuality, the Impossible Project. Clinical Social Work Journal, Vol 29/1.102-10
  10. ^ קרלו שטרנגר, אינדיבידואליות: הפרוייקט הבלתי אפשרי, עם עובד, 1999
  11. ^ אינדיבידואליות: הפרויקט הבלתי אפשרי, 1999
  12. ^ אתר למנויים בלבד מורן שריר, חייו ומותו של קרלו שטרנגר, מטפל יוצא דופן ואישיות של כוכב-על, באתר הארץ, 23 באפריל 2020
  13. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
    שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  14. ^ W.Meissner (2005), Review of The Designed Self. Bulletin of the Menninger Clinic. Vol 69, no 3, 253–254.
  15. ^ Josh Miller (2007), Review of The Designed Self. The American Journal of Psychoanalysis (2007) 67, 203–205.
  16. ^ Carlo Strenger and Arie Ruttenberg (2008), The Existential Necessity of Midlife Change. Harvard Business Review, February 2008, pp. 82–90
  17. ^ Carlo Strenger (2009), Sosein: Active Self-Acceptance in Midlife. Journal of Humanistic Psychology. Vol 49, no 1, 46–65.
  18. ^ * עידו סולומון, בגיל 50 החיים נגמרים. ומתחילים מחדש, באתר הארץ, 17 בפברואר 2008
  19. ^ C. Strenger (2010)Freud, Jewish Universalism and the Critique of Religion. In Beit-Hallahmi, B. (ed.). Psychoanalysis and Theism.Lanham, MD: Jason Aronson
  20. ^ C. Strenger (1997), Hedgehogs,Foxes and Critical Pluralism. Psychoanalysis and Contemporary Thought. Vol 20,1997 (pp 111–145)
  21. ^ עקיבא אלדר, "אבא יש רק אחד, גם אם הוא חשוד בגניבה", באתר הארץ, 27 בינואר 2003
  22. ^ קרלו שטרנגר, יהודים מחויבים לזה, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2011
  23. ^ קרלו שטרנגר, הפתרון: ארבע מדינות, באתר הארץ, 9 בינואר 2012
  24. ^ אתר למנויים בלבד קרלו שטרנגר, חילונים, דרשו זכויות מיעוט, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2016
    אתר למנויים בלבד קרלו שטרנגר, אוטונומיה לכולם — שנוכל לנשום פה ולחיות, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2018
  25. ^ קרלו שטרנגר, הגיע הזמן להשיב מלחמה, באתר הארץ, 22 ביוני 2012
  26. ^ אתר למנויים בלבד קרלו שטרנגר, ליברליזם, לא שמאל, באתר הארץ, 31 בינואר 2016
    קרלו שטרנגר, יהודים מחויבים לזה, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2011
  27. ^ אתר למנויים בלבד קרלו שטרנגר, ישראל מתפרקת, באתר הארץ, 7 במרץ 2014
  28. ^ סקירות:
    עמרי הרצוג, הגשמה מעבר לפינה / ההווה שהוכרע / קוסטה הוא דמות ממשית / הבלש הטובל בצואה, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2005
    ורד לוי-ברזילי, דברים שעשיתי עם דור ה-X‏, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2005
    * אריק גלסנר, על הספר "העצמי כפרויקט עיצוב", 5 באפריל 2008
  29. ^ תהל פרוש, עוף, זקן, באתר הארץ, 7 באפריל 2008
  30. ^ איריס קלקא, "אני, פרויקט מיתוג: אינדיבידואליות ומשמעות בעידן הגלובלי" מאת קרלו שטרנגר | הרדידות היא לא מה שהייתה, באתר הארץ, 28 באפריל 2010
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=קרלו_שטרנגר&oldid=204157"