סודאן האנגלו-מצרית
פעולות נוספות
| קובץ:Flag of the United Kingdom.svg דגל | |
| דרכון סודאני משנת 1947 | |
| דרכון סודאני משנת 1947 | |
| קובץ:Anglo-Egyptian Sudan.png | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מדינת חסות של בריטניה וממלכת מצרים |
| שפה נפוצה | ערבית |
| עיר בירה | ח'רטום |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| הקמה | 19 ביוני 1899 |
| פירוק | 1 בינואר 1956 |
| ישות קודמת |
המדינה המהדיסטית סודאן המהדיסטית קובץ:Flag of Darfur Liberation Front.svg סולטנות דארפור קובץ:Flag of the Shilluk.svg ממלכת שילוק קובץ:Flag of Lado.svg מובלעת לאדו |
| ישות יורשת |
קובץ:Flag of the Uganda Protectorate.svg הפרוטקטורט של אוגנדה ממלכת איטליה לוב האיטלקית סודאן 1956 רפובליקת סודאן |
| שטח בעבר | 2,505,800 ק"מ 2 (967,500 מ"ר) קמ"ר |
| אוכלוסייה בעבר | 8,079,800 |
| דמוגרפיה | |
| דת |
נצרות אסלאם סוני |
| כלכלה | |
| מטבע | פאונד מצרי |
.svg){kind=link}
.svg){kind=link}
.svg){kind=link}
סודאן האנגלו-מצרית (בערבית: السودان الإنجليزي المصري) הייתה מדינת חסות משותפת של הממלכה המאוחדת וממלכת מצרים בצפון אפריקה בין השנים 1899–1956, אך בפועל מדינת החסות הייתה בשליטה בריטית מלאה ומצרים קיבלה השפעה במקרים ספציפיים. סודאן האנגלו-מצרית קיבלה עצמאות ב-1956, משנת 2011 פוצלה סודאן לסודאן ולדרום סודאן.
עד שנת 1914, מצרים הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית. במהלך המאה ה-19 הרחיבה מצרים את שליטתה בסודאן עד האגמים הגדולים של אפריקה. בשנת 1881 פרצה המלחמה המהדית בסודאן, ובשנת 1882 פלשו הבריטים למצרים, וכך מצרים הפכה למדינת חסות של בריטניה. לאחר מכן כוחות בריטיים ומצרים כבשו בהדרגה את סודאן. בשנת 1899 הם הסכימו רשמית להקים מדינת חסות משותפת: מצרים על בסיס שלטונה הקודם בסודאן ובריטניה על בסיס זכות כיבוש.
בין השנים 1914–1922, הסולטנות מצרים וסודאן, היו רשמית חלק מהאימפריה הבריטית. לאחר עצמאות מצרים בשנת 1922, בריטניה קיבלה בהדרגה שליטה רבה יותר במדינת החסות המשותפת, והוציאה את מצרים מסודאן כמעט לחלוטין עד שנת 1924. חוסר שביעות הרצון הגובר של מצרים מהסדר זה הגיע לשיאו לאחר מהפכת הקצינים החופשיים ב-1952.
ב-1 בינואר 1956, מצרים ובריטניה ויתרו על סודאן והעניקו לה את עצמאותה.
רקע עריכה
איחוד עם מצרים עריכה
בשנת 1820, צבאו של מוחמד עלי, בפיקודו של בנו אסמאעיל,[1] כבש את סודאן. לסודאן היה קשרים לשוניים, תרבותיים, דתיים וכלכליים עם מצרים, והייתה תחת אותה ממשלה בתקופות שונות ולסירוגין מאז תקופת הפרעונים. מוחמד עלי נקט באגרסיביות של הרחבת כוחו בניסיון להחליף את האימפריה העות'מאנית.
מעורבות בריטית עריכה
עם פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869, חשיבותה הכלכלית והאסטרטגית של סודאן גדלה, ומשכה את תשומת הלב של הממלכה המאוחדת. עשר שנים מאוחר יותר בשנת 1879, כתוצאה מהחוב שצברה ממשלת מצרים לממלכה המאוחדת התפטר איסמעיל פאשא והוחלף על ידי בנו תאופיק פאשא. אופן עלייתו של תאופיק הכעיסה מאוד את המצרים ואת הסודאנים אשר בסופו של דבר הגיע למרד העוראבי. עם ניצחונו במרד, פנה תאופיק בבקשה לסיוע בריטי. בשנת 1882, על פי בקשתו של תאופיק, הפציצו הבריטים את אלכסנדריה, נמל הים העיקרי של מצרים וסודאן, ופלשו לאחר מכן למצרים.
מרד המהדיסטים עריכה
הסכמתו של תאופיק לכיבוש הבריטי כמחיר להבטחת השלטון נתעבה עמוקות על ידי רבים ברחבי מצרים וסודאן. הנוכחות הצבאית הבריטית בסודאן הייתה מוגבלת יחסית ובסופו של דבר פרץ מרד. המרד היה בראשות המנהיג הדתי הסודאני מוחמד אחמד. מוחמד רצה לא רק לגרש את הבריטים, אלא להפיל את המלוכה, שנראתה כחילונית ונטייה מערבית, ולהחליפה בממשלה איסלאמית. המרד הגיע לשיאו בנפילת ח'רטום ובמותו שלהגנרל הבריטי צ'ארלס גורדון בשנת 1885. כוחותיו של תאופיק וכוחות בריטניה נסוגו כמעט מכל סודאן, בעוד מוחמד הקים מדינה תיאוקרטית בסודאן.
ממשלתו הדתית של מוחמד הטילה חוקים אסלאמיים מסורתיים על סודאן והדגישה את הצורך להמשיך במאבק החמוש עד שהבריטים גורשו לחלוטין מהמדינה. מוחמד נפטר שישה חודשים לאחר נפילתה של חרטום, יורשו עבדאללהי אבן מוחמד, פלש לאתיופיה בשנת 1887 וחדר עד העיר גונדר. פלישה זו הופסקה על ידי כוחותיו של תאופיק, ואחריה הובלה נסיגה מאתיופיה. בשנים 1885–1898, קרסה אוכלוסיית סודאן משמונה לשלושה מיליון איש בגלל מלחמות, רעב, מחלות ורדיפות.
היסטוריה עריכה
לאחר סדרה של תבוסות הבריטים החליטו לחדש את השליטה בסודאן. בהנהגת כוח מצרי-בריטי משותף, אשר הוביל הוריישו קיצ'נר. לאחר הקרבות הושג הסכם בשנת 1899 הקובע את השלטון האנגלי-מצרי, לפיו סודאן אמורה להיות מנוהלת על ידי מושל כללי שמונה על ידי מצרים בהסכמת בריטניה. בעקבות מדיניות של הפרד ומשול, החלו הבריטים לחתור תחת שלטונו של מוחמד עלי.
הבריטים היו נחושים להחמיר את ההבדלים והחיכוכים בין הקבוצות האתניות השונות הרבות בסודאן באמצעות מדיניות הפרד ומשול. משנת 1924 ואילך, חילקו הבריטים את סודאן לשתי טריטוריות: אזור צפון, אשר שם נמצאו דוברי ערבית ומאמינים מוסלמים, ואזור דרום ששם היו בעיקר מאמינים נוצריים.
ביטול מדינת החסות המשותפת עריכה
גם כאשר הבריטים סיימו את כיבוש מצרים בשנת 1936 (למעט תעלת סואץ), הם שמרו על כוחותיהם בסודאן. ממשלת מצרים, הכריזה שוב ושוב על ביטול ההסכם, והכריזו כי הנוכחות הבריטית בסודאן היא בלתי חוקית, והתעקשו על הכרה בריטית מלאה על המלך פארוק כ"מלך מצרים וסודאן".
מהפכת הקצינים החופשיים היא זו שהניעה את סדרת האירועים שתסיים בסופו של דבר את הכיבוש הבריטי והמצרי בסודאן. לאחר שבוטלה המלוכה במצרים בשנת 1953, מנהיגי מצרים החדשים, מוחמד נגיב וגמאל עבד אל נאצר, האמינו שהדרך היחידה לשים קץ לשליטה הבריטית בסודאן היא שמצרים עצמה תנטוש רשמית את ריבונותה על סודאן, מכיוון שתביעתם של הבריטים לשליטה בסודאן הייתה תלויה בריבונות מצרית, המהפכנים ידעו שזה יחייב את בריטניה לסגת.
מעבר לעצמאות עריכה
.svg){kind=link}
בשנת 1943 הוקמה מועצה מייעצת בצפון סודאן שהביאה רמת שלטון עצמי למחוזות הצפוניים של סודאן. בכנס שהתקיים בג'ובה בשנת 1947 הוחלט לשלב את הנהלת המחוזות הדרומיות עם אלה של הצפון.[2]
בפברואר 1953 הושג הסכם בין מצרים, הממלכה המאוחדת ונציגים פוליטיים סודאנים למעבר משלטון משותף לשלטון עצמי.[3] סודאן קיבלה שלטון עצמי במרץ 1953 ואסמאעיל אל-אזהרי הפך לשר הראשי בשנת 1954.[4]
באוקטובר 1954 חתמו ממשלות מצרים ובריטניה על אמנה שתעניק עצמאות לסודאן ב-1 בינואר 1956. סודאן הפכה למדינה ריבונית עצמאית לאחר כמעט 136 שנה תחת שלטון מצרים ועוד 56 שנה תחת כיבוש בריטי.
מחוזות עריכה
סודאן האנגלו-מצרית חולקה לשמונה מחוזות, שמונה המחוזות היו: הנילוס הכחול, דארפור, אקווטוריה, קסלה, ח'רטום, כורדופן, הצפון והנילוס העליון הגדול. בשנת 1948, מחוז בחר אל-ע'זאל התפצל ממחוז אקווטריה.[5]
נושאי משרה עריכה
מושלים עריכה
שופטים ראשיים עריכה
- 1903–1917 – Wasey Sterry[6] (עד 1915 השופט הראשי)
- 1917–1926 – רוברט היי דון[7]
- 1926–1930 – סר ברנרד האמפרי בל[8]
- 1930?–1936? – האוול אוון
- 1936–1941 – תומאס פרסיבל קריד
- 1941–1944 – סר הוברט פלקסמן
- 1944–1946 – ססיל הארי אנדרו בנט
- 1946–1947 – סר צ'ארלס ססיל ג'ורג' קומינגס
- 1947–1950 – תומאס ארתור מקלאגן[9]
- 1950–1955 – ויליאם אובראיין לינדזי[10]
- 1955–1964 – מוחמד אחמד אבו רנאט
השרים הראשיים עריכה
- 1952–1954 – עבד אל-רחמן אל-מהדי
- 1954–1956 – אסמאעיל אל-אזהרי
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Henderson, K.D.D. "Survey of the Anglo-Egyptian Sudan 1898–1944", Longmans, Green and Co. Ltd., London, 1946
- ^ https://web.archive.org/web/20070311041121/http://madingaweil.com/conference.htm
- ^ https://www.worldstatesmen.org/Sudan.html
- ^ https://web.archive.org/web/20120227173110/http://www.sudanembassy.ca/primeMinisters.htm
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).