נעמי פיינברון-דותן
פעולות נוספות
| נעמי פיינברון במעבדתה | |
| נעמי פיינברון במעבדתה | |
| לידה | 16 באפריל 1900 |
|---|---|
| פטירה | 8 במרץ 1995 (בגיל 94) |
| מדינה | רוסיה, רומניה, ישראל |
| ענף מדעי | ביולוגיה, בוטניקה |
| תרומות עיקריות | |
| חקר צמחים בישראל | |
נעמי פיינברון-דותן (16 באפריל 1900 – 8 במרץ 1995) הייתה פרופסור לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים, מחשובות חוקרי הצומח בישראל וכלת פרס ישראל לשנת ה'תשנ"א (1991). במשך יותר משישים שנה חקרה את צמחיית הארץ, פרסמה עשרות מאמרים וכמה מגדירי צמחים, ונטלה חלק מרכזי בכתיבת הכרכים השלישי והרביעי של Flora Palaestina.
חייה עריכה
נעמי פיינברון נולדה למשפחה ציונית במוסקבה ולמדה באוניברסיטת מוסקבה ובעקבות מהפכת 1917 עזבה את ברית המועצות והיגרה לרומניה. שם קיבלה תואר ראשון בוטניקה באוניברסיטת קלוז', ובתום לימודיה, בשנת 1924, עלתה עם הוריה ואחיה לארץ ישראל ולימדה בתל עדשים. בשנת 1926 הייתה פיינברון בין ראשוני המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים, לצד אוטו ורבורג, מיכאל זהרי אלכסנדר איג שנותר עמית קרוב שלה עד מותו בשנת 1938[1]. באותם ימים, המחלקה הייתה מצורפת לתחנת המחקר החקלאית של ההסתדרות הציונית ושכנה בתל אביב, בחצר הגימנסיה העברית "הרצליה". ב-1928 עברה המחלקה להר הצופים ופיינברון העתיקה את מגוריה לירושלים. נעמי לא נישאה מעולם ואת השם "דותן צירפה לשם פיינברון כאשר אחיה עברתו את שם המשפחה לדותן.
היא כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על הסוג זמזומית בהנחיית וסיימה אותה בשנת 1938.
משלחות המחקר בהן השתתפה היו הראשונות לחקור את הצמחייה ברחבי המזרח התיכון (ארץ ישראל, ירדן, סוריה, לבנון, מצרים ועיראק). משלחות אלו הניחו את היסוד למחקר הפיטוגאוגרפי של ארץ ישראל ושל המזרח התיכון. יחד עם איג וזהרי הייתה שותפה לפרסום מגדיר הצמחים הראשון בישראל[2] ולקביעת שמם העברי של רבים מצמחי ארץ ישראל. החיבור המדעי הראשון שלה עסק בסוג זמזומית (אז הסוג שויך למשפחת השושניים, כיום לאספרגיים). אחר כך המשיכה לחקור את בני משפחת השושניים הגדלים במזרח התיכון. למאמריה הרבים תרומה למחקר הציטולוגי של צמחי ארץ ישראל.
בשנת 1959 פרסמה את צמחיית ארץ ישראל בציורים (הוצאת דעת) במשותף עם מיכאל זהרי והאיורים פרי עבודתה של רות קופל.
נעמי פיינברון-דותן לימדה במשך 40 שנה בוטניקה וציטולוגיה באוניברסיטה העברית והעמידה אחריה דורות של חוקרים. בשנת 1960 מונתה לפרופסור חבר באוניברסיטה העברית[3]. פיינבורן הייתה אחת מארבע נשים היחידות שקיבלו את התואר פרופסור חבר, יחד עם טשרנה רייס, אלישבע גולדשמידט ואנה רוזין. באותם ימים לא הייתה אישה שהוענק לה תואר פרופסור מן המניין.[4][5]
היא פרשה ממחקר בשנת 1968 והמשיכה לפרסם את ממצאיה ולעדכן מהדורות קודמות. לאחר פרישתה עסקה, בין השאר, בכתיבת הכרך השלישי והכרך הרביעי של "Flora Palaestina" (פורסמו בשנים 1978, 1986). יחד עם אבינעם דנין חיברה נעמי פיינברון-דותן ב-1991 את "המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל" שמשמש בוטנאים וחובבי טבע רבים גם כיום.[6]
בשנת 1991 הוענק לפיינברון-דותן פרס ישראל בתחום ידע ארץ ישראל. כמו כן, נקראים על שמה מספר צמחים: קדד פיינברון (בעבר Astragalus feinbruniae, כיום Astragalus aleppicus) (1950), זמזומית פיינברון (Bellevalia feinbruniae) (1970) הגדלה באפגניסטן[7] וסתוונית הפסיפס (Colchicum feinbruniae) (1992).
בשנת 1995 פיינברון-דותן הלכה לעולמה. היא הובאה לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[8]
פיינברון-דותן מעולם לא נישאה. את שם המשפחה דותן הוסיפה לאחר שאחיה עברתו את שם משפחתם.
קישורים חיצוניים עריכה
- רשימת טקסונים שתוארו למדע על ידי נעמי פיינברון-דותן, באתר IPNI
- נורית קירש, ביוגרפיה של נעמי פיינברון-דותן, Jewish Women Encyclopedia
- נורית קירש, מבחנות ומבחנים, קשייהן והתמודדותן של שלוש מדעניות חלוצות בישראל, גליליאו, גיליון 120, עמ' 68-73
- קובץ:National Library IL logo.svg נעמי פינברון (1900-1995), דף שער בספרייה הלאומית
- ארכיון נעמי פיינברון-דותן, בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ הפגישה החמישית של החברה הבוטאנית, הצופה, 27 באפריל 1938
- ^ פרופיסור מיכאל זהרי, דבר, 13 במאי 1958
- ^ מינויים באוניברסיטה, דבר, 14 ביולי 1960
- ^ תקווה ויינשטוק, האשה עולה בקושי בסולם האקאדמי, מעריב, 11 בספטמבר 1960
- ^ אודות נעמי פיינברון דותן באתר Jewish women's archive
- ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, הבוטנאי שגילה למה הכותל דומע, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2015
- ^ צמח הגדל באפגניסטן, מעריב, 6 ביולי 1970
- ^ המצבה ומקום הקבר של נעמי פיינברון דותן, באתר "פרויקט גלעד"
