מעלה בית חורון
פעולות נוספות
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה | ישראל ישראל |
| ערים ראשיות | בית חורון |
| מזהים לא נמצאו עבור מידע חיצוני. | |
מעלה בית חורון הוא מעבר הררי עתיק בהרי יהודה, שמוביל מהשפלה אל אזור ירושלים. במשך אלפי שנים שימש המעלה כדרך עיקרית המובילה ממישור החוף לכיוון ירושלים.
משמעות השם עריכה
השם "מעלה בית חורון" נגזר מן השם המקראי של שתי יישובים עתיקים באזור – בית חורון עליון ובית חורון תחתון – ששכנו לאורך המעבר. פירוש השם "בית חורון" (House of Horon) - ביתו של האל הכנעני חורון.[1]
תיאור גאוגרפי עריכה
המעלה מתחיל בפינה הצפון מערבית של עמק איילון ליד היישוב מבוא חורון או צומת שילת ומשם מטפס מזרחה לעבר הרי יהודה בסמוך לתוואי כביש 443 המודרני. הדרך עולה בהדרגה ומגיעה בסמוך לכפרים בית ע'ור א-תחתא (בית חורון תחתון) וממשיכה לכפר בית ע'ור אל פווקא (בית חורון עליון) והיישוב היהודי בית חורון הסמוך לכפר זה. ההפרש בגובה בין שתי נקודות אלה עומד על 220 מטרים כשהמרחק ביניהם הוא 3.5 ק"מ בלבד מה שיוצר דרך עם עלייה תלולה.
מהתיאורים השונים עולה שהדרך הייתה בחלקים מסוימים צרה מאוד ותלולה. כך לדוגמה מצוטט בתלמוד: "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. מאי כבני מרון? ... ריש לקיש אמר: כמעלות בית מרון".[2] לפי כתב יד מינכן הגרסה היא "בית חורון" ולפי זה מובן פירוש רש"י: "הדרך קצר (הכוונה צר) ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה שהעמק עמוק משני צידי הדרך"
במקום אחר בתלמוד משמש מעלה בית חורון כדוגמה למתן זכות קדימה: "וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה, אם עלו שניהן שניהן נופלין, בזה אחר זה שניהן עולין. הא כיצד? טעונה ושאינה טעונה תידחה שאינה טעונה מפני טעונה"[3] מפרש רש"י: "מעלות בית חורון - מקום צר, ואין דרך לנטות ימין ושמאל וצריך האחד לנטות לאחוריו עד שמוצא מקום לנטות".
בעת העתיקה עריכה
המעלה שימש מאז התקופה הכנענית והתקופה הישראלית כציר תחבורה חשוב בין הרי יהודה לבין מישור החוף. הוא חיבר בין דרך הים (Via Maris) לדרך ההר. המעלה נזכר בתנ"ך כמה פעמים:
- בתקופת יהושע בן נון – בסיפור הקרב סביב גבעון, חמשת מלכי האמורי הובסו ונערך אחריהם מרדף במורד בית חורון.
- בתקופת שאול המלך מסופר על פלשתים העורכים פשיטות בשטח ממלכת ישראל "דרך בית חורון"[4]
- המלך שלמה חיזק את הערים בית חורון (עליון ותחתון) כחלק ממערך מבצרים מצפון-מערב לירושלים.[5]
- במהלך מרד החשמונאים התרחש קרב בית חורון (166-165 לפנה"ס) במהלכו ניצחו כוחות יהודיים בראשות יהודה המכבי את צבא הסלוקי בפיקוד סירון, הם ניצלו את תנאי השטח לטובתם והעובדה שהמעבר צר הקשתה על הצבא הסלוקי לתמרן כנגדם.
- במרד הגדול נערך קרב בית חורון (66 לספירה) בין לוחמים יהודים אשר השמידו את הכוחות הרומיים בפיקודו של גאלוס.
שרידים ארכאולוגיים עריכה
בסקר ארכאולוגי שנעשה בבית חורון עליון התגלו בית בד, גת חצובה, בור מים, בריכה, טרסות, שרידי חציבה, שרידי דרך רומית, ועוד. במורד השלוחה השוכנת ממערב לגרעין הכפר, נתגלו ארבעה קברים חצובים מטיפוס האצטבאות, ובאחד מהם נתגלתה מאספה. מתוך 322 חרסים שהתגלו בכפר ונבדקו, 46% הם מתקופת הברזל ב', 12% מהתקופה ההלניסטית, 6% מהתקופה הרומית, 9% מהתקופה הביזנטית, ומתקופות מאוחרות יותר 27%.[6]
בעת החדשה עריכה
המעלה נסלל לראשונה על ידי העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה אך לא הפך לכביש של ממש. הבריטים סללו את המעלה בשנים 1933- 1935 כחלק מסלילת הכביש מלטרון לרמאללה. כביש זה נועד לקצר את הדרך למי שבא מכיוון מישור החוף והשפלה לכיוון ערי ההר והשומרון ולחסוך לו את הצורך לעבור בירושלים.[7]
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ John Gray, The Canaanite God Horon, Journal of Near Eastern Studies 8, 1949, עמ' 27–34, JSTOR 542437
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד ב'
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק י"ח
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק ה'
- ^ בית עור אל-פוקא (143), באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
- ^ יוחאי חלפון, התפתחות מערכת הכבישים בארץ ישראל 1920 - 1947, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת חיפה, 2020, עמ' 58.
