מסמך נסיעה לפליטים
פעולות נוספות
מסמך נסיעה לפליטים (נקרא גם מסמך נסיעה של אמנת 1951 או דרכון ז'נבה) הוא מסמך נסיעה המונפק לפליט על ידי המדינה בה הוא מתגורר בדרך כלל, ומאפשר לו לנסוע מחוץ לאותה מדינה ולחזור אליה. מכיוון שהסיכוי של פליט להשיג דרכון ממדינת הלאום שלו (שממנה ביקשו מקלט) הוא לא סביר, הוא זקוק למסמך נסיעה כדי שיוכל לבצע בנסיעות בינלאומיות.
145 המדינות החברות באמנה בדבר מעמדם של פליטים מחויבות להנפיק מסמכי נסיעה לפליטים השוהים כדין בשטחן.[1]
מסמכי נסיעה לפליטים הם חוברות דמויות דרכון. הכריכה שלהם נושאת את המילים "מסמך נסיעה" באנגלית ובצרפתית (ולרוב בשפת המדינה המנפיקה), וכן את תאריך אישור האמנה: 28 ביולי 1951. המסמכים היו במקור אפורים, אם כי מדינות מסוימות מנפיקות אותם כעת בצבעים אחרים, עם שני קווים אלכסוניים בפינה השמאלית העליונה של הכריכה הקדמית. נושאי מסמכים אלה נהנים מהטבות מסוימות על ידי החתומים על האמנה.
עם זאת, כיוון שמסמך נסיעה של פליטים אינו דרכון לאומי רגיל, המחזיק בו עשוי להיתקל בבעיות מסוימות מעת לעת, לעיתים עקב אי-היכרות של צוות חברת התעופה עם מסמכים כאלה.[2][3][4]
דוגמאות למסמכי נסיעה לפליטים עריכה
ראו גם עריכה
- דרכון ננסן, קודמו של מסמך הנסיעה לפליטים
