ליטני

נהר ליטני
نهر الليطاني

זרימת הליטני צפונית ל"ברך" הליטני זרימת הליטני צפונית ל"ברך" הליטני
זרימת הליטני צפונית ל"ברך" הליטני
מידע כללי
אורך	170 ק"מ
ספיקה ממוצעת	29 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז	2,290 קמ"ר
מוצא	אזור בעלבכ בבקאע
שפך	הים התיכון
מדינות באגן הניקוז
מסלול הליטני בלבנון מסלול הליטני בלבנון

קובץ:Litani river 2.jpg

נהר ליטני בדרום לבנון

נהר הליטני (בערבית: نهر الليطاني, בתעתיק: נַהְר א-ליטאני; בלטינית: Leontes) הוא הנהר הארוך והחשוב ביותר בלבנון. אורכו של הנהר כ-170 קילומטרים ואגן הניקוז שלו, המשתרע על פני כ-2,100 קמ"ר, מהווה כחמישית משטחה של המדינה.

מוצא הנהר במעיינות העליק שבאזור בעלבכ, והוא זורם לאורך בקעת הלבנון (הבֵּקָאע) לכיוון דרום-מערב, כשהוא תחום בין רכס הר הלבנון ממערב לבין רכס הרי מול הלבנון ממזרח. בקרבת העיירה מרג' עיון, סמוך לגבול ישראל–לבנון, משנה הנהר את נתיבו בחדות מערבה – תפנית המכונה "ברך הליטני", ופורץ דרך קניון עמוק בטרם הוא נשפך אל הים התיכון, מצפון לעיר צור.

הליטני משמש עורק חיים מרכזי בכלכלת לבנון; מימיו מנוצלים להשקיה חקלאית נרחבת ולהפקת אנרגיה הידרואלקטרית בסדרת סכרים, ובראשם סכר קרעון. בשל מיקומו ומשאביו, נודעת לנהר חשיבות גאו-פוליטית ואסטרטגית רבה בעיצוב הגבולות והיחסים האזוריים במזרח התיכון.

תוואי הנהר

• אגן הניקוז: שטחו של אגן הניקוז של הנהר הוא 2,290 קמ"ר. הוא כולל את כל הבקאע, השיפולים המזרחיים של דרום הרי הלבנון והשיפולים המערביים של דרום הרי מול הלבנון.
• מהצפון דרומה: זהו הקטע העיקרי של הנהר, שמתחיל באזור בעלבכ, ועובר רובו דרך הבקאע. במהלכו הופך הנהר לאגם קרעון. זהו אגם מלאכותי ששטחו 11 קמ"ר, שנוצר על ידי סכר אלברט נקש, שהוקם בשנים 1959–1965. קטע זה מסתיים ב"ברך" הליטני באזור מרג' עיון סמוך למצודת הבופור.
• "ברך" הליטני: עיקול בסיום הזרימה דרומה, ליד מצודת הבופור, שבו הנהר משנה את כיוונו וממשיך לכיוון מערב. העיקול הוא החלק הקרוב ביותר לגבול ישראל–לבנון, במרחק כ-4 ק"מ בלבד.
• זרימה מערבה לים התיכון: הקטע האחרון של הליטני נקרא גם בשם "אל-קאסמיה" (בערבית: القاسمية). הוא זורם מערבה ונשפך אל הים התיכון, צפונית לעיר צור. רובו של קטע זה מרוחק מגבול ישראל–לבנון מרחק של כ-29 ק"מ.

בנקודה הקרובה ביותר למדינת ישראל זורם הליטני כ-4 ק"מ מגבולה, קרוב מאוד לשניים ממקורות הירדן (תרשים 2): נחל עיון, כ-3 ק"מ מהליטני באזור העיירה מרג' עיון; נחל שניר (חצבאני), כ-5 ק"מ מהליטני באזור הכפר כאוכבא.

אחד היובלים הדרומיים של הליטני הוא נחל סלוקי אשר נשפך לנהר הליטני סמוך לגשר עקיה.

ספיקה ושימוש במים

ספיקת הנהר היא כ-920 מיליון מ"ק בשנה של מים מתוקים ברמה גבוהה. כחצי מהמים מנוצלים עד לברך הליטני, בעיקר באמצעות מפעלי ההשקיה והמפעל ההידרואלקטרי הקשורים לאגם קרעון. באזור ברך הליטני זורמים כ-480 מיליון מ"ק בשנה. בקטע שלאחר ברך הליטני (אל-קאסמיה) מנוצלים עוד כ-125 מיליון מ"ק בשנה להשקיה, והיתר (כ-355 מיליון מ"ק בשנה) נשפכים לים התיכון.

גשרים מעל הליטני

קובץ:IDF checkpoint in Lebanon on the Qasimiyeh bridge, near the town of Tyre (FL63581967).jpg

גשר קסמיה (1985)

הגשרים מופיעים להלן לפי הסדר, בכיוון זרימת הנהר, מצפון-מזרח לדרום-מערב.

בבקעת הלבנון

• גשר קרעון: סמוך ליישוב קרעון ולאגם קרעון.
• גשר א-דלאפי: הגשר המחבר בין אזורי חאצביא ומרג'עיון לבין אזורי ג'זין, השוף ומערב הבקאע. זהו הגשר הגדול ביותר בדרום לבנון והשני בגודלו בלבנון. הגשר הותקף על ידי צה”ל ב-1981 ונפתח מחדש רק 28 שנים מאוחר יותר ב-2009. צה"ל הפציץ והרס שוב את הגשר במהלך מבצע שאגת הארי, ב-24 במרץ 2026.

בברך הליטני

• גשר קליעא-מרג'עיון: הממוקם בין גשר ח'רדלי וגשר דלאפי.
• גשר ח'רדלי: בערבית נקרא גִ'סר אל-ח'רדלי שימוש בתבנית ער עבור "جسر الخردلي" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(ער'). מחבר את נפת א-נבטיה ונפת מרג' עיון, ליד הכפרים תיבנית ודיר מימאס. הגשר נבנה ב-1920 על ידי שלטונות המנדט הצרפתי. ב-15 במאי 1948, עם סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, פוצץ הגשר על ידי פלוגה ב' מהגדוד השלישי של חטיבת יפתח, בפיקודו של איתמר ארבל, על מנת לעכב שיירת רכב צבאית של הכוחות הערביים בדרכה לגליל. הגשר שופץ ב-1972. הוא נפגע ב-2006 מהפצצת חיל האוויר הישראלי ונפתח מחדש ב-2007.
• גשר יוחמור-טייבה: הממוקם בוואדי בין הכפר יוחמור מצפון לנהר ליטני לבין טייבה מדרום לנהר.
• גשר עקיה: מחבר את נפת א-נבטיה ונפת בינת ג'בייל. הגשר העתיק שנבנה בשנת 1833 נהרס, ונבנה גשר חדש.

בדרום הליטני

• גשר אל-קעקעיה שימוש בתבנית ער עבור "جسر القعقعية" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(ער'): הגשר נמצא בשטח הכפר קעקעית אל-ג'סר בנפת א-נבטיה, בדרום לבנון. הוא מחבר בין נפת נבטיה לנפת בינת ג'בייל. האזור סביב הגשר נחשב לפנינת טבע מקומית, וגדות הנהר בקרבתו משמשות אתר פנאי ופיקניקים לתושבי האזור. הגשר המקורי נבנה בסביבות שנת 1832. הכפר "קעקעיית אל-ג'סר" קרוי על שמו של הגשר. השם "קעקעיה" הוא אונומטופאי ומחקה את צליל המים הזורמים או את רעשי התנועה על הגשר הישן. במהלך השנים נפגע הגשר מספר פעמים בעימותים צבאיים ושוקם מחדש. צה"ל הפציץ שוב את הגשר במהלך מבצע שאגת הארי, ב-23 במרץ 2026.
• גשר טַיְיר פֶלְסַ֫אי או גשר 6 בפברואר או גשר זראריה שימוש בתבנית ער עבור "جسر طيرفلسيه" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(ער'): ממוקם בין העיירות זראריה וטַיְיר פֶלְסַ֫אי בדרום לבנון. זהו גשר בטון שאורכו 64 מטרים, רוחבו 12 מטרים וגובהו 5 מטרים. משמש כקשר בין אזור צור לאזור זהראני. נפתח בשנת 1992. הופצץ ונהרס שלוש פעמים: ב-1998; ב-2006 – במהלך מלחמת לבנון השנייה, שאז נהרס קטע באורך 42 מטרים אשר שופץ ושוחזר אחר כך; וב-13 במרץ 2026, במהלך מבצע שאגת הארי.
• גשר אל-קאסמיה: סמוך לכפר קאסמיה (Qasmiyeh) ולשפך הנהר לים התיכון. על הגשר עובר כביש החוף המחבר את צידון לצור. הגשר הותקף ונהרס על ידי צה"ל במסגרת מבצע שאגת הארי, ב-22 במרץ 2026.
• גשר בכביש M51: הממוקם הקרוב ביותר לשפך נהר הליטני ומוביל לצור.

מקור השם

לפי ההשערה של התאולוגים Bart Denton Ehrman ו-Robert McNair Price, נהר הליטני נקרא על שם לוטן, דרקון או נחש בעל שבעה ראשים, משרתו של האל ים במיתולוגיה כנענית. הנהר, המתפתל דרך הבקאע כמו נחש, הזכיר לתושבים כנענים את הדמות המיתית.

בלטינית וביוונית נקרא הנהר לאונטס (בלטינית Leontes וביוונית Λέοντες), שפירושו "אריות".

היסטוריה

בעת העתיקה

עד המאה השלישית לפנה"ס הליטני היה הגבול הטבעי שמנע מהממלכה הסלאוקית להתפשט אל השטח שהיה בשליטת בית תלמי.

גבול הנחלה של שבט אשר הגיע עד העיר צור, וקיימת סברה שעד לליטני, הנשפך לים סמוך מאוד לצור. ייתכן שגם נחלת שבט נפתלי הגיעה עד לאזור "ברך" הליטני.

במשנה מוזכר "הנהר" כאחד מגבולות ארץ ישראל – לצורך גבול קיום מצוות התלויות בארץ. לפי פינחס קהתי, "הנהר" הוא חלקו של הליטני הנקרא "אל-קאסמיה".

בתקופת המנדט הבריטי

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – גדר הצפון#רקע היסטורי

הסכם סייקס–פיקו ביו בריטניה לבין צרפת (1916) הותיר בצד הצרפתי חלקים נרחבים מהגליל של היום, ואת כל הליטני. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, בריטניה לא ראתה עצמה מחויבת להסכם זה, ומדיניותה הרשמית הייתה הצהרת בלפור (1917) – "בית לאומי" לעם היהודי בארץ ישראל.

בשנת 1919, לקראת אישור המנדט הבריטי, הציגה התנועה הציונית בראשות חיים ויצמן תוכנית לממשלת בריטניה, ובה נהר הליטני משמש כגבולה הצפוני של ארץ ישראל – עד 25 מיילים צפונית ל"ברך" הליטני, כ"דרישה מינימלית הכרחית למימוש הבית היהודי הלאומי". היה זה במידה רבה פרי המלצת שמואל טולקובסקי – מראשי הפרדסנים בארץ ופעיל ציוני נודע. טולקובסקי טען שיהיה קל יותר למוסלמים שמדרום לליטני להתחבר עם המוסלמים בארץ ישראל, ופחות לנוצרים שמצפון לליטני. הוא גם הדגיש את העובדה שהיהודים הגרים בצור רואים את עצמם כחלק מתושבי ארץ ישראל, ואינם חוגגים יום טוב שני של גלויות. נימוק נוסף להסטת הגבול אל הליטני היה להקל על הגנת המדינות, בהיות הליטני מכשול טבעי.

ההצעה זכתה אומנם לתמיכת נשיא ארצות הברית וודרו וילסון, אך ראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג', החליט להיצמד לכתוב בתנ"ך מספר פעמים על גבולות ארץ המובטחת: "מדן ועד באר שבע", ובהסכם החדש בין בריטניה לצרפת (1921) נקבע הגבול החדש – אותו גבול הקיים היום בין ישראל ללבנון – ולפיו נהר ליטני נמצא כולו בשטחה של לבנון.

לאחר סימון הגבול היו שהמשיכו לראות בתקופת המנדט את נהר ליטני כחלק מארץ ישראל. כך למשל, באותה תקופה נוצרו תוכניות מוקדמות להשקיית הנגב (תוכנית בלאס, תוכנית הייס) שהביאו בחשבון שימוש בחלק ממי הליטני במסגרתן.

אברהם ברוור בספרו "הארץ" משנת 1929 קובע כי גבולה של הארץ מצפון הוא בקעת עיון וממערב לה נהר קסימיה (הוא הליטני). על פי ברוור, הליטני מוזכר במשנה והיו יהודים בחצביה שהיו קוברים את מתיהם בבקעת עיון שכן זו הייתה אדמת ארץ ישראל.

ביוני 1941 התרחש על גדות הנהר הקרב בנהר הליטני, כאשר כוחות קומנדו בריטיים וחיילים מיחידות אוסטרליות תקפו את הכוחות הצרפתים של ממשלת וישי.

לאחר הקמת מדינת ישראל

קובץ:BlueLine ver2.jpg

מפת החלק הדרומי של הנהר וגבולות המדינות הסמוכות

בסוף מבצע חירם, לקראת סיום מלחמת העצמאות, צבא ההצלה שהובס ונהדף מהגליל, פוצץ את הגשרים על הנהר והתמקם לאורכו, בחושבו שצה"ל ימשיך לתוך לבנון.

בשנות החמישים היו כוונות של ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון ושל הרמטכ"ל משה דיין לכבוש את הליטני, כדי לנצל את מימיו. הכוונות לא יצאו לפועל.

בשנת 1953 החלה ישראל לבנות את מוביל המים הארצי, מה שגרם למתיחות צבאית רבה עם מדינות ערב. נשיא ארצות הברית אייזנהאואר שלח את נציגו אריק ג'ונסטון לתיווך. ישראל הציעה אז להגדיל את כמות המים בירדן, על ידי חיבור הליטני אל מקורות הירדן. ניסיון התיווך נכשל.

המחסור במים במדינת ישראל הלך והחמיר עם השנים, אולם ישראל לא נקטה בשום צעד מעשי להשתמש במי הליטני, גם בתקופות שצה"ל שלט על חלקים נרחבים מהנהר, למרות דיווחים ממקורות ערביים על הטיית מי הליטני.

היבטים מדיניים וצבאיים

במבצע ליטני בשנת 1978, חדר צה"ל ללבנון עד לנהר הליטני, וסילק את כוחות אש"ף אל מעבר לנהר הליטני.

במבצע שלום הגליל בשנת 1982 כבשה ישראל חלקים נרחבים מהליטני, כולל את אגם קרעון. ב-1985 צה"ל נסוג מרוב השטחים בהם שהה ועזב את הליטני, למעט אזור "ברך" הליטני שנותר ברצועת הביטחון, אזור שצה"ל וצד"ל שלטו בו עד שנת 2000.

במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 אישרה ארצות הברית לישראל להרחיב את הלחימה עד לליטני, החלטה על כך התקבלה בישראל לקראת סיום הלחימה, אולם בפועל לא הגיעו כוחות צה"ל לליטני.

ב-12 באוגוסט 2006, חודש מפרוץ מלחמת לבנון השנייה, הוחלט במועצת הביטחון של האו"ם על הפסקת אש בין ישראל לחזבאללה. כחלק מההחלטה, סוכם על הצבת כוח או"ם לצד חיילי צבא לבנון במרחב דרום לבנון, והרחקת חזבאללה אל מעבר לנהר הליטני כדי ליצור מתחם ביטחון בינם לבין הגבול הצפוני של ישראל. בפועל חזר חזבאללה והתמקם מדרום לנהר תוך התחמשות משמעותית והגברת האיום על ישראל.

בעקבות טבח שבעה באוקטובר, וההסלמה המשמעותית של חזבאללה מול צפון ישראל באותה תקופה, עלתה שוב דרישתה של ישראל לנסיגת חזבאללה מעבר לנהר הליטני בהתאם להחלטת האו"ם משנת 2006. כמו-כן, ישנה תנועה של ישראלים שקוראים לממשלה לכבוש את דרום לבנון עד לנהר הליטני ואף ליישב חלק זה ביישובים יהודיים.

כחלק מהתמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל, ב-23 בנובמבר 2024 הגיעו כוחות צה"ל לנהר הליטני בדיר מימאס. ב-26 בנובמבר 2024 פרסם דובר צה"ל כי כוחות צה"ל מאוגדה 91 הגיעו עד חלקו המזרחי של נהר הליטני. כוחות קומנדו פשטו לראשונה גם באזור הסלוקי, שם הם החרימו מאות אמצעי לחימה.

ב-22 במרץ 2026 הפציץ צה"ל את גשר אל-קאסמיה (גשר כביש החוף), ולמחרת הפציץ את גשר אל-קעקעיה. ב-29 במרץ הגיעו כוחות יבשה של צה"ל לליטני.

• כחות אוגדה 91 חוצים נהר הליטני ב-26 בנובמבר 2024
  כחות אוגדה 91 חוצים נהר הליטני ב-26 בנובמבר 2024
• כחות אוגדה 91 חוצים נהר הליטני ב-26 בנובמבר 2024
  כחות אוגדה 91 חוצים נהר הליטני ב-26 בנובמבר 2024
• מפקד פיקוד הצפון אלוף אורי גורדין על גדת נהר הליטני ב-26 בנובמבר 2024
  מפקד פיקוד הצפון אלוף אורי גורדין על גדת נהר הליטני ב-26 בנובמבר 2024

ראו גם

• החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם

לקריאה נוספת

• The Litani River of Lebanon - Hussein A. Amery
• The Water Component of the Peace Process Between the Israelis and the Palestinians - Allison Berland

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ליטני]] בוויקישיתוף

• ליטני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• IDF Strikes Bridges over the Litani River, אתר מרכז עלמא, 25 במרץ 2026
• אתר למנויים בלבד משה גלעד, כך הפך נהר הליטני למשאת נפשם של גורמים משיחיסטיים, באתר הארץ, 6 באפריל 2026