טימולאוס
פעולות נוספות
טִימוֹלאַוּס (בלטינית: Timolaus; המאה ה-3 לספירה), על פי המסופר בקובץ הביוגרפיות ה"היסטוריה אוגוסטה", היה אציל מתדמור, בנו של "מלך המלכים" אודינת (מלך בשנים 252–267) והמלכה זנוביה (267–272).
מעט ידוע על טימולאוס, וכל המידע הקיים מבוסס על ספקולציות. הספק בקיומו כה גדול עד שחוקרים מסוימים מנסים לזהות אותו עם והבאלת (267–272), בן נוסף של אודינת וזנוביה. ישנם חוקרים המאמינים שטימולאוס הוא דמות שהומצאה על ידי המחבר-העורך של ההיסטוריה אוגוסטה, המקור ההיסטורי היחיד המאזכר אותו, ויש המשערים שהוא דמות היסטורית. הוא נזכר רק ביחס לאירועי שנת 267, בזמן רצח אביו אודינת.
משפחתו עריכה
טימולאוס היה בנם של אודינת ואשתו השנייה זנוביה. הוא היה אחיו למחצה של חירן הראשון, פרי מערכת היחסים של אודינת עם אישה קודמת. היו לו גם שתי אחיות, ששמותיהן אינם ידועים, שנישאו לקיסר הרומי אורליאנוס (270–275) ולסנאטור רומאי. טימולאוס היה גם אחיהם של והבאלת, הרניאנוס[1] וספטימיוס אנטיוכוס. ה"היסטוריה אוגוסטה" מציינת גם אח בשם "הרודס", שייתכן שהוא "הרודיאנוס", הנזכר בכתובת ומזוהה עם חירן הראשון.
חייו עריכה
ישנם ספקות לגבי קיומו של טימולאוס. חוקרים מציעים שייתכן שהוא בדיה, שהיה אדם אמיתי (ששמו, המתועד בצורה לטינית, מבוסס על הצורה הארמית Taimallat), או שזהו עיוות של השם ובאלתוס (Vaballathus, והבאלת).
דבר אינו ידוע על חייו, מלבד אזכורו בשנת 267, בהקשר של רצח אודינת וחירן הראשון. הגרסאות לאירועים רבות, אך באחת מהן, המוצגת על ידי ה"היסטוריה אוגוסטה" (המצטטת גם שתי גרסאות נוספות), רוצחו היה מייאוניוס, בן דוד או אחיין של אודינת, שביצע את הפשע לבקשתה של זנוביה. על פי המקור, זנוביה התרעמה על כך שהרניאנוס וטימולאוס היו במעמד נמוך יותר מאשר בן הסנדקות שלה ולכן הורתה למייאוניוס להרוג אותם.
ה"היסטוריה אוגוסטה" מציגה את הרניאנוס וטימולאוס ברשימת "שלושים הטיראנים" שבין הביוגרפיות בחיבור, ומציינת שזנוביה עלתה לכס המלוכה בשמם, הכתירה אותם כקיסרים, והובילה אותם באסיפות ציבוריות בהן השתתפה, בדומה לדידו, סמירמיס וקלאופטרה.[1] ה"היסטוריה אוגוסטה" עצמה מציינת כי אופן מתתם אינו ודאי ומציגה שתי גרסאות: בראשונה, הם נהרגו על ידי הקיסר הרומי אורליאנוס בזמן כיבוש האימפריה התדמורית (272); בשנייה, הם מתו מסיבות טבעיות, שכן בזמן כתיבת ההיסטוריה אוגוסטה (סוף המאה ה-4) עדיין היו צאצאים אצילים של זנוביה ברומא.[2]
ה"היסטוריה אוגוסטה" טוענת עוד כי טימולאוס "היה כה נלהב ללימודים הרומיים עד שתוך זמן קצר, כך אומרים, הצדיק את הדעה של מורהו לשפה ולספרות, כי אמנם יוכל לעשותו לרטור הגדול ביותר של הלטינית".[3] לדברי דוד גולן, המחבר-העורך של ההיסטוריה אוגוסטה מבליט את הידיעה הזאת כפעולה מכוונת של בית המלוכה התדמורי, שמטרתה לגרום לטימולאוס לשלוט בשפה שקשורה בעתידו המדיני.[4]
לקריאה נוספת עריכה
- היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014. "שלושים הטיראנים", "חיי טימולאוס", פרק כח, עמ' 257.
קישורים חיצוניים עריכה
- Historia Augusta, The Lives of the Thirty Pretenders, 28, Timolaus