Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

חמדה בן-יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
חמדה בן-יהודה
אליעזר וחמדה בן-יהודה, 1912
אליעזר וחמדה בן-יהודה, 1912
קובץ:Hemda.JPG
אפיטף על המצבה של חמדה בן-יהודה

חמדה בן-יהודה (7 באפריל 1873, י' בניסן התרל"ג – 25 באוגוסט 1951, כ"ג באב תשי"א) הייתה סופרת, עיתונאית, אשתו השנייה של אליעזר בן-יהודה, ואחותה הצעירה של אשתו הראשונה, דבורה בן-יהודה.

ביוגרפיה עריכה

חמדה בן-יהודה נולדה בשם "ביילה יונס" (תחילה שמה הוחלף לבֶּל, ובהמשך לפולה), בעיר דריסה שבמחוז ויטבסק של האימפריה הרוסית (ברוסיה הלבנה), לרבקה-לאה, לבית ברביש,[1] ולשלמה נפתלי הרץ יונאס (שנ"ה; 1896-1840), סוחר אמיד שהיה מחסידי הרבי שמואל מלובביץ' וברבות השנים היה למשכיל, למשורר ולאחד מראשוני חובבי ציון.[2] לחמדה היו שלושה אחים ושלוש אחיות, מהם: דוד ,[3] דבורה, סוניה,[4] פנינה (ככל הנראה ילידת 1885) ווניה ([יוסף, יליד 1888 לערך).[5]

חמדה למדה בגימנסיה רוסית לבנות במוסקבה ואחר כך למדה כימיה בבית-המדרש לנשים למדעי הטבע בעיר. ב-1892, לאחר מות אחותה, דבורה, ביקש אליעזר בן-יהודה מאביה וממנה כי תינשא לו, והם הסכימו. באותה שנה עלתה לארץ ישראל (יחד עם הוריה ועם אחותה פנינה ואחיה אוניה[6]), נישאה לאליעזר ועִברתה את שמה ל"חמדה". מילדי אחותה ביקשה שיקראו לה "אַמָא, כמו אבא".[6]

כעבור שנים, חמדה כתבה לאב"י ובו התוודתה על אהבתה אליו: "בהיותי עוד ילדה קטנה שם באותם המקומות שעברת אהבתי בך לא רק את יופייך, את גופך, אלא גם את נפשך הטהורה, את שכלך הכביר, את דעתך הצלולה, את ידיעותיך, דעתך ומחשבותיך ואת גבורתך. הכל אהבתי בך ואהבתי כמו משוגעת".[7]

עם הגיעה לארץ-ישראל הפכה לפעילה מאוד בפרויקט השפה העברית של בעלה. היא בעיקר דאגה לבל יפריעו לו בעבודתו, אך גם כתבה סיפורים קצרים בעברית, כתבה מאמרים בעיתוניו של בן-יהודה – "הצבי", "האור", "השקפה" – ולעיתים אף ערכה אותם. עבדה כמזכירה בשכר מועט בבצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות, כדי לוודא שבוריס שץ מקיים הבטחתו לאליעזר בן-יהודה, שתמך בבצלאל בתנאי שהמוסד יתנהל בעברית[8].

אחרי מותו של אליעזר, המשיכה (יחד עם בנה אהוד) בפרויקט מילון בן-יהודה ודאגה להוצאה לאור של הכרכים שנכתבו אך לא פורסמו, בעזרתו של עוזרו הנאמן של בן-יהודה במשך 22 שנים - משה בר נסים, וכן למציאת חוקרים שישלימו את הכרכים החסרים.

המילה "אופנה" עריכה

חמדה בן-יהודה המציאה את המילה "אופנה". היא גזרה את המילה העברית מהמילה הלועזית Modaa.[9] אליעזרה בן יהודה, נכדתה, טוענת שהיא גזרה את המילה אופנה מהמילה אופן, האופן בו מתלבשים אנשים.[10] מחשש מביקורת, היא כתבה על אופנה תחת שם העט "שושנה לבנה". בכתב העת השקפה, בטור הראשון, ב-14 ביוני 1904, כתבה: ”זו הפעם הראשונה בימי חייה תבוא האפנה בשערי העתונות העברית. בפחד ובחרדה אמתית אני כותבת השורות האלה, מי לא ילגלג? מי לא יצחק לי? מי לא ידינני לחובה? ומי יודע, אם גם לא יחרימוני”.[9] בטורים עדכנה על מגמות בעולם האופנה מפריז ונתנה עצות בתחום זה.[11]

חיים אישיים עריכה

חמדה בן-יהודה גידלה את ילדיו של בן-יהודה מדבורה ואת ילדיהם המשותפים בקושי ובדוחק רב בביתם שברחוב החבשים (כיום רחוב אתיופיה) 11 בירושלים. "אין מה לאכול", כתבה בספרה "בן יהודה, חייו ומפעלו", "אין בגד ללבוש... אין נעליים לפעוטים. אין דבר. אני מרגישה כי 'אגזול' את העולם כולו, ובלבד שאמציא לבן-יהודה את כל הנצרך לקיומו!".

בשנותיה האחרונות התגוררה ברחוב עין-גדי 28 שבתלפיות בירושלים, בית שנודע לימים בשם "בית בן יהודה". היא נפטרה בשבת, כ"ג באב תשי"א, 25 באוגוסט 1951, בגיל 78, ונקברה בבית הקברות סנהדריה; לאחר מלחמת ששת הימים הועברה לקבורה לצד בעלה בהר הזיתים בירושלים. על מצבתה חרוטות מילותיו: "בעזרתך: יומי ארוך ופעלי ברוך ועז מחי ואיתן כחי ולא נס לחי".

חמדה בן-יהודה הייתה אם לשישה: אהוד ודבורה (שנפטרו בגיל צעיר), עדה, אהוד-שלמה, דבורה-דולה וזלפה.

עץ המשפחה עריכה

רבקה-לאה
(לבית ברביש)
רבקה-לאה
(לבית ברביש)
 
שלמה נפתלי הרץ יונאס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חמדה
(1873–1951)
חמדה
(1873–1951)
 
 
 1892–1922 
 
 
 
אליעזר בן-יהודה
(1858–1922)
 
 
 1881–1891 
 
 
 
דבורה
(1855–1891)
דבורה
(1855–1891)
 עץ משפחת
אבושדיד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דולה (דבורה)
(1902–2004)
דולה (דבורה)
(1902–2004)
אהוד-שלמה
(1897–1982)
אהוד-שלמה
(1897–1982)
פיליפ גיא
 
ימימה
ימימה
 
איתמר בן-אב"י
(1882–1943)
 1912–1943 
 
לאה אבושדיד
(1882–1982)
 עץ משפחות
חובב-אלדר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חמדה בן-יהודה[12]
ז'אן פרו
מונרו פולארד
מונרו פולארד
 
דרורה בן אב"י
(1922–1981)
 
משה חובב
(1930–1987)
משה חובב
(1930–1987)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איתמר חובב
איתמר חובב
 
גיל חובב
(1962)

אילן יוחסין זה מכיל רק אנשים בעלי חשיבות אנציקלופדית או אנשים הנחוצים להבנת הקשרים המשפחתיים. כאן ניתן לראות אילן יוחסין רחב יותר.


ספריה עריכה

  • לולו: טריזלאדאדו דיל איבריאו, קהיר: דפוס קארמונה אי זארה, 5662 (תרס"ב) (נדפס בירושלים אך מחמת הצנזורה הטורקית נכתב "קהיר") (בלדינו)
  • מחיי הילדים בארץ-ישראל: א. ישראל; ב. מוכר התאנים, ורשה: תושיה, תרס"ג, 1902. (ספר לילדים)
  • חות בני רכב: ירושלים: ש"י שריזלי (הוצאת שי"ש), אלף תתל"ז לגלותנו (תרס"ו). (מתוך "השקפה", שנה ג, אלף תתל"ג [תרס"ב])
  • חטאת אפרים, ירושלים: ש"י שיריזלי (הוצאת שי"ש), אלף תתל"ז לגלותנו (תרס"ו). (מתוך "השקפה", שנה ג, אלף תתרל"ג [תרס"ב])
  • ספורים קצרים מחיי הארץ, ירושלים: דפוס ציון, [תרצ"-?]. (ארבע חוברות: 1. קץ המעגמה; 2. מלכת הפרחים; 3. נסים ונפלאות; 4. נשיא בישראל)
  • הלוחם המאֻשר: חיי אליעזר בן יהודה, ירושלים: דפוס ציון, תרצ"ב-1932.
  • בן יהודה חייו ומפעלו, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר אליעזר בן-יהודה, 1940. (מהדורה שנייה: מוסד ביאליק, תש"ן 1990)
  • נושא הדגל: חיי איתמר בן-אב"י, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר בן-יהודה, כ"ז להצהרת בלפור [תש"ד-1944].
  • סִפורים מחיי החלוצים, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר אליעזר בן-יהודה, [שנת] הכח להצהרת בלפור [=1945]. (הוצאה מחודשת: החלק הראשון יצא קודם בשם "הלוחם המאשר"; חלקים ב-ה יצאו בתוך הסדרה "ספורים קצרים מחיי הארץ". התוכן: חלוץ החלוצים – אליעזר בן-יהודה; נשיא בישראל; נסים ונפלאות; קץ המעגמה; מלכת הפרחים)
  • Jerusalem: its redemption and future: the great drama of deliverance described by wyewitnesses / by Mme. Ben Yehudah [et al.], New York: Christian Herald, 1918.

ספרים שלא פורסמו עריכה

  • "כחו של גורל" (על חיי דבורה אחותה) – הוכן לדפוס אך לא פורסם
  • "המלחמה עם השטן" (דברי ימי המילון של בן-יהודה) – הוכן לדפוס אך לא פורסם

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חמדה בן-יהודה בוויקישיתוף
מאמרים

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "חמדה בן-יהודה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1784
  2. ^ יוסף לנג, דבר עברית! : חיי אליעזר בן יהודה, כרך א, עמ' 6-5
  3. ^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 72
  4. ^ יוסף לנג, דבר עברית!, כרך ב, עמ' 424
  5. ^ יוסף לנג, דבר עברית!, כרך א, עמ' 208
  6. ^ 1 2 איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 92-91
  7. ^ חמדה בן יהודה אל אב"י, אצ"מ - הארכיון הציוני המרכזי A43/5
  8. ^ חמדה בן-יהודה, בצלאל (מזכרונות חמדה בן יהודה), דואר היום, 15 באפריל 1932
  9. ^ 1 2 נתי גבאי, מה ללבוש בסופ"ש? טיפים מגורו האופנה העברייה חמדה בן-יהודה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 26.03.2017
  10. ^ מאת דליה בן ארי, אליעזרה בן יהודה, נכדתו של אליעזר בן יהודה, מגלה סודות משפחתיים, באתר מגזין את, ‏2019-05-08
  11. ^ נתי גבאי, שיק או שוק גרסת 1904: הפאשניסטה הראשונה בישראל, באתר ynet, 7 במרץ 2018
  12. ^ פרופ' חמדה בן-יהודה, באתר אוניברסיטת בר-אילן
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=חמדה_בן-יהודה&oldid=319780"