חיוויאי להטוטן

קריאת טבלת מיוןחיוויאי להטוטן
	קובץ:Bataleur - Kruger National park (37161617713).jpg
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	דורסי יום
משפחה:	נציים
תת־משפחה:	עיטי-נחשים
סוג:	Terathopius
מין:	חיוואי להטוטן
שם מדעי
	קובץ:Wikispecies-logo.svg Terathopius ecaudatus
תחום תפוצה
	קובץ:Gaukler Terathopius ecaudatus world.png

חִוְיַאי לַהֲטוּטָן^[1] או חיוואי מוקיון או באטלור (שם מדעי: Terathopius ecaudatus) הוא דורס יום בינוני עד גדול ממשפחת הנציים (Accipitridae), המהווה מין יחיד בסוגו. הוא מסווג תחת תת-משפחת עיטי-נחשים (Circaetinae) וקרוב גנטית לחיוויאי הנחשים מהסוג Circaetus, הנפוץ יותר בישראל. תפוצתו העיקרית היא באפריקה שמדרום לסהרה, עם נוכחות מצומצמת בדרום חצי האי ערב, ובישראל הוא מוגדר כמזדמן נדיר.

אטימולוגיה עריכה

שם הסוג Terathopius מקורו ביוונית ומשמעותו "מדהים הבעה" או "מרשים למראה", ואילו שם המין ecaudatus פירושו בלטינית "חסר זנב", רמז לזנבו הקצר יוצא הדופן. מקור השם העברי "מוקיון" הוא בצבעיו העזים ובתעופתו המתנדנדת, ומקור השם "להטוטן" בא מצרפתית (bateleur = להטוטן רחוב) בשל תצוגות האוויריות הדרמטיות שלו.

תיאור מראה עריכה

החיוויאי הלהטוטן הוא דורס בעל מבנה גוף המבדיל אותו מדורסים אחרים. אורך גופו נע בין 55 ל-70 ס"מ, משקלו עד 2.6 ק"ג ומוטת כנפיו מגיעה לכ-186 ס"מ. כנפיו צרות בבסיסן ומתפשטות לעבר המרכז בצורה מעוגלת, מה שיוצר צללית ברורה בתעופה. הזנב קצר במיוחד, הקצר ביותר יחסית לגודל הגוף מבין כל הדורסים - ורגליו ארוכות ובולטות מעבר לקצהו בתעופה, תכונה נדירה בקרב דורסים המקנה לו מראה ייחודי מאחור.

לבוש הבוגרים מורכב מצבעי שחור ולבן: חלקים נרחבים מהגוף והכנפיים לבנים, עם שטחים שחורים בולטים לאורך שולי הכנפיים. העור החשוף על הפנים אדום עז, המקור והרגליים אדומים-כתומים ובולטים לעין. הגב שחור מבריק, ואילו הכנפיים התחתונות לבנות ברובן עם מסגרת שחורה. אצל פרטים צעירים, הגוף חום כהה והרגליים ורודות-בהירות; המעבר ללבוש הבוגר מתרחש בדרך כלל בגיל חמש–שש שנים.

קיימת דו-צורתיות זוויגית בבגרות: לנקבות שוליים שחורים צרים לאורך שפת הכנפיים הלבנות וגב לבן-אפרפר, ואילו לזכרים שוליים כהים רחבים יותר וגב שחור. אצל צעירים, חלקים פנימיים של אברות הכנף מתחילים להתבהר לפני המעבר המלא לצבעי הבוגר, ומאפשרים להבחין בגיל ובהתבגרות של הפרט.

תזונה עריכה

החוויאי להטוטן ניזון ממגוון טרפים, הכולל יונקים קטנים, ציפורים ופגרים, ומראה גמישות בתזונתו בהתאם לזמינות המזון. הוא ידוע גם כקלפטופרזיט - גונב טרף מדורסים אחרים. דפוסי הציד שלו כרוכים בתעופה ממושכת מעל שטחים פתוחים בגובה נמוך יחסית, איתור טרף מן האוויר, ולעיתים ציד משותף עם פרטים אחרים. פרטים בוגרים עשויים לכסות מרחקים של מאות קילומטרים ביום בחיפוש אחר מזון.

התנהגות טריטוריאלית עריכה

בתקופת החיזור, הפרטים מבצעים היפוכים וסיבובים מורכבים באוויר, לעיתים סיבובים מלאים של 360 מעלות, תצוגות המשרתות הצגת כושר וכחלק מהתנהגות חיזור. שני פרטים עשויים לבצע את התצוגות יחד, כאשר אחד "מוביל" והשני עוקב.

החיוויאי הלהטוטן מציג התנהגות טריטוריאלית תוקפנית כלפי קנו והטריטוריה שלו, באמצעות תצוגות איום או התקפות כלפי פולשים, בעיקר בוגרים מאותו מין. הפולש לרוב נסוג, לעיתים על ידי עלייה לגובה רב יותר, מה שמעיד על קיום גבול עליון לטריטוריה. תוקפנות זו מופנית גם כלפי פרטים צעירים או תת-בוגרים שעשויים להוות איום תחרותי על משאבים. תצוגות האיום נצפות בכל שלבי מחזור הרבייה, לרבות בתקופות שאינן קינון.^[2]

רבייה עריכה

החיוויאי הלהטוטן מטיל בדרך כלל ביצה אחת בלבד בכל עונת קינון, וגיל הבשלות המינית הוא סביב שבע שנים - בד בבד עם השגת לבוש הבוגר. משך הדגירה כ־55 ימים, משך שהיית הגוזל בקן כ־172 ימים, ותקופת התלות שלאחר עזיבת הקן עשויה להגיע עד 120 ימים.

גורמים המגבילים את קצב הרבייה כוללים טריטוריאליות - הקנים מפוזרים באופן אחיד, המגביל את צפיפות הזוגות ואת מספר הצעירים ליחידת שטח - ולחץ טריפה מצד יונקים מטפסים, לטאות ודורסים, המוביל לכישלונות קינון. לעומת זאת, זמינות המזון, בשל הדיאטה המגוונת של המין, לא הוותה גורם מגביל בפארק הלאומי קרוגר למשל. יציבות הקשר הזוגי ותחזוקת הטריטוריה לאורך שנים מאפשרות חיסכון במשאבים המושקעים בחיזור ובכך תורמות למיקסום קצב הרבייה. קצב הרבייה הנמוך מציב את המין כרגיש לדעיכת אוכלוסייה בעת עלייה בתמותה.^[3]

תפוצה ושימור עריכה

החוויאי להטוטן נפוץ בעיקר באפריקה שמדרום לסהרה, בעיקר בסוואנות ובשטחים פתוחים עם עצים מפוזרים, עם אוכלוסיות קטנות גם בדרום חצי האי ערב. המין סווג על ידי IUCN כמין פגיע (Vulnerable) נכון ל-2020, עקב אובדן בתי גידול, הרעלות מכוונות ובלתי מכוונות, ופגיעה בקווי חשמל. אוכלוסייתו העולמית מוערכת בכ-10,000–100,000 פרטים בוגרים, עם מגמת ירידה.

החיוויאי הוא הציפור הלאומית של זימבבואה ומופיע על שטרות הכסף ועל סמלים לאומיים שונים של המדינה.

המין בישראל עריכה

בינואר 2015 נצפה חיוויאי להטוטן צעיר בשפלת יהודה על ידי סייר רשות הטבע והגנים, ובכך תועדה אחת ההופעות הנדירות של המין בישראל (עד אז נרשמו שבע תצפיות בלבד). החל ממאי 2015 שהה הפרט באזור ונשאר בו עד אוקטובר 2016, פרק זמן חריג עבור מין נדיר בישראל; בתקופה זו משך תשומת לב רבה מצפרים מהארץ ומחו"ל והפך לאטרקציה צפרית. בתקופה זו תועד נוהג לנוח על עמודי חשמל ועצים בודדים, התנהגות אופיינית למין. בנוסף נצפה לעיתים לצד עקב מכנסיים.

מוצאו של המין באפריקה שמדרום לסהרה, והגעתו לישראל מיוחסת ככל הנראה לסטייה מנדידה פנימית באפריקה או להצטרפות ללהקות דורסים נודדים, בדומה למינים אפריקאיים אחרים המגיעים לישראל לעיתים. לאחר עזיבתו את שפלת יהודה זוהה אותו פרט, על סמך דגם ייחודי של נוצות שבורות ואברות חסרות, באזורי הנגב המערבי עד תחילת 2017, ובהמשך גם בצפון הארץ: בגולן ובאגמון החולה בקיץ 2017, ובסתיו 2018 שוב בנגב המערבי. זיהוי פרטני זה, המתבסס על מאפייני הניצוי המשמשים כמעין "טביעת אצבע" - שיטה המשמשת גם במחקרים על דורסים אחרים - מדגיש את חשיבות התיעוד הצילומי במעקב אחר תנועותיהם של עופות דורסים נדירים.^[4] במהלך שנת 2020 נצפה המין בדרום הארץ בחבל לכיש.^[5] ובשנת 2021 ו-2025 (פרט אחר) בדרום שפלת יהודה.^[6]

ראו גם עריכה

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|חיוויאי להטוטן]] בוויקישיתוף

קובץ:ITIS logo.svg חיוויאי להטוטן, באתר ITIS (באנגלית)
קובץ:US-NLM-NCBI-Logo.svg חיוויאי להטוטן, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
חיוויאי להטוטן, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
חיוויאי להטוטן, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
קובץ:EOL logo.svg חיוויאי להטוטן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
חיוויאי להטוטן, באתר FishBase (באנגלית)
חיוויאי להטוטן, באתר צמח השדה
חיוויאי להטוטן, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
חיוויאי להטוטן, באתר Tropicos (באנגלית)
קובץ:GBIF-2015-full-stacked.png חיוויאי להטוטן, באתר GBIF (באנגלית)
חיוויאי להטוטן, באתר The Plant List (באנגלית)
קובץ:IPNI logo.svg חיוויאי להטוטן, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
קובץ:Logo ebird.png חיוויאי להטוטן, באתר eBird (באנגלית)
חיוויאי להטוטן, באתר Xeno-canto (באנגלית)
חיוויאי להטוטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
^ Watson, R. T, Aggressive display and territoriality of the bateleur Terathopius ecaudatus, African Zoology 24(2), 1989, עמ' 146-150
^ Wersor, R. T, Breeding biology of the Bateleur, Ostrich 6l, 1990, עמ' 13-23
^ יואב פרלמן, הנוסע המתמיד - הלהטוטן "שלנו"..., באתר הצפרות הישראלי, ‏2 באוקטובר 2017
^ חיוויאי להטוטן (Terathopius ecaudatus) Bateleur, באתר מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל
^ תצפית בנדירים, באתר הצפרות הישראלי, (יש לחפש לפי שם את המין)

[1] מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית

[2] Watson, R. T, Aggressive display and territoriality of the bateleur Terathopius ecaudatus, African Zoology 24(2), 1989, עמ' 146-150

[3] Wersor, R. T, Breeding biology of the Bateleur, Ostrich 6l, 1990, עמ' 13-23

[4] יואב פרלמן, הנוסע המתמיד - הלהטוטן "שלנו"..., באתר הצפרות הישראלי, ‏2 באוקטובר 2017

[5] חיוויאי להטוטן (Terathopius ecaudatus) Bateleur, באתר מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל

[6] תצפית בנדירים, באתר הצפרות הישראלי, (יש לחפש לפי שם את המין)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]