Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

חטיבת בדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חטיבת בדר
منظمة بدر
תקופת הפעילות 1982–הווה (כ־44 שנים)
אידאולוגיה אסלאם שיעי
מייסדים מוחמד באקר אל-חכים
מנהיגים האדי אל-עאמרי
מדינה עיראקעיראק עיראק
חברים 10,000–50,000 (ע"פ הארגון)
חלק מ משמרות המהפכה האסלאמיתמשמרות המהפכה האסלאמית ציר ההתנגדות
אל-חשד א-שעביאל-חשד א-שעבי אל-חשד א-שעבי
בעלי ברית איראןאיראן איראן
חות'יםחות'ים חות'ים
חזבאללהחזבאללה חזבאללה
חמאסחמאס חמאס
מיליציות פרו-איראניותמיליציות פרו-איראניות מיליציות פרו-איראניות
מתנגדים ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ישראלישראל ישראל
הצבא הסורי החופשיהצבא הסורי החופשי הצבא הסורי החופשי
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות
קרבות מלחמת איראן–עיראק
מלחמת האזרחים הכורדית
המלחמה בעיראק (2013–2017)
התקוממות המדינה האסלאמית בעיראק (2017–הווה)
מחאות אוקטובר בעיראק
זירת עיראק במלחמת חרבות ברזל
התקפות על בסיסי ארצות הברית במלחמת חרבות ברזל

ארגון בדרערבית: منظمة بدر, בתעתיק מדויק: "מֻנַטַ'מַת בַּדְר"), שנודע בשם חטיבות בדר או קורפוס בדר, הוא ארגון טרור שיעי-אסלאמיסטי עיראקי בראשות האדי אל-עאמרי הפועל תחת ארגון הגג אל-חשד א-שעבי הנתמך על ידי ממשלת עיראק ונשבע אמונים למנהיג העליון של איראן, מוג'תבא ח'אמנאי. הארגון הוקם בשנת 1982 כזרוע הצבאית של המועצה האסלאמית העליונה של עיראק (אנ'), מפלגה שיעית עיראקית שפעלה בגלות באיראן במהלך שלטונו של סדאם חוסיין. חטיבות בדר הוקמו בסיוע משמרות המהפכה האסלאמית של איראן כמיליציות פרו-איראניות בפיקוח קצינים איראנים, במטרה להילחם במשטר הבעת' העיראקי במהלך מלחמת איראן–עיראק.[1][2]

לאחר מלחמת עיראק בשנת 2003 חזר הארגון לעיראק, ושינה את שמו מ"חטיבות בדר" ל"ארגון בדר". רבים מאנשיו השתלבו בכוחות הביטחון העיראקיים, ובהם הצבא, המשטרה ומשרד הפנים. במקביל המשיך הארגון להחזיק בזרוע צבאית עצמאית, והוא הואשם בפעילות מיליציונית, בהפעלת בתי כלא חשאיים ובמעשי אלימות עדתיים במהלך מלחמת האזרחים בעיראק.[2][3]

מאז 2014 ממלא הארגון תפקיד מרכזי בלחימה נגד המדינה האסלאמית (דאעש) במסגרת אל-חשד א-שעבי.[4] במקביל התחזק מעמדו הפוליטי בעיראק, והוא נחשב לאחד מהארגונים הפרו-איראניים המשפיעים ביותר במדינה. מכוני מחקר שונים השוו את מעמדו בעיראק לזה של חזבאללה בלבנון, בשל קשריו ההדוקים עם איראן והשפעתו על מוסדות המדינה העיראקיים.[2]

היסטוריה עריכה

הקמה והפעילות באיראן עריכה

ארגון בדר הוקם באיראן בשנת 1982 כזרוע הצבאית של המועצה העליונה למהפכה האסלאמית בעיראק (אנ'). הארגון הורכב מגולים עיראקים, פליטים ועריקים מהצבא העיראקי, אשר גויסו ונלחמו לצד איראן במהלך מלחמת איראן–עיראק. הארגון אומן, חומש והונחה בידי משמרות המהפכה האיראניים.[5]

בשנת 1991 השתתפו כוחות בדר במרד השיעי נגד משטר סדאם חוסיין בעיראק, בעיקר בערים הקדושות נג'ף וכרבלא, אך לאחר דיכוי המרד נסוגו אנשיו חזרה לאיראן. בשנת 1995 השתתפו לוחמי הארגון גם במלחמת האזרחים הכורדית בעיראק לצד האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן.[6]

לאחר הפלישה האמריקנית לעיראק עריכה

לאחר הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003 שב הארגון לפעול במדינה ושינה את שמו ל"ארגון בדר", בין היתר בעקבות ניסיונות של שלטונות הקואליציה לפרק את המיליציות העיראקיות מנשקן. אף על פי כן, הארגון המשיך לשמור על כוח צבאי משמעותי.[7]

אנשי הארגון השתלבו בהיקף נרחב בכוחות הביטחון העיראקיים ובמשרד הפנים העיראקי. בתקופה זו הואשם הארגון במעורבות בחטיפות, בעינויים ובהרג על רקע עדתי במהלך מלחמת האזרחים בעיראק.[3][7]

המאבק בדאעש עריכה

קובץ:Badr Organization in combat near Tal Afar (01).jpg
לוחמי ארגון בדר לפני הקרב על תל עפר

עם עליית המדינה האסלאמית בעיראק בשנת 2014, הפך ארגון בדר לאחד הכוחות המרכזיים בלחימה נגד הארגון. אנשיו פעלו במסגרת כוחות הגיוס העממי והשתתפו בקרבות מרכזיים, ובהם הקרב על מוסול, הקרב על תיכרית והמערכה במחוז סלאח א-דין.[8]

במקביל התחזק מעמדו הפוליטי של הארגון, והוא הפך לאחד הגורמים המשפיעים ביותר בפוליטיקה העיראקית. לפי מכון המחקר הגרמני SWP, ארגון בדר הפך מאז 2014 ל"אחד השחקנים החשובים ביותר בפוליטיקה העיראקית" ולאחד מכלי ההשפעה המרכזיים של איראן בעיראק.[9]

מבצע שאגת הארי עריכה

לאחר חיסולו של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי במהלך מבצע שאגת הארי ב-2026, מנהיג ארגון בדר, האדי אל-עאמרי, נשבע אמונים למנהיג העליון החדש של איראן, מוג'תבא ח'אמנאי.[10]

אידאולוגיה עריכה

ארגון בדר מזוהה עם אסלאם שיעי, ח'ומייניזם ותפיסת שלטון חכם ההלכה, התומכת במנהיגות דתית-פוליטית של חכם הלכה שיעי. הארגון נחשב לחלק מציר ההתנגדות הנתמך בידי איראן במזרח התיכון.

מבנה עריכה

לפי הערכות שונות, כוחו הצבאי של הארגון נע בין 10,000 ל-50,000 לוחמים. הארגון כולל יחידות חי"ר, שריון, ארטילריה, נ"מ וקומנדו, וכן מספר חטיבות ויחידות משנה אזוריות ואתניות.[11][12]

החל משנת 2014 חטיבות הארגון פועלות תחת ארגון הגג אל-חשד א-שעבי, הארגון נתמך על ידי ממשלת עיראק ומאגד בתוכו מעל 60 מיליציות שיעיות.

פעילות פוליטית עריכה

הארגון משתתף בפוליטיקה העיראקית מאז 2003, והיה חלק ממספר קואליציות שיעיות מרכזיות, בהן הברית העיראקית המאוחדת (אנ'), קואליציית מדינת החוק (אנ') וברית אל-פתח (אנ'). בבחירות לפרלמנט העיראקי זכה הארגון במספר מושבים לאורך השנים, והחזיק בתפקידי מפתח במערכת הביטחון והממשל העיראקית.[13]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|חטיבת בדר]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Profile: Badr Organization, The Washington Institute
  2. ^ 1 2 3 Badr Organization, Counter Extremism Project
  3. ^ 1 2 Ned Parker, Torture by Iraqi militias: the report Washington did not want you to see, ‏Dec. 14, 2015
  4. ^ Hadi Al-Ameri: A Militia Leader Torn between Washington and Tehran, ASHARQ AL-AWSAT
  5. ^ Badr Organization: Iran’s Oldest Proxy in Iraq, Hudson Institute, ‏2026-04-27
  6. ^ Why the Uprisings Failed, Middle East Research and Information Project
  7. ^ 1 2 INM, Iraq's death squads: On the brink of civil war – Middle East, World, The Independent
  8. ^ Susannah George, Breaking Badr, Foreign Policy, ‏2026-05-18
  9. ^ Guido Steinberg, The Badr Organization, Stiftung Wissenschaft und Politik (SWP)
  10. ^ Kurdistan24, Senior Iraqi Shia Leaders Pledge Allegiance to Mojtaba Khamenei, Affirm Support for Iran’s New Leadership, Senior Iraqi Shia Leaders Pledge Allegiance to Mojtaba Khamenei, Affirm Support for Iran’s New Leadership, ‏2026-03-09
  11. ^ Quwet al-Shahid Muhammed Baqir al-Sadr, jihadology.net
  12. ^ Hashd Brigade Numbers Index, www.rubincenter.org
  13. ^ Iranian Militias in Iraq's Parliament: Political Outcomes and U.S. Response, The Washington Institute