זכות רחל

זכות רחל
זְכוּת רָחֵל זְכוֹר הָאֵל לְבָנֶיךָ הַנְדוּדִים שֶׁהִכְנִיסָה אֶת צָרָתָהּ לְחוּפָּתָהּ בְּלֵיל שִׁמּוּרִים וְהִיא נֶחְבְּתָה תַּחַת מִטָּתָהּ וְעָנְתָה מִשָׁם דְּבָרִים אֶת קוֹל שַׁוְעָתָהּ וְזַעֲקָתָהּ הַקְשִׁיבָה נָּא מִשְּׁחָקִים קוֹל בְּרָמָה מַפִּיל חוֹמָה הַנִּשְׁמַע לְמֶרְחַקִּים מְיַלֶּלֶת וְשׁוֹאֶלֶת הַנִּקְבֶּרֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים אַיֵּה יוֹסֵף אַיֵּה חוֹפֵף אֲהָהּ לִי עַל בֶּן נְעוּרִים אַיֵּה בֶּן אוֹנִי לֹא רָאַנִי וְלֹא יָנַק מֵהַדַּדִּים הָלְכָה לִשְׁאוֹל מֵאָבוֹת כֹּל אֵיפֹה בָּנַי הַיְקָרִים לְכִי שַׁאֲלִי לְבֶן עַמְרָם קָבוּר בְּהַר הָעֲבָרִים בְּנִי מֹשֶׁה אַל תֶּחֱשֶׁה אָן נָטַשְׁתָּה הָעֲדָרִים וְקוֹל מִקֶּבֶר נִשְׁמַע מְדַבֵּר בִּנְהִי וְקוֹל תַּמְרוּרִים לָמָּה דּוֹדָה אַתְּ נוֹדֵדָה לְחַפֵּשׂ בֶּהָרִים אֲנִי נְחוּצָה לִגְדוֹר פִּרְצָה לֹא עֵת הַרְבּוֹת דְּבָרִים מֹשֶׁה עָנָה בִּמְגִנָּה לִיהוֹשֻׁעַ בְּנֵךְ מְסַרְתִּים יְהוֹשֻׁעַ בְּנִי עֲנֵנִי אָנָה הֵמָה הַשְּׁבָטִים לְמוּל בִּכְיָתָהּ וְצַעֲקָתָהּ בָּכָה גַם הוּא לְעֻמָּתָהּ וְקוֹל בִּכְיָתָם וְשַׁוְעָתָם עָלְתָה לִשְׁמֵי מְרוֹמִים דּוֹמִּי אִמִּי מְעַט רֶגַע פֶּן אָמוּת וְאֶגְוַע אֲנִי מְסַרְתִּים לַזְקֵנִים וּלְמַלְכֵי דָוִד הָרוֹעִים הָלְכָה מִשָׁם בְּחִפָּזוֹן וּבָאָה לְקִבְרֵי עִיר צִיּוֹן וְאָמְרוּ לָהּ בְּמִקְדָּשׁ מָכוֹן שָׁם תְּבַקְשִׁים וְשָׁם תִּמְצְאִים וְכִרְאוֹת רָחֵל כִּי אֵין חוֹמוֹת וָחֵל וְאַבְנֵי מִקְדָּשׁ הֵם שְׂרוּפִים וְאֵין כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים וְאֵין אָרוֹן וּכְרוּבִים צָעֲקָה מָר חֲמַרְמַר וְחָלְצָה מֵרַגְלָהּ מִנְעָלִים וְקָרְעָה אֶת כְּתוֹנֶת פַּסִּים וְהַצָּעִיף וְהַמְּעִילִים וְשַׂק חָגְרָה עֲלֵי בְּשָׂרָהּ וְנִתְגַּלְגְּלָה בֵּין סְלָעִים וְטָפְחָה יָד עַל בֵּן נִכְבָּד אֲשֶׁר נֶאֱבָד בֵּין הָעַמִּים וְקָשְׁרָה חֶבֶל עַל עַם חֶבֶל וְעָשְׂתָה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים קָפְצָה בְּחִפָּזוֹן לְאֵל עֶלְיוֹן וּבָקְעָה אֶת כֹּל הַרְקִיעִים וְעָלְתָה לִמְעוֹן לְרוּם חֶבְיוֹן וְעָמְדָה לִפְנֵי צוּר עוֹלָמִים וְתָבְעָה עֶלְבּוֹן שֶׁל עַם צִיּוֹן בְּשַׂק וּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים אָנָּא אָבִי לְקוֹל כְּאֵבִי תִּפְנֶה אֵלַי בְּרַחֲמִים צוּר תְּעוּדָה הֲאִם עֵדָה תִּהְיֶה אֲבוּדָה לְעוֹלָמִים וְאֵיךְ כַּלָּה מֵחֵיק בַּעֲלָהּ תְּגָרֵשׁ אוֹתָהּ לְמֶרְחַקִים וְאֵיךְ שִׁלַּחְתָּ הָאֵם מִקֵּן וְלֹא לָקַחְתָּ הַבָּנִים וְאֵיךְ נָטַשְׁתָּ הַצֹּאן תּוֹעִים בֵּין אֲרָיוֹת וּלְבָאִים וְאֵיךְ תִּדּוֹם לִבְנֵי אֱדוֹם הַמַּקְרִיבִים מֵהֶם זְבָחִים הַאִם לֹא תַּם עֲוֹן פִּשְׁעָם בִּידֵי מַיִם הַזֵּדוֹנִים הַאִם מִצְעָר לְפָנֶיךָ אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ וְאֶלֶף שֵׁנִי נָטָה לַעֲרוֹב וְלֹא חָדַל הַמַּכְאוֹב וְאַיֵּה אוֹת הַפְּלָאוֹת וְחֶשְׁבּוֹן מוֹעֵד מוֹעֲדִים מָתַי תְּרַחֵם מָתַי תְּנַחֵם וְאַתָּה דוֹחֶה מִיּוֹם לְיָמִים אֵל אָיוֹם תְּנָה פִּדְיוֹם וְלֹא תִדְחֶה עוֹד בִּדְבָרִים קוֹל יוֹצֵא מֵעַל כִּסֵּא דּוֹמִּי בִּתִּי כַּלַּת אֵיתָנִים מִנְעִי דִמְעָה מֵעֵינֵךְ וְאֶת חִכֵּךְ מִתַּחֲנוּנִים כִּי מֵרוֹב שִׂיחֵךְ וּבִכְיָתֵךְ נָדְדוּ כָּל הָעֶלְיוֹנִים וְהוּא עָלָה עַד מַעְלָה וְנִכְמְרוּ הָרַחֲמִים וְלֹא אֶדּוֹם עֲדֵי אֶקּוֹם דְמֵי עֲבָדַי הַנִשְׁפָּכִים וּבִזְמַן קָצֵר אֶהְיֶה קוֹצֵר וּבוֹצֵר כָּל הָרְשָׁעִים אֶגְזוֹר אַבְנָא תַּמְחֵי צַלְמָא וְתַדִּיק יָתֵיהּ לִרְסִיסִים וְאֶפְתַּח תֵּיבוֹת הַסְּתוּמוֹת שֶׁל נִשְׁמוֹת הַבְּלוּעִים קוּמִי אוֹרִי הִתְנַעֲרִי וְלִבְשִׁי בִּגְדֵּךְ הַיְקָרִים גַּם קוֹל עַמִּי וּלְאֻמִּי הֵם מִתְוַדִּים וְאוֹמְרִים אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ עֲשֵׂה נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ זָכְרֵנו ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ

"זכות רחל" הוא פיוט שחובר על ידי רבי יהודה פתיה, שהיה מקובל ופייטן ממוצא בגדדי, שפעל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הפיוט מוקדש לרחל אמנו, ומזכיר את מסירותה למען עם ישראל ואת זעקתה מול אלוהים למען בניה. הפיוט מתאר את בקשתה של רחל בפני אלוהים, תוך שהיא מתאמצת להגיע אליו בשמים ולזעוק עבור בניה הסובלים בצרותיהם.

תוכן הפיוט

הפיוט מתאר את רחל אמנו כשהיא פונה לאלוהים בזעקה גדולה. היא מציגה לפניו את סבלותיהם של עם ישראל בגלות, ומזכירה את הקרבתה הגדולה למען אחותה לאה, כאשר ויתרה על בעלה יעקב כדי שלא תתבייש. דרך הפיוט, מתוארת מסירותה וכוחה של רחל, והיא משמשת סמל לתפילה ולהפגת סבלם של עם ישראל.

בין הדימויים המופיעים בפיוט ישנה פנייה ישירה לאל בזעקות ותפילות, בקשת רחמים והבטחה שלא להפסיק לזעוק עד שיתקבלו תחינותיה. רחל מתוארת כמי שמתגברת על כל המכשולים כדי להגיע לפני כיסא הכבוד ולדרוש עבור עמה.

מטרת הפיוט ושימושו

הפיוט "זכות רחל" נאמר לעיתים קרובות בעיתות מצוקה, והוא ידוע כבעל סגולה לתפילות בעת צרה. הוא נאמר במיוחד בקבר רחל ובמועדים מסוימים כמו הילולת רחל אמנו.