התעללות מינית טקסית מאורגנת

התעללות מינית טקסית מאורגנת (באנגלית: Organized Ritual Sexual Abuse) היא שימוש שיטתי באלימות מינית חמורה, בשילוב עם אלימות פיזית ופסיכולוגית, המבוצעות על ידי מספר פוגעים, תוך שימוש באידאולוגיה, דתית, טקסית או אחרת, כדי להצדיק את האלימות. ברוב המקרים הנפגעים הם ילדים אבל גם מבוגרים עלולים להפגע. הפוגעים בדרך כלל משתייכים לכת או קבוצות דתיות או אידאולוגיות סגורות וברוב המקרים לפחות אחד מהפוגעים הוא בן משפחה של הנפגע. האידאולוגיה עצמה או עיוות שלה משמשת כאמצעי שליטה (Control (psychology)), הפחדה ודה-הומניזציה של הקורבנות. פעמים רבות מניפולציות נפשיות משמשות כמרכיב מרכזי בהתעללות.

המונח כולל בתוכו הן את האופי המיני והן את האופן המאורגן והחוזר של ההתעללות. ההתעללות בנויה על מערכת של אמונות או אידאולוגיה, הדבר שונה מ"התעללות פולחנית", שיכול לשוות לתופעה אופי אקזוטי או מסתורי. התעללות כוללת פגיעות בכמה רמות הכוללות: אלימות מינית חמורה, אלימות פיזית ואלימות פסיכולוגית. לעיתים קרובות מדובר בפעילות של יותר מאדם בודד, ולפעמים אפילו בקבוצה מאורגנת קבוצה כזו יכולה לכלול בני משפחה וגם אנשים מחוץ למסגרת המשפחה. ההתעללות מתחילה לעיתים קרובות בגיל צעיר מאוד, השילוב של בני משפחה שתוקפים עם הגיל הצעיר מאפשר הפעלת מניפולציות פסיכולוגיות עמוקות, פגיעה בהתפתחות הזהות וערעור תחושת הזמן.

הצגת הנושא

התעללות מינית בילדות (אנגלית: Child sexual abuse) נחשבה בעבר לתופעה נדירה, ומתגבשת ההבנה שמדובר בתופעה שכיחה המתרחשת במגוון תרבויות ורקעים סוציו-אקונומיים. היא כוללת סוגים שונים כמו: תקיפה מינית, גילוי עריות (אנגלית: incest), ייצור ושימוש בפורנוגרפיית ילדים, וניצול מיני מסחרי (Commercial sexual exploitation of children). התעללות מינית בילדים יכולה לכלול רשת של פוגעים הפועלים באופן חוזר ומשותף כלפי קורבנותיהם, זו מוגדרת כ"התעללות מאורגנת". התעללות מאורגנת הכוללת אידאולוגיה (לדוגמה: סמלים או פעילויות קבוצתיות בעלות קונוטציות דתיות, מאגיות או על-טבעיות) מכונה "התעללות טקסית". התעללות טקסית מתרחשת כאשר סמכות דתית, פוליטית או רוחנית משתמשת בעמדת הכוח שלה ובריבונות לפרש את מערכת האמונות הרלוונטית כדי לבצע מניפולציה ולשלוט בחסידיה.

מאז שנות ה-80 התגבשו ראיות להתעללות מאורגנת וטקסית הודות למחקרים שתיעדו נזק פסיכולוגי בקרב ילדים ומבוגרים שנחשפו לחוויות כאלו. במקביל, היו מבקרים שהכחישו את קיומה של התעללות טקסית (למשל בהקשר של קבוצות שטניות או כתות), ופטרו אותה כתוצר של תסמונת זיכרון שווא (False memory). ההכחשה של התופעה במחקר ובחברה הקשתה על איסוף נתונים אמפיריים שיחזקו את הביטחון בידע של אנשי המקצוע המדווחים שוב ושוב על חוויות התעללות מינית מאורגנת של מטופלים, הכוללות אלימות בין-אישית ממושכת וחוזרת המבוצעת על ידי זרים או כחלק מרשתות בין משפחות או קהילות. מחקרים שפורסמו בשנות ה-90, שהתבססו על חקירת מקרים לכאורה של התעללות טקסית, מצאו ראיות תומכות לסוג זה של התעללות מאורגנת בחלק מהמקרים שנותחו.

מאפיינים

בין מאפייני התופעה נמנים שימוש באלימות חוזרת, שליטה מתמשכת בקורבנות, ולעיתים גם כפייה לשיתוף פעולה. נפגעים מתארים לעיתים חיים כפולים – תפקוד חיצוני תקין לצד מציאות פנימית של פגיעה מתמשכת. יש מקרים שמתלווה גם ניצול מסחרי, כמו: הפקת חומר פורנוגרפי או סחיטה. מרכיב מרכזי בהתעללות מינית טקסית מאורגנת הוא קיומה של אידאולוגיה או מערכת אמונות המצדיקה את הפגיעה ומסייעת לשימור השליטה בקורבנות. אידאולוגיה זו עשויה להיות דתית, רוחנית או אחרת (לדוגמה גזענות או פשיזם), והיא ממלאת תפקיד בהצדקת המעשים ובהעמקת הדה-הומניזציה של הנפגעים.

התעללות מינית טקסית מאורגנת נחשבת לתופעה קשה לזיהוי ולטיפול, בין היתר בשל מנגנוני פחד, שליטה והכחשה המוטמעים בקורבנות מגיל צעיר, ולעיתים גם מעורבות של גורמים מתוך הסביבה הקרובה של הנפגע, כגון הקהילה או המשפחה.

התעללות מינית טקסית מאורגנת מאופיינת באלימות מינית חמורה ושיטתית, המלווה באלימות פיזית ואלימות רגשית. עדויות של נפגעים ונפגעות מתארות אונס קבוצתי, המלווה באלימות קיצונית, עינויים סדיסטיים, קשירה, חסך חושי, הפחדה וענישה על ניסיונות בריחה והפקת חומר פורנוגרפי.

פגיעה מינית מאורגנת, או אלימות מינית מאורגנת מוגדרת כפעילות הכוללת מספר פוגעים הפועלים יחד ובאופן חוזר על קורבנות מרובים. הגדרה דומה היא "שימוש שיטתי באלימות מינית חמורה, בשילוב עם אלימות פיזית ופסיכולוגית, המבוצעות על ידי מספר פוגעים או רשתות של פוגעים. לעיתים קרובות אלימות כזו קשורה לניצול מיני מסחרי, כגון זנות כפויה או יצירת תיעוד של התעללות. כאשר אידאולוגיה משמשת כבסיס להצדקה לאלימות, הדבר מכונה אלימות טקסית (ritual violence). אידאולוגיה כזו יכולה להיות דתית ולהתרחש בהקשר של כתות או קבוצות סגורות, או שהיא מבוססת על אמונה פוליטית, למשל בקבוצות פשיסטיות או גזעניות.

האידאולוגיה העומדת בבסיס הפגיעה עשויה לגרום לכך שהן הפוגעים והן הנפגעים תופסים את הפגיעה כדבר לגיטימי או בעל משמעות מיוחדת. לדוגמה משמעות מיסטית, ובכך היא תורמת להעצמת האלימות ולחיזוק מנגנוני השליטה בפוגעים ובנפגע. האידאולוגיה של רשתות התעללות מאורגנות עלולה לשמש להצדקת אלימות וניצול, לחיזוק השליטה בקבוצה ולשימור מחויבות המשתתפים, לעיתים תוך הצגת רעיונות של "ישועה" או משמעות "עליונה" כלשהי.

היבט חשוב של התעללות זו שמדובר בניצול מאורגן, הפועל במספר מישורים. מתקיימים יחסי גומלין בין מערכות אמונה, מנגנוני שליטה ואלימות, והגבולות ביניהם נעשים לא ברורים. השילוב מאפשר לשייך פעולות פוגעניות כחלק ממערכת רעיונית או חברתית רחבה, וכך להקשות על זיהוי הפגיעה ועל ההתנגדות לה. התעללות מינית מאורגנת כוללת לרוב בשימוש באיומים, כפייה ומניפולציה כדי להשתיק את הקורבנות ולמנוע חשיפה. חלק מהאיום הוא פערי כוחות פי הפוגעים לנפגע והיעדר התמיכה לנפגע. לעיתים יש שימוש באיומים המופנים כלפי הנפגע, בני משפחתו או באנשים נוספים וכל זה כדי לחזק את היום ולאכוף ציות. פעולות יכולות להיות מופנות הנפגע ובני משפחתו במובן של השמצות וקללות, כנגד הערך העצמי של הנפגע (כמו טענות שאינו ילד רצוי, שאינו מסוגל ללמוד), או פגיעה במערכת התמיכה שלו (כמו ערעור הקשר בינו לבין הוריו).

הפוגעים עשויים להציג את המעשים כלגיטימיים או נורמטיביים, תוך שימוש במסגרת אידאולוגית בה מאמינים חברי הקבוצה, דבר שמערער את תחושת הזהות של הנפגעים ומצמצם את יכולתם להתנגד. לעיתים הפוגעים כופים על הנפגעים לשתף פעולה, כדי לגרום להם רגשות אשם, ולהקשות על חשיפה וטיפול. הפוגעים עלולים לפעול באופן מכוון בצורה קיצונית ובלתי סבירה, מתוך מטרה לערער את אמינות עדות הנפגעים כך שגם אם ינסו לחשוף את הדברים, דבריהם ייתפסו כבלתי מהימנים או בלתי מתקבלים על הדעת. נפגעים תארו תחושת פיצול בין תפקוד חיצוני תקין לכאורה לבין מציאות פנימית שבה מתקיימת ההתעללות והסבל.

במקרים רבים של התעללות טקסית חוזרת יש מעורבות של יותר מפוגע אחד, ולעיתים מדובר בקבוצה הפועלת באופן מתואם. הפוגעים עשויים להשתייך למסגרת משפחתית או קהילתית רחבה יותר, שבה מתקיימת מעורבות משותפת בפגיעה. במחקר שנערך בשנת 2012 וכלל 16 משתתפים, דווח כי ההתעללות המינית לוותה גם בפגיעות פיזיות נוספות, ובמרבית המקרים היה מעורב לפחות בן משפחה אחד לצד גורמים נוספים, כגון קרובי משפחה רחוקים או מכרים מחוץ למעגל המשפחתי המצומצם.

הקבוצה הפוגעת עלולה גם לכלול צרכני שרותי מין ולעיתי המניע הוא רווח כלכלי ניצול קטינים למתן שירותי מין בתשלום. כמו כן תיתכן הפקת תכנים פורנוגרפיה עם ילדים והפצתם ברשת האפלה או לשם סחיטה. מאמר שפורסם בשנת 2021 מאת ד"ר ג'ויאנה ל. סילברג, מטפלת בטראומה, מתאר מספר מקרים של רשתות פשיעה מאורגנות שעסקו בהפקה ובהפצה של חומרי ניצול מיני של ילדים, אשר נחשפו במדינות שונות ברחבי העולם.

התעללות טקסית עלולה להשתמש באופן מעוות באמונות שעליהן גדל הילד, כולל ביצוע טקסים דומים לאלו המוכרים לו אך עם רכיבים פוגעניים. במקרים מסוימים מתוארת גם כפייה על ילדים לפגוע בסמלים אותם הם תופסים כקדושים או להביע נאמנות לאמונות אידאולוגיות המנוגדות לאמונות משפחתם. הפוגעים עלולים להשתמש בחומרים פסיכו-אקטיביים במטרה לגרום לפגיעה בזיכרון, הזיות, קהות חושים או שיתוק זמני. מאפיין נוסף הוא שהפוגעים מענישים את הנפגע על תגובות טבעיות שלו לפגיעה, כמו בכי או הקאה. דבר זה גורר חוסר מוצא רגשי ועלול להוביל לניתוק רגשי (דיסוציאציה) כתגובה להתמודדות עם החוויה.

קשה לגלות ולטפל בתופעה, בין היתר בשל מנגנוני פחד, הכחשה ושליטה שמופעלים על הנפגעים כבר מגיל צעיר, בדומה לפגיעות מיניות בילדות באופן כללי. בנוסף, כאשר מדובר בפגיעה טקסית מאורגנת, הקושי מתעצם בשל מעורבות של אנשים מהמשפחה או הקהילה שעלולים להעניק לה הצדקה רעיונית או מוסרית.

השפעות קליניות

מטופלים המזהים עצמם כקורבנות של ORA (התעללות מאורגנת וטקסית) מופיעים במגוון הקשרים של בריאות ורווחה, ומדווחים על תמונות קליניות מורכבות של הפרעות דיסוציאטיביות והפרעות הקשורות לטראומה חמורה. אנשי מקצוע בתחום הבריאות, התומכים במטופלים המדווחים על חוויות ORA, מבחינים בתסמונות קליניות החורגות מהקריטריונים הקליניים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), שהן בעיקר הפרעות בין-אישיות, תפיסה עצמית שלילית וחוסר ויסות רגשי (Affect dysregulation).

אנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומה מורכבת(Complex post-traumatic stress disorder) נוטים להראות מדדי דיסוציאציה גבוהים יותר מאלו הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומה, ומדדי הדיסוציאציה מכוונים לפחד מוגבר ממערכות יחסים והסתגרות ממצבים היכולים לעורר בושה. הפרעות דיסוציאטיביות, המאופיינות בשיבושים או חוסר המשכיות במהלך התהליכים הרגילים של המודעות, הזיכרון, הזהות, הרגש, התפיסה, ייצוג הגוף, השליטה המוטורית וההתנהגות, יוחסו לעיתים קרובות לטראומה חמורה שנחוותה במהלך הילדות המוקדמת.

חוויות דיסוציאטיביות, הנעות בין ניתוק קל מהסביבה הנוכחית ועד לניתוק חמור ופרגמנטציה (פיצול) של הזהות, מאפשרות הגנה פסיכולוגית באמצעות ניתוק כאשר תגובות "הילחם או ברח" (Fight/Flight) אינן אפשריות. ראיות מצביעות על קשר בין חשיפה מצטברת לסוגים שונים של טראומה (למשל: התעללות מינית, פיזית ורגשית) לבין חומרת התסמינים הדיסוציאטיביים.

התעללות מינית טקסית מתוארת במחקרים כקשורה לפגיעות נפשיות ופיזיות ארוכות טווח, כולל תסמינים פוסט־טראומטיים ודיסוציאטיביים חמורים. בין ההפרעות המרכזיות שדווחו נמצאות:

• הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת (CPTSD) – מתבטאת בשילוב רחב של קשיים נפשיים מתמשכים, בהם פגיעה בתחושת העצמי והזהות, קושי ביצירת אמון במערכות יחסים, ותחושת ניתוק או ריקנות רגשית. לצד זאת מופיעים לעיתים מצבים של עוררות יתר מתמשכת, חרדה, דיסרגולציה רגשית עזה.
• הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID) - מתאפיינת בקיום של מצבי תודעה או זהות נפרדים, אשר עשויים לפעול באופן עצמאי ולעיתים מכונה בתרבות הפופולרית "פיצול אישיות". ההסבר המקובל להתפתחות התופעה הוא מנגנון הסתגלותי־הגנתי, שבמסגרתו האדם מפצל היבטים שונים של החוויה העצמית כתגובה לפגיעות חוזרות או לטראומה מתמשכת.
• דיסוציאציה סומטופורמית (Somatoform Dissociation) – הפרעות סומטיות שמקורן נפשי, כגון: רעד, כאב כרוני, חוסר תחושה, שיתוקים זמניים או תגובות תחושתיות שאין להן הסבר.

הפרעות אלה עשויות להופיע יחד ולהשפיע באופן עמוק על זהות, ויסות רגשי ותפקוד גופני. מחקר משנת 2022 מצביע על שכיחות גבוהה של טראומה מורכבת, אשפוזים פסיכיאטריים חוזרים, מצבים דיסטציאטיביים חוזרים ותחלואה נלווית כגון דיכאון והפרעות חרדה בקרב המדווחים על פגיעות מסוג זה.

קבוצות שבהן דווח על ביצוע התעללות טקסית מאורגנת

המונח "התעללות טקסית" (באנגלית: Ritual abuse) נטבע בשנת 1980 על ידי הפסיכיאטר הקנדי לורנס פאזדר בספרו "מישל זוכרת", בו הביא תיאורים מפי מישל סמית', מטופלת שלו שטענה שעברה התעללות כזו. טענותיה נבדקו ונמצאו חסרות בסיס.

מחקרים מצביעים על כך שהתעללות מינית טקסית מאורגנת תועדה במגוון מסגרות קבוצתיות סגורות. ב-1988 ד. פינקלהור, שניתח 38 מקרים של טענות להתעללות כזו בקרב ילדים בגני ילדים בארצות הברית, הציע מיון של סוגי הטקסים לשלוש קטגוריות עיקריות:

• טקסים בעלי בסיס דתי או אידאולוגי;
• טקסים פסבדו-פולחניים, שבהם נעשה שימוש באלמנטים טקסיים לצורכי שליטה ואיום ללא בסיס אמוני;
• טקסים שמקורם בהתנהגות סדיסטית, שבהם הפולחן הוא חלק מהאלימות עצמה.
• מאוחר יותר הוצעה קטגוריה נוספת הכוללת פגיעות בעלות מאפיינים טקסיים ללא הקשר פולחני מובהק, למשל במסגרת קבוצות נוער מאורגנות.

המקרים שתועדו מופיעים בעיקר במסגרות סגורות או היררכיות, ובהן:

• כתות וקהילות דתיות סגורות המונהגות על ידי דמות כריזמטית. מחקר משנת 2013 מתאר כיצד קבוצות אלה ניצלו את הדת לשם פגיעה בילדים. קבוצות מסוג זה מאופיינות לרוב במבנה היררכי, שבו המנהיג נמצא בראש ומוקף גרעין מצומצם של נאמנים קרובים. קבוצות אלה משתמשו בשיטות שונות של שליטה עמוקה ורחבה על כל תחומי החיים של האדם. אנשים שמטילים ספק במנהיג או ברעיונות שלו נחשבים "כופרים" או לא נאמנים ועלולים לספוג חרם קבוצתי או סנקציות שונות. במסגרת הקבוצה נכפה על החברים לשנן תכנים של הכת, ומבוצעים טקסים חוזרים להגברת הציות לראשי הקבוצה. אנשים מחוץ לקבוצה מוצגים כ"לא מוארים", בורים, רשעים, ומעודדים את חברי הקבוצה להימנע מחברתם או לשמוע בקולם. שיטות שליטה נוספות עלולות לכלול מניעת גירויים או בידוד, איומים, מניפולציות פסיכולוגיות כמו "שוטר טוב/שוטר רע", שימוש בחומרים משכרים או סמים, פגיעה מינית ועוד.
• משפחות גרעיניות שבהן מתקיים מבנה היררכי סמוי, ולעיתים שיתוף פעולה בין מבוגרים סביב פרקטיקות פוגעניות, לצד אכיפת שתיקה והשתקה של הילדים.
• קבוצות בעלות מאפיינים אידאולוגיים או דתיים קיצוניים, כמו קבוצות כת השטן. עם זאת הדבר כלל גם כתות נוצריות, מורמוניות, בונים חופשיים, ו"ניו-אייג’. במקרים אלו הפוגעים השתמשו בפולחנים וטקסים הנובעים מן האמונוה או האידאולוגיה המרכזית, אך באופן מעוות לשם ניצול הנפגע.
• קבוצות שוליים בסצנת ה-BDSM. מחקר משנת 2001 תיאר קבוצות כאלה אשר חרגו מעקרונות ההסכמה הבסיסיים המקובלים, כגון הסכמה מודעת, שיקול דעת, ובטיחות. במקרים אלה דווח לעיתים על שימוש באלמנטים בעלי אופי טקסי או סימבולי, כמו נרות, סמלים ותלבושות, המזכירים לעיתים דימויים פולחניים או דתיים. במסגרת תיאורים אלו מוזכרים גם מצבים של השפלות קבוצתיות, סימולציות בעלות אופי פולחני או דרמטי ושימוש בדימויים סמליים חזקים כלפי משתתפים פגיעים, אשר עלולים להתפתח לכדי מצבי פגיעה מינית חמורה.

במאפיינים המשותפים למסגרות אלו נכללים מבנה היררכי, שליטה נרחבת בפרט, שימוש באמצעי כפייה פסיכולוגיים ולעיתים גם פיזיים, והצדקת המעשים באמצעות מערכת אמונות או נורמות קבוצתיות. מאפיינים אלה תורמים לקושי בחשיפת התופעה ולהמשכיותה לאורך זמן.

הערכת שכיחות

הערכת שכיחותה של התעללות מינית טקסית מאורגנת מורכבת וקשה לביצוע, בין היתר בשל בעיות בהגדרה אחידה של התופעה, וכן בשל מחסור במחקרי שכיחות ייעודיים – במיוחד כאשר מדובר בהתעללות הכוללת ממדים פולחניים, משפחתיים או מסחריים. גורמים נוספים המקשים על הערכת השכיחות כוללים תת-דיווח והכחשה חברתית ומוסדית. בהתאם לכך, הממצאים הקיימים מציגים טווח רחב ולא עקבי של שיעורי הימצאות.

מחקרים מוקדמים הצביעו על שיעורים משתנים: מחקר משנת 1988 מארצות הברית מצא כי כ-17% מנפגעות אונס שפנו לקבלת סיוע דיווחו על פגיעה במסגרת התעללות זו, בעוד מחקר משנת 1995 בקרב ילדים ומתבגרים נפגעי תקיפה מינית מצא שיעור נמוך יותר של כ-2%–8%. בסקר שנערך באיראן ב-2018 בקרב סטודנטים, דיווחו 12.5% מן הנשאלים כי חוו אלימות בעלת מאפיינים פולחניים (פיזית או רגשית), אך ללא דיווח על אלימות מינית.

מחקר שנערך בגרמניה בשנת 2024, קיים סקרים מייצגים של האוכלוסייה הגרמנית, שכללו מעל 2,500 משתתפים בכל סקר, בגילאים 16–96. החוקרים הגדירו את התופעה לפי ארבעה ממדים שלה: אלימות מינית חמורה, רשתות של פוגעים, ניצול מסחרי ואידאולוגיה. בנוסף, בסקר השני נשאלה גם שאלה ישירה לגבי חוויה של ההתעללות המינית המאורגנת והטקסית, כמו גם שאלות נוספות עם פרטים על זהות התוקפים ומאפיינים. 0.5% מהמשיבים ענו בחיוב לשאלה הישירה, בעוד שעל פי הקריטריונים המוגדרים רק 0.2% או פחות עמדו בהגדרה של התעללות מאורגנת, ופחות מ־0.1% דיווחו על התעללות טקסית. כמו כן נתונים אלו מבוססים על דיווח עצמי, שעשוי להיות בעל מהימנות מוגבלת.

מחקרים המבוססים על דיווחי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של דיווחים במסגרת מפגש הקליני. בסקר משנת 1996 שנערך בארצות הברית בקרב מעל 2700 פסיכולוגים, 13% מהמשיבים דיווחו כי טיפלו בעשור האחרון בלפחות שורד אחד של התעללות מינית טקסית מאורגנת. בסקר שנערך בבריטניה בשנת 2013, שנערך בקרב 222 מטפלים, דיווחו 38% מהפסיכולוגים ו־25% מההיפנותרפיסטים כי הם טיפלו לפחות בשורד אחד של התעללות מינית טקסית מאורגנת. ממצא נוסף הוא כי אנשי מקצוע שטיפלו במקרים כאלה נטו לייחס אמינות גבוהה יותר לדיווחים על התופעה לעומת מטפלים שלא נתקלו במקרים אלה.

מחקר משנת 1996, נערך בבריטניה בקרב שוטרים, עובדים סוציאליים ויחידות להגנת הילד של ארגון NSPCC וכלל סקרים ובחינת תיקי חקירה במשך 4 שנים. בסקר דווחו 211 מקרים של התעללות מינית מאורגנת, 62 מתוכם סווגו כבעלי מאפיינים פולחניים. העובדים שענו על הסקר התקשו לזהות חלק משמעותי מהנפגעים שדיווחו על התעללות מאורגנת. בדיקה של תיקים במשטרה וברווחה העלתה כי היקף המקרים של התעללות מאורגנת היה גבוה מזה שעלה בדיווחי הסקר, בעוד שהיקף המקרים שסווגו כפולחניים נותר דומה. לפי המחקר בכ-66% מהמקרים של התעללות מאורגנת היו מעורבים בני משפחה או קרובים. נבדקו ששה מקרים של התעללות פולחנית, ובכל אחד מהם לפחות פוגע אחד היה קרוב משפחה של הנפגע.

NAPAC (האגודה הלאומית לאנשים שנפגעו בילדות) היא עמותה בריטית המספקת תמיכה וסיוע לנפגעי התעללות בילדות, בין היתר באמצעות קו סיוע ופעילות הסברה. לפי נתוני הארגון, התעללות טקסית מאיימת על מאות ילדים בבריטניה. בין אוקטובר 2019 למאי 2021, כ־400 פונים (כ־3.5%) לקו הסיוע דיווחו כי חוו צורה כלשהי של התעללות טקסית או מאורגנת. בנוסף, הארגון טוען כי נתוני משטרת המטרופולין של לונדון מצביעים על כך שבין השנים 2005 ל־2019 תועדו 391 אירועי פשיעה שסומנו כקשורים להתעללות טקסית. הארגון מציין כי קיימת לעיתים עלייה במספר הפניות בנושא זה במהלך חודשי הסתיו ובתקופה שלפני חג המולד, וניכרת מגמה כללית של גידול במספר הפונים המדווחים על התעללות מסוג זה לאורך כל השנה.

דו"ח של ארגון NAPAC משנת 2025 מציין כי בבריטניה תועדו לפחות 14 תיקים שבהם הורשעו נאשמים בעבירות של התעללות מינית בילדים, ובחלקם קבעו בתי המשפט כי התקיימו גם רכיבים בעלי אופי טקסי – הן בהליכים פליליים והן בדיונים בבתי משפט לענייני משפחה. בתשעה מן המקרים היו מעורבים כמה פוגעים. נוסף על כך, נרשמו הרשעות בפרשות בעלות מאפיינים הדומים להתעללות טקסית מאורגנת, שבהן בני משפחה אחדים פגעו בילדיהם לאורך זמן, לעיתים תוך שימוש באלימות חמורה וכפייה לקיום יחסי מין עם אחרים.

בחינת חלק מן הפרשות מאפשרת לזהות דפוסים אופייניים למקרים כאלה. בשנת 1982 הורשעו בני זוג לצד קרובי משפחה נוספים בעבירות של התעללות מינית בארבעה ילדים בני שנה עד 15. מן העדויות עלה כי אחד הפוגעים הציג את עצמו כדמות בעלת משמעות דתית על־טבעית, במטרה לבסס שליטה על הילדים. בשנת 2015 הורשעו חלק מהמעורבים פעם נוספת, בעקבות עדות של נפגעת נוספת שתיארה שימוש באיומים ובאמונות הקשורות לכישוף כחלק ממנגנון ההתעללות. במקרה זה התברר גם כי הרשויות לא התייחסו בצורה מספקת לתלונות מוקדמות. במקרה נוסף משנות ה־90, ילדים של אדם שהורשע בעבירות מין העידו כי היו קורבנות להתעללות ממושכת מצד מספר פוגעים, לעיתים במסגרת פעולות בעלות אופי טקסי. לפי עדויותיהם, ההתעללות כללה כפייה מינית, אלימות, ושימוש באמצעי שליטה והפחדה. בשנת 1992 נפתחה חקירה רחבת היקף בוויילס בעקבות עדויות של ילד על התעללות בו ובילדים נוספים. נגבו עדויות נוספות שחיזקו את האשמות, והדבר הוביל להעמדה לדין של 12 נאשמים, מתוכם הורשעו שישה אנשים. במהלך המשפט נטען כי ילדים צעירים הותקפו במקומות מבודדים והיו נתונים לשילוב של אלימות, איומים ופרקטיקות בעלות אופי טקסי.

בשיח הציבורי והאקדמי

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הבהלה השטניסטית

השיח סביב התעללות מינית טקסית מאורגנת נע בין שתי מגמות: הכרה בתופעה והדגשת חומרתה, לבין ספקנות ולעיתים הכחשה של עצם קיומה.

בשנות ה-80 של המאה ה-20, החלה בארצות הברית הבהלה השטניסטית – תאוריית קשר ופאניקה מוסרית שהתפשטה במדינה ובהמשך למדינות אחרות מסביב לעולם, עד לדעיכתה בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20. פאניקה קולקטיבית זו התאפיינה בהפצת האשמות לא מאומתות ולא מבוססות בדבר התעללות פולחנית שטניסטית (באנגלית: Satanic ritual abuse) שכללה התעללות גופנית, התעללות מינית ואף קורבן אדם בילדים ומבוגרים במסגרת טקסי תורת הנסתר או כת השטן. בגרסה הקיצונית ביותר תוארה התופעה כקשר כלל עולמי, שמעורבים בו אישים אמידים ובעלי עוצמה מרחבי העולם, אשר חטפו או גידלו ילדים לשם הקרבת קורבנות, צילום פורנוגרפיה ועבדות מין. בעקבות ההאשמות נפתחו כ־12,000 חקירות פליליות חסרות בסיס. תופעה זו נבעה מחששות כלפי כתות וקבוצות דתיות סגורות וכן מסיקור תקשורתי צהוב. האירוע המפורסם ביותר היה משפט גן מקמרטין. בשנת 1983 הרשויות הגישו כתבי אישום בגין התעללות מינית טקסית בילדים. אף על פי שלא היו הרשעות נאשמים, האירועים יצרו חרדה ציבורית רחבה ודבר זה השפיע על השיח התקשורתי, החקירות והמדיניות בנושא.

בהמשך הופיעה תגובת נגד של ספקנות, שטענה כי חלק מהדיווחים מבוססים על זיכרונות כוזבים שנוצרו או שוחזרו בתהליכים טיפוליים. ביקורת זו הובילה לפגיעה באמינותם של מטפלים ולצמצום ההכרה בתופעה. מטפלים מביעים פחד ששמם יפגע או להיות מאוימים בידי קבוצות הפוגעים. חוקרים בתחום טוענים כי הדבר מעלה צורך ביצירת הגנה משפטית וכן תמיכה עבור מטפלים המסייעים לנפגעים.

הספקנות ביחס לנושא נובעת, בין השאר, מכך שהפגיעות המתוארות הן חמורות וקשות לעיבוד, וכן לעיתים אינן מותירות סימנים פיזיים ברורים. נוסף לכך, ההשלכות הפסיכולוגיות של הפגיעה עשויות לכלול פגיעה בזיכרון ודיסוציאציה דבר המקשה על שחזור עקבי של האירועים. כתוצאה מכך, עדויות של נפגעים עלולות להיתפס לעיתים כבלתי עקביות או כלא אמינות. סוגיות אלו הובילו לדיון מתמשך באקדמיה בשאלת התקפות של התעללות מינית טקסית מאורגנת כקטגוריה קלינית ומשפטית.

השיח על “זיכרונות כוזבים” שימש לעיתים כהסבר שמערער את אמינות הדיווחים על התעללות מינית טקסית, בטענה שזיכרונות כאלה יכולים להיווצר באינטראקציה טיפולית בהשפעת נרטיבים תרבותיים. מנגד, חוקרים אחרים טוענים כי ספקנות מוסדית מובילה להכחשה ולחוסר הכרה בנפגעים, ומתארים את הפגיעות כמורכבות וכוללות מנגנוני שליטה פסיכולוגיים עמוקים.

תיאוריות קונספירציה כמו QAnon חידשו את השיח הציבורי סביב התופעה, אך בצורה המעוררת חשש מהקצנה, דמוניזציה ואובדן הבחנה בין מקרים אמיתיים לבין נרטיבים מופרזים.

דיון על התופעה בישראל

באפריל 2025 פרסמה העיתונאית נעם ברקן תחקיר בנושא בעיתון "ישראל היום". בתחקיר הובאו עדויותיהן של מעל מעשר נשים, בגילי 20–45, שטענו כי בילדותן היו קורבנות להתעללות מינית מאורגנת שכללה מרכיבים פולחניים. המרואיינות, שהגיעו מרקעים, קהילות ואזורים שונים בישראל, לא הכירו זו את זו בעבר, אך הן תיארו טקסי התעללות מינית בעלות דפוסים דומים. מרבית הנשים הגיעו מקהילות דתיות לאומיות או חרדיות אך ייתכן ויש מקרים דומים גם בחברה החילונית. לפי העדויות הטקסים בוצעו במסגרת משפחתית, חינוכית או דתית וכללו תפילות או סמלים דתיים כחלק ממעשי ההתעללות. מושגים דתיים שחזרו על עצמם היו גאולה, קורבן, עקידה, התעלות, עונש, ותיקון. בחלק מהעדויות שמותיהם של כמה רבנים חזרו על עצמם. החשש שעלה מגורמים שהיו מעורבים בנושא הוא שהתעללות כזו נמשכת גם היום.

בקיץ 2025 משרד הרווחה הפיץ שאלון מקוון בקרב מטפלים במסגרות הטיפול של המשרד ובמרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית. מתוך כ-30 אנשי טיפול שהשיבו על השאלון, כשישה ציינו כי הם מטפלים היום או טיפלו בעבר בנפגעי פגיעה מינית טקסית, או שבאו במגע תמיכתי עמם. לדברי חברת הכנסת נעמה לזימי, בעקבות התחקיר המשרד הקים צוות מייעץ והעלה את המודעות לנושא בקרב מרכזי סיוע לפגיעות מיניות של קטינים וקטינות.

ביוני 2025, בעקבות תחקיר "ישראל היום", יזמו חברות הכנסת נעמה לזימי ופנינה תמנו שטה דיון משותף בנושא בוועדות שבראשן הן עומדות – הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי והוועדה המיוחדת לענייני הצעירים. הוועדה שמעה עדויות של נשים וחברי הכנסת בדיון הביעו זעזוע עמוק. ביולי אותה שנה קיימו שתי הוועדות דיון מעקב משותף נוסף. הדיון כלל שמיעת עדויות מנפגעות ובחינת אופן הטיפול של רשויות המדינה בסוגיה. הוועדה שמעה 3 עדויות כולל אשה שהעידה כי הותקפה בגיל 15. דווח בוועדה על הקמת שולחנות עגולים בין גופים שונים כמו הרווחה משטרת ישראל והפרליטות. בדצמבר 2025 התקיים דיון נוסף בכנסת בנושא.

בינואר 2026 יצא הרב יעקב מדן, מבכירי הציונות הדתית וראש ישיבת הר עציון בהזהרה חריפה. לטענתו יש לו עדויות אישיות מהורי נערים ונערות על פגיעות מיניות טקסיות שהתרחשו בציבור הדתי. הוא יצא נגד תופעת ההכחשה של הנושא וקרא להכיר בקיום התופעה. מדן זכה לביקורת רבה על דבריו מצד קהילות דתיות. לטענת הרבנית כרמית פיינטוך, נכון למאי 2026, יש עוד רבנים שמתחילים להבין כי מדובר בתופעה קיימת. לטענתה קיים מדובר במשבר קהילתי , ויש בו הרבה מבוכה ובורות, שאלות כמו "למה היא נזכרה אחרי 20 שנה" או "למה הסיפור שלה לא קוהרנטי".

החברה הישראלית לקידום אבחון, טיפול ומניעה של פגיעה מינית (היפ"מ) של ההסתדרות הרפואית, היא איגוד מקצועי המאגד אנשי טיפול בישראל כולל פסיכיאטרים, רופאי ילדים, משפחה ונשים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. במרץ 2026, פרסם הארגון הודעה חריגה ולפיה קיימת בישראל תופעה של רשתות מאורגנות שעוסקות בהתעללות מינית טקסית. "כאיגוד מקצועי המאגד נשות ואנשי טיפול, הצטבר בידינו ידע קליני רב המעיד על קיום התופעה. לאורך השנים אנו נתקלות בעדויות בלתי תלויות של מטופלים ומטופלות, ללא היכרות מוקדמת, המדווחות על דפוסי פגיעה בעלי מאפיינים זהים. עדויות אלו חושפות מציאות קשה של רשתות פגיעה מאורגנות, המופעלות לעיתים קרובות על ידי דמויות בעלות כוח, מעמד והשפעה חברתית."

במאי 2026 פרסמו העיתונאיות חן ליברמן ורוני זינגר, תחקיר עיתונאי במסגרת תוכנית זמן אמת בערוץ כאן 11. בתחקיר תארה נעמה גולדברג , מנכ"לית עמותת לא עומדות מנגד, כי בעבר פנתה אליה מתלוננת שתארה פגיעה מינית פדופילית עם מאפיינים דתיים. בתחילה היא לא האמינה וחשבה כי מדובר בטענה שנובעת מפסיכוזה. לאחר מספר שנים היא קיבלה תלונה דומה מאשה אחרת מאותו אזור. היא החליטה לפרסם פוסט בפייסבוק וקיבלה פניות מעשרות נשים באזור, גוש עציון, עם סיפורים דומים, בלי שהן הכירו אחת את השנייה. בתוכניות רואיינו חמש נשים בקולן אך בטשטוש זהותן, שהעידו על פגיעה מינית טקסית מאורגן בילדותן המוקדמת. הן גילו על פגיעה זו בזיכרונות מודחקים, שצפו ועלו בגיל מבוגר. העיתונאיות טענו כי פרטים רבים כולל האזור, מקומות הפגיעה, ולפעמים גם האנשים הפוגעים, חזרו על עצמם בתלונות, מבלי שהייתה לנשים הנפגעות הכרות מוקדמת זו עם זו.

הנשים תיארו בעדויותיהן תקיפות קשות שעברו, לדבריהן, באתרים שונים ובהם יערות, בתי קברות ובתי כנסת. 4 נשים תארו פגיעות בנגריה שהיתה באחד הישובים ונהרסה מאז. מתלוננת אחת תארה כי נתקפה בזמן שהיתה אצל בני זוג ששמרו עליה במשך חודש כאשר אמה היתה בשמירת הריון. תחילה על ידי הבעל ולאחר מכן בטקס עם מספר משתתפים שבו גם קברו אותה בעודה בחיים. ע', שביתה התלוננה בפניה כי עברה פגיעה מינית טקסית מאורגנת, תארה כיצד ביתה נזכרה בעוד ועוד פרטים ותארה פגיעה טקסית על ידי 6 גברים שתקפו אותה ולכל אחד מהם היה תפקיד כמו בהצגה, התקיפות התרחשו באותה נגריה. היה פנתה לראשי הישוב, לראש המועצה ולרבנים עם שמות הפוגעים. כולם אמרו לה להביא הוכחות וללכת למשטרה. בשנת 2020 היא הגישה תלונה במשטרה אך התלונה נסגרה מחוסר ראיות.

נעמה גולדברג הצביע על דפוסים חוזרים שהיו בעדויות - מקומות דומים לרבות הנגריה, נוכחות של רופא שפיקח על התהליך והזריק חומרים, מלמול תפילות, קשירות, אילוץ הילדות לפגוע אחת בשניה. עדות שחזרה על עצמה של קבורה בחיים. כמעט כולן טענו שהן צולמו בזמן התקיפה. גולדברג טוענת בתחקיר שמטפלים שעסקו בנושא עברו תהליך דומה של הכרה בתופעה - החל מתגובה של לא יכול להיות , חוסר אמון מוחלט, להכרה בכך שיכול להיות שהסיפורים אמיתיים. הרבנית כרמית פיינטוך מתארת דפוס דומה של הכרות עם עוד ועוד נשים שנתנו לה עדות דומה עד שעברה מהכחשה להכרה בנושא.

חקירות משטרה והמצב החוקי

מספר נשים בישראל הגישו תלונות במשטרה לפני מספר שנים, אולם כל התלונות נסגרו עקב חוסר הוכחות. לפי תחקיר "זמן אמת" נגד רופא משפחה אחד הצטברו מספר עדויות והוגש נגדו גם כתב אישום על תקיפה מינית של ילדה אולם הוא זוכה כיוון שהשופט התרשם שלא הגיוני שאדם במעמד חברתי גבוה כזה יבצע תקיפה כזו. לטענת אחת המתלוננות נאמר לה כי הצטברו נגד הרופא שבע תלונות של נשים שונות. בעקבות הכתבה של נעם ברקן בישראל היום והעדויות בכנסת הגישה בקרב הרשויות עברה שינוי ונפתח צוות חקירה בלהב 433.

לפי נעמה גולדברג רק מעט נשים הגיעו להתלונן בפני הצוות המיוחד של המשטרה. לטענתה חלק מהנשים מפחדות בגלל איומים שהן מקבלות כיום. עוד היא טוענת כי פעילות נגד פגיעה מינית מכירות שמות של חשודים בפגיעה וכי שמות אלה חוזרים אצל מספר מתלוננות. לפי גולדבג חלק מהפוגעים מיקמו את עצמם בצמתי החלטות שיכולים לחסום את את התלונות כמו וועדות מוגנות ישוביות. התחקיר הציג שיחות ומסרונים שבהם בני משפחה של הנפגעות מתעמים אם החשודים בפגיעה שעובדים בוועדת מיגון יישוביות והללו מטילים ספק בקיום התופעה. לפי כרמית פיינטוך גם קהילות "טובות" שבהן אין כוונה מכוונת להשתיק קולות של מתלוננות יש תופעה של השתקה שכן לא רוצים לפגוע באישי ציבור שעולים נגדם האשמות.

לדברי נעם ברקן, נכון לשנת 2026, בכל הקשור לפגיעות מיניות של קטינים מתחת לגיל 12 קשה מאד לפרקליטות ולמדינה לנסח ולהגיש כתבי אישום, במיוחד כאשר מדובר על פגיעות ישנות. לטענתה יש לה מידע שהגיע עליה ואל המשטרה על פגיעות שמתרחשות גם כיום, וכי בנושא זה צריך להיות עיקר המאמץ המשטרתי. עורכת הדין רוני בללונדהיים ברין, פעילה ברכז סיוע תהל – לנפגעות פגיעה מינית בחברה הדתית והחרדית אמרה כי החוק הקיים כיום מאד מקשה על פגיעות מיניות טקסיות לעבור את רף כתב האישום, בעיקר בגלל התיישנות עבירות. חברת הכנסת נעמה לזימי טענה כי החוק הקיים על התיישנות עבירות מין הוא חוק מיושן שעבר עליו הכלח. היא טענה כי הוא מהווה הגנה על אנסים, וקראה לבטלו.

ראו גם

• אונס קבוצתי
• קורבן אדם
• התעללות מינית בילדים
• הבהלה השטניסטית
• עמוס גיורא – חוקר המתמחה בשותפות מוסדית המאפשרת פגיעות מיניות או מעשי התעללות ורצח.

קישורים חיצוניים

• נעם ברקן, "התחתית של השחור": ילדות שנאנסו בטקסי פולחן חושפות את הזוועות, באתר ישראל היום, 2 באפריל 2025
• קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg יעל, נפגעת תקיפה מינית טקסית: "אתם לא מסוגלים לקלוט מה זה לתכנת ילדה בת 3 בעזרת סדיזם, אונס ואיומים", סרטון בערוץ "הכנסת", באתר יוטיוב, 3 ביוני 2025
• מריה רבינוביץ, פגיעות מיניות טקסיות מאורגנות בדגש על פגיעה בקטינים, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 30 בנובמבר 2025
• רני לוי, ד"ר שרון לוי, תניה אורן-צ'יפמן, ד"ר ענבל ברנר, התעללות מינית ריטואלית מאורגנת: רקע, אבחון וטיפול, בטיפולנט – אתר לשירותים פסיכולוגיים בישראל, 3 בדצמבר 2025
• ורד פלמן, קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg קשר השתיקה נחשף: עדויות קשות על פגיעות מיניות טקסיות – והתמיכה מהרב, סרטון בערוץ "כאן", באתר יוטיוב, 25 בינואר 2026
• חיים ריבלין, אנשי מקצוע טוענים – פגיעות טקסיות קיימות גם בישראל, שומרים – המרכז לתקשורת ודמוקרטיה, 19 במרץ 2026
• , פגיעות מיניות פולחניות זה חור שחור, באתר ynet, 25 במרץ 2026
• חן ליברמן ורוני זינגר, זמן אמת עונה 10 | פרק 4 - טקס זיכרון, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 במאי 2026