הרתעת מצביעים
פעולות נוספות
הרתעת מצביעים (נקראת גם דיכוי בוחרים) היא דרך פעולה המיועדת להשפיע על תוצאת בחירות באמצעות מניעת השתתפות של קבוצות אוכלוסייה מסוימות בהצבעה.
הרתעת מצביעים שונה מתעמולת בחירות, שבאמצעותה מנסים לשנות את דפוסי ההצבעה על ידי שינוי דעותיהם של מצביעים פוטנציאליים ושכנוע בוחרים מתנדנדים או כאלה שלא התכוונו לצאת להצביעה. הרתעת מצביעים היא פעולת דיכוי אנטי-דמוקרטית המזוהה עם משטרים אוטוריטריים שנועדה להרתיע מצביעים מלממש את זכותם, מתוך כוונה להשיג יתרון תוך צמצום מספר הבוחרים שעשויים להצביע בעד מועמד או מפלגה מסוימת.
קיימות דרכים שונות להרתיע מצביעים, החל משינוי חוקי ההצבעה, באופן המקשה על מצביעים לממש את זכותם, ועד להרתעה באמצעות איומים ואלימות כלפי בוחרים. הרתעת מצביעים מצליחה כאשר מספר משמעותי של בוחרים נמנעים מלהצביע בגלל פחד או ניכור.
אמצעים לדיכוי הצבעה עריכה
נגישות לקלפיות עריכה
דרישה מאנשים לנסוע למרחקים ארוכים ו/או להמתין בתורים ארוכים עשוי להקטין את שיעור ההצבעה. באירופה היו מקרים שבהם מפלגות שזכו לתמיכה נמוכה יותר בקרב גולים קידמו ביטול של אפשרות ההצבעה בדואר והדבר אילץ את חלקם לנסוע מאות קילומטרים על מנת לממש את זכותם.[1] בישראל לא קיימת אפשרות הצבעה לשוהים בחו"ל, פרט לשליחים מטעם מוסדות ציוניים ומוסדות רשמיים של המדינה.[2] בנוסף, בישראל מתקיים מאבק נגד החלטת ועדת הבחירות המרכזית לא להציב קלפיות בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, דבר שמאלץ את תושבי הכפרים לנסוע עשרות קילומטרים על מנת לממש את זכות ההצבעה.[3][4][5]
שלילת זכות הצבעה עריכה
שלילת זכות הבחירה של מצביעים עקב גיל, מגורים, אזרחות או עבר פלילי היא בין הדוגמאות לדרכים בהן ניתן להשפיע על תוצאות הבחירות באמצעות שינוי הרכב אוכלוסיית הזכאים להצביע. ברוב המדינות עומד גיל ההצבעה על-18, ולאזרחים מתחת לגיל זה אין זכות הצבעה. במדינות רבות, כמו גרמניה, נשללת זכות הבחירה בעקבות הרשעה בפשעים מסוימים, כגון בגידה או הונאת בחירות. במדינות אחרות, כמו הודו, כלל האסירים מאבדים את זכות ההצבעה במהלך תקופת מאסרם. ישנם תחומי שיפוט מסוימים שבהם עשויה להישלל זכות ההצבעה מאסירים מורשעים לכל חייהם, כולל חלק ממדינות ארצות הברית, אך לא כולן.
לוחמת מידע עריכה
מידע, חלקי או מוטה, דיסאינפורמציה, פייק ניוז ופלטפורמות שמקבלות תמריצים לקידום חצאי אמיתות ושקרים הן צורות של לוחמת מידע שבהן ניתן להשתמש כדי לבלבל, להפחיד או להטעות מצביעים. ישנן מדינות שבהן פעולות אלה במימון כסף זר עלולות להוביל להעמדה לדין בגין בגידה ושיתוף פעולה עם מעצמה זרה.[6] דוגמאות נפוצות כוללות פגיעה בעיתונות, באקדמיה, בשיח הפוליטי ובחילופי רעיונות ומידע בסיסיים אחרים. דוגמה נוספת היא הגבלה של מקורות מידע פתוחים או בעלות נמוכה, כגון ספריות, בתי ספר, עמותות, תקשורת ציבורית או פרויקטים בקוד פתוח (כמו ויקיפדיה). שני שלישים מהסטודנטים בארצות הברית במחקר אחד ציינו כי לא הצביעו בשל היעדר מידע.[7]
הפחדה ואלימות עריכה
הפחדת מצביעים יכולה לנבוע מנוכחות מצלמות או גורמים חמושים בקלפיות, ומשלילת הזכות להצבעה חשאית. פגיעה פיזית והרג בוחרים עלולים לגרום לדיכוי חמור של השתתפות בבחירות.
קולות מבוזבזים עריכה
מצבים שבהם קולו של מצביע עלול לא להיחשב או להשפיע על התוצאה יכול להקטין את המוטיבציה להשתתף בבחירות. שיטות של "המנצח לוקח הכל" (בניגוד למערכות עם ייצוג יחסי) והצבעה לפי מחוזות פגיעות במיוחד להחלשת כוח ההצבעה של מיעוטים פוליטיים. בבחירות לנשיאות ארצות הברית, לדוגמה, תופעה זאת מקטינה את כמות המשתתפים במדינות שבהן ישנו רוב גדול לאחת המפלגות. שיטות שעושות שימוש באחוז חסימה יכולות ליצור חשש בקרב בוחרי מפלגות קטנות שקולם ירד לטמיון, וכך לשנות את בחירתם או למנוע את השתתפותם של המצביעים ולפגוע בייצוגן של קבוצות מיעוט ואף בלגיטימיות הבחירות.[8]
מקרים בולטים של טענות להרתעת מצביעים עריכה
אוסטרליה עריכה
באוסטרליה קיימת חובת הצבעה, אך יש להירשם במשרד הפנים כדי להצביע.
עד שנת 2006 ניתנה לבוחרים שהות של שבוע ימים לביצוע ההרשמה משעה שהוכרז מועד הבחירות. בשנה זו החליטה ממשלת אוסטרליה, בראשותו של ג'ון הווארד, לצמצם את פרק הזמן ליום אחד בלבד מההכרזה על מועד הבחירות. חוק חדש זה הרתיע בוחרים צעירים רבים, קהל שנטה להצביע למפלגות האופוזיציה.
בשנת 2010 עתרה מפלגת הלייבור האוסטרלית לצד ארגוני זכויות אדם כנגד התיקון לחוק, ובית המשפט הגבוה של אוסטרליה קבע כי התיקון אכן מרתיע בוחרים, ויש להחזיר את המצב לקדמותו. לקראת הבחירות שנערכו ב-2010 פרק הזמן לרישום עמד על שבוע ימים, כבעבר. יתרה מזו, החוק אף תוקן באופן המאפשר לאזרחי אוסטרליה בני 16 ומעלה להירשם בפנקס הבוחרים, וכך מיד לקבל זכות בחירה עם הגיעים לגיל 18.
קנדה עריכה
זמן קצר לפני הבחירות הכלליות בקנדה לשנת 2011, עשרות אלפי מצביעים קיבלו שיחת טלפון ובה הודעה מוקלטת המודיעה להם כי מיקום הקלפי שלהם השתנה. המיקום החדש שצוין בהודעה היה שקרי בכוונה, ולרוב אילץ את הבוחרים לנסוע מספר שעות רק כדי לגלות שזו הייתה טעות. רוב המצביעים היו מזוהים עם המפלגה הליברלית של קנדה.
ועדת חקירה מצאה כי השיחות נעשו ככל הנראה על ידי המפלגה השמרנית של קנדה, ואחד מפעיליה הורשע בשל פעילות זו.
הממלכה המאוחדת עריכה
לוטפור רחמן נבחר לתפקיד ראש הרובע טאוור האמלטס בלונדון, עד שהודח מהתפקיד בגין הפרת חוקי ההצבעה, לאחר שנחשף כי תומכיו איימו בקלפי על הבוחרים של יריביו.
בשנת 2018 המפלגה השמרנית הציעה אמצעי זיהוי חדשים למצביעים, שעלותם גבוהה במיוחד. על פי ההערכות, אם יתקבלו אמצעים אלה הם יקשו בעיקר על בוחרים צעירים או חסרי אמצעים, המזוהים עם מפלגת הלייבור.
ארצות הברית עריכה
חוקי ג'ים קרואו עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חוקי ג'ים קרואו
בארצות הברית, חוקי הבחירות שונים ממדינה למדינה, ובהתאם לכך התפתחו צורות שונות של הרתעת מצביעים. עם היווסדה של המדינה, הזכות להצביע ברוב המדינות הוקנתה רק לגברים לבנים בעלי רכוש בני 21 ומעלה. עם הזמן ירד גיל ההצבעה והוענקה זכות הצבעה גם לקבוצות מיעוטים ולנשים. אך במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מדינות דרום ארצות הברית חוקקו סדרת חוקים המכונה "חוקי ג'ים קרואו" שהרתיעו מצביעים שחורים או עניים. חוקים אלו כללו הטלת דרישה להוכחת תשלום כל המיסים כתנאי להצבעה; קביעת מבחני קרוא וכתוב ומבחני אופי כתנאי להצבעה; מניעת האפשרות להצבעה לפני יום הבחירות ("הצבעה מוקדמת"); קביעת שעות ההצבעה באופן שהקשה על עובדים להגיע לקלפיות; התניית זכות ההצבעה בהצגת תעודות זהות מסוג שלא היה ברשותם של שחורים; שלילת זכות הבחירה ממורשעים באופן שפגע בעיקר בשחורים, והטיה בקביעת מחוזות בחירה באופן שהקנה יתרון למועמדים רפובליקאים.[9]
שיטות נוספות רבות ומגוונות ננקטו להרתעת מצביעים: הפעלת אלימות כלפי שחורים כדי להרתיעם מלהשתתף בבחירות; פיזור כרוזים בחתימת הקו קלוקס קלאן בשכונות של שחורים, ובהם אזהרה מפני השתתפותם בבחירות; הצבת משמרות של אנשי הקו קלוקס קלאן בדרכים המובילות לקלפיות; הצבת מחסומי משטרה בדרכים המובילות לקלפיות בשכונות של שחורים. כמו כן בוצעו תרמיות בנקודות ההצבעה: איוש חלקי של ועדות הקלפי; השמדת פתקי הצבעה; תרמית בספירה; התערבות בפעולת מכונות ההצבעה; הצבעה בשם אנשים שמתו ("הצבעת רוחות"); אי-פתיחת קלפיות.
צעדים אחרים שנויים במחלוקת כללו סגירת סניפים של משרד התחבורה בשכונות המיעוטים, דבר המקשה על הנפקת תעודה מזהה; סגירת קלפיות בשכונות מיעוטים; חסימה מכוונת של דרכי התנועה לשכונות מיעוטים ביום הבחירות; ומחיקה שרירותית של מצביעים מרשימות הבוחרים זמן קצר לפני הבחירות.
רוב השיטות לדיכוי הבוחרים הפכו לבלתי-חוקיות לאחר חקיקת חוק זכויות ההצבעה (1965), שהיה ציון דרך חשוב בחקיקה האמריקנית כנגד הפרדה גזעית ברחבי ארצות הברית. על פי החוק, מדינות המבקשות לערוך שינויים בחוקי ההצבעה חייבות לקבל אישור מפורש לכך ממחלקה ייעודית לזכויות אזרח במחלקת המשפטים של ארצות הברית.
בשנת 2013 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין שאלבי נ' הולדר כי חוקי ההצבעה הביאו להרתעת מצביעים ולאפליה.
טענות להרתעת מצביעים במאה ה-21 עריכה
בשנים האחרונות התגלו מקרים רבים של הרתעת מצביעים, שכוונו לרוב לאוכלוסיית השחורים בארצות הברית.[10]
בשנת 2013 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין שאלבי נ' הולדר (אנ') כי חוקי ההצבעה הביאו להרתעת מצביעים ולאפליה. עם זאת, פסק הדין התיר למדינות לחוקק חוקים לזיהוי הבוחרים גם אם הם עלולים להרתיע מצביעים, כל עוד לא קיימת אפליה מוכחת בחוקים אלו. בעקבות פסק הדין חוקקו בטקסס, מיסיסיפי ואלבמה חוקים מחמירים לזיהוי הבוחרים. בקרוליינה הצפונית נחקק חוק זיהוי בוחרים שמקשה במיוחד על בוחרים שחורים, אך עתירה נגדו נדחתה.
חוק נוסף בקרוליינה הצפונית אוסר הצבעה מוקדמת, ומקומות עבודה רבים המעסיקים שחורים אינם מאפשרים להם לקבל חופש ביום הבחירות, וכך נמנעת מהם זכות הבחירה.
בדקוטה הצפונית מתגוררים אמריקאים ילידים רבים שאינם בעלי כתובת קבועה אלא תא דואר בלבד, אך בית המחוקקים קבע שרק תושבים בעלי כתובת קבועה רשאים להשתתף בבחירות.
ארצות הברית היא אחת המדינות היחידות שבהן אסירים לא זכאים להצביע, וברוב המדינות של ארצות הברית גם אסירים משוחררים אינם רשאים להשתתף בבחירות. מגבלה זו מונעת את זכות הבחירה מ-6 מיליון מצביעים.
במדינת ג'ורג'יה אירעו מספר מקרים של הרתעת בוחרים. בשנת 2012 התגלה שתושבים רבים ממוצא אסייתי נרשמו לבחירות אולם שמותיהם לא הופיעו בספר הבוחרים, ולמעשה נמנעה מהם זכות ההצבעה. בשנת 2014 עצרו כוחות משטרה אוטובוס שהסיע בוחרים שחורים לקלפי ומנע מהם להגיע לנקודת ההצבעה. בבחירות במדינה בשנת 2015 ביטל מזכיר המדינה, בריאן קמפ, את רישומם של 53,000 בוחרים בגלל תקלות טכניות. בדיקה גילתה שרוב הרישומים שנפסלו הם של שחורים. קמפ הואשם באופן נרחב בדיכוי בוחרים.
ערוץ 4 הבריטי השיג מסמכים שמלמדים על כך שבבחירות 2016, מטה טראמפ סיווג כ־200 מיליון אמריקאים על פי קריטריונים שונים וחילק אותם ל־8 קטגוריות שונות. מיעוטים - שחורים, היספנים, אסיאתים ואחרים - היוו 54% מקטגוריית ה"הרתעה".[11]
ישראל עריכה
ביום הבחירות לכנסת העשרים ואחת הציבו חברי ועדת הקלפי מטעם הליכוד 1,200 מצלמות ומכשירי הקלטה בקלפיות ביישובים ערביים. משקיפים של הליכוד בקלפיות תועדו כשהם נושאים מצלמות נסתרות.[12]. המבצע נערך בידי חברת אסטרטגיה לאחר פנייה מראש הממשלה ומנהל קמפיין הליכוד בנימין נתניהו, בעלות של כמיליון וחצי שקלים.[13]
המבצע כונה "טוהר הבחירות" ומטרתו המוצהרת הייתה מניעת זיופים כגון התחזות למצביעים אחרים, במקומות שבהם עלו טענות לשיעורי הצבעה חריג והיעדר אכיפה.[14] בחברת האסטרטגיה, קייזלר ענבר, התגאו ברשומת פייסבוק שמנעו אלפי זיופים וששיעור ההצבעה במגזר הערבי ירד מתחת ל-50%, הנמוך ביותר שנראה בשנים האחרונות.[15]
יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, השופט חנן מלצר, קבע לאחר שהוגשו תלונות בעניין, כי ניתן להשתמש במצלמות רק במקרים של "חשש לפגיעה מהותית בטוהר הבחירות או בסדרן התקין". מלצר ביקש מהמשטרה להחזיר אותן לפעילים, ואפשר להם להשתמש בהן להקלטת שמע. הוא ציין כי חברי ועדת הקלפי יוכלו מאוחר יותר לתעד את ספירת הקולות באמצעות המצלמות, אך יהיה עליהם להודיע על כך לכל המשתתפים בספירה.[16]
סמוך לבחירות לכנסת ה-22 קבע מלצר שהשימוש במצלמות ללא היתר מיוחד מוועדת הבחירות המרכזית מחייב הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית, ובעקבות כך הוגשה הצעת חוק המצלמות בקלפיות.[17]
לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הופיעו שלטי חוצות ביישובים ערבים הקוראים להחרמת הבחירות. תחקיר חדשות 12 חשף שהשלטים הוזמנו על ידי גורמים יהודים במימון מארצות הברית, במטרה לצמצם את השתתפותם של מצביעים ערבים.[18] שלטי חוצות דומים הופיעו גם בסמוך לבחירות לכנסת ה-25. בתחקיר חדשות 13 עלה שהשלטים היו במימון איש עסקים מארצות הברית.[19] במהלך תקופת הבחירות לכנסת ה-22 ולכנסת ה-23 הופעלו פרופילים מזויפים באתר פייסבוק שעודדו בציבור הערבי קריאה להחרמת הבחירות. פייסבוק מחקה עשרות חשבונות שאושרו כמזויפים.[20]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Voter suppression comes to Europe, www.ips-journal.eu, 2020-01-15 (ב־English)
- ^ דנה בלאנדר, אביטל פרידמן, מי לא יוכל להצביע ביום הבחירות?, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 31 במרץ 2019
- ^ מוחמד ח'לאילה, דמוקרטיה גם לתושבי הכפרים הלא מוכרים, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1 בספטמבר 2022
- ^ חסן אסדי, מרחק הקלפיות מהכפרים הבלתי-מוכרים בנגב: פגיעה בזכות ההצבעה לתושבים, באתר מרכז מינרבה לזכויות האדם באונ' העברית, 10 בדצמבר 2023
- ^ להציב קלפיות בכפרים הבלתי מוכרים, באתר האגודה לזכויות האזרח, 21 באוגוסט 2022
- ^ Dov H. Levin, Meddling in the Ballot Box: The Causes and Effects of Partisan Electoral Interventions, Oxford University Press, Incorporated, 2020, ISBN 978-0197519882
- ^ Elizabeth Rusch, You call this democracy?: how to fix our government and deliver power to the people, Houghton Mifflin Company, 2020, ISBN 978-0-358-17692-3
- ^ ד"ר ניר אטמור, העלאת אחוז החסימה בישראל, הצעת חוק להעלאת אחוז החסימה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 17 במרץ 2013
- ^ אתר למנויים בלבד מני מאוטנר, התפתחות מבהילה ביום הבחירות, באתר הארץ, 14 באפריל 2019
- ^ Voter-Suppression Tactics in the Age of Trump, באתר הניו יורקר, 21 באוקטובר 2018 (באנגלית).
- ^ רועי ברק, תחקיר: כך מטה טראמפ הוציא את הרוח מהמפרשים של הבוחר השחור, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2020
- ^ קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg משקיפים של הליכוד עם מצלמות נסתרות על מצביעים בקלפיות, סרטון באתר יוטיוב
- ^ עקיבא נוביק, יוזם המצלמות בקלפיות - נתניהו; העלות - מיליון שקלים וחצי, באתר החדשות 13, 23 באפריל 2019.
- ^ טל שניידר, גנץ לא שפוי? מצלמות בקלפיות? "קודם מנצחים, אחר-כך עושים בקרת נזקים", באתר גלובס, 10 במאי 2019
- ^ רשומת הפייסבוק
יח"צנים אחראים למצלמות הנסתרות בקלפיות: "בליווי צמוד של נתניהו", באתר ynet, 10 באפריל 2019 - ^ חיים לוינסון, בחירות 2019: הליכוד הציב 1,200 מצלמות בקלפיות ביישובים ערביים "כדי למנוע זיופים", באתר הארץ, 9 באפריל 2019.
- ^ אמיר אלון ומורן אזולאי, נאסר לצלם בקלפיות - והליכוד בוחן אפשרות לחוק חדש, באתר ynet, 26 באוגוסט 2019
- ^ אוהד חמו, מי עמד מאחורי הקמפיין להחרמת הבחירות בחברה הערבית?, באתר מאקו, 12 בספטמבר 2019
- ^ הקמפיין החשאי של הליכוד נחשף: מיהי היועצת המסתורית?, באתר חדשות 13, 30 באוקטובר 2022
- ^ אתר למנויים בלבד עודד ירון, פייסבוק הסירה עשרות פרופילים מזויפים שניסו לדכא הצבעה במגזר הערבי, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2019
אתר למנויים בלבד עודד ירון, פייסבוק הסירה 30 פרופילים מזויפים שפעלו לדיכוי הצבעה בחברה הערבית, באתר הארץ, 25 בפברואר 2020
.svg){kind=link}