היינץ ראו
פעולות נוספות
| לידה |
10 בנובמבר 1896 ברלין, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
13 בפברואר 1965 (בגיל 68) באד טיינאך, גרמניה המערבית גרמניה המערבית |
| יצירות ידועות | בית הכנסת גבעת רם |
| תחום יצירה | אדריכלות |
| תקופת פעילות | 1926–1964 (כ־38 שנים) |
| פרסים והוקרה | פרס רכטר |
-he.svg){kind=link}
היינץ (היינריך) ראו (בגרמנית: Heinz (Heinrich) Rau; 10 בנובמבר 1896 – 13 בפברואר 1965[1]) היה אדריכל ומתכנן ערים ישראלי יליד גרמניה, ממובילי הסגנון הבין-לאומי בארץ ישראל, מחלוצי מתכנני ירושלים המודרנית בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, ואב מייסד רעיוני לעיר אשדוד.
ראשית חייו עריכה
היינץ נולד בברלין בירת הקיסרות הגרמנית למשפחה דתית, והיה השני מתוך שמונת ילדי המשפחה, אחיהם של ארתור ראו וגרדה אוקס. שם סיים לימודי נגרות ועיצוב פנים. הוא עזב את גרמניה עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, ועלה לארץ ישראל.
קורות חיים עריכה
בשנים הראשונות עבר עם האדריכל הנודע ריכרד קאופמן, ולאחר מכן פתח משרד משלו לתכנון אדריכלי בירושלים ב-1935. עבודותיו הראשונות היו תכנון בתי מגורים פרטיים בירושלים, בתל אביב ובחיפה. בשנות ה-30 וה-40 היה בין מובילי עקרונות הסגנון הבינלאומי בירושלים המנדטורית. הוא נודע בקנאותו לעקרונות המודרניזם ובקפדנותו היתרה על פרטים ועל ביצוע מדוקדק של תוכניותיו, שאותן נהג לשרוף עם סיום הפרויקט. לשיטתו, על הבניין עצמו להוות עדות יחידה לתכנון העומד מאחוריו.
אגף התכנון עריכה
עם הקמת אגף התכנון (1949) מונה ראו על ידי אריה שרון לראש המחלקה לתכנון יוזם (חטיבה עיקרית לתכנון יוזם, ברמה הארצית והאזורית), והוא שימש במקביל גם כאחראי המחלקה לעיר ולאזורה של ירושלים. תפקיד מרכזי ובכיר זה ניתן לו חרף העובדה שלא השתייך ל"חוג לרפורמה התיישבותית", אותו חוג וולנטרי שהתווה את הקווים למדיניות התכנונית של מדינת ישראל, כמו מדיניות פיזור האוכלוסייה, אכלוס המדינה ע"פ עקרונות "אזוריים", ייסוד ערים חדשות ועוד. ראו היה חבר באגף בשלוש השנים הראשונות לקיומו (1949-1952), במהלכן היה שותף כמעט בכל ההחלטות והיזמות הקובעות.
ב-1949, כמנהל לשכת התכנון המחוזית, עמד ראו בראש צוות שהכין תוכנית אב לעיר ירושלים, יחד עם האדריכל דוד אנטול ברוצקוס. התוכנית, שנודעה כ"תוכנית ראו", התייחסה לעיר כיחידה שלמה ולא התחשבה בחלוקתה בין ישראל לירדן בקווי שביתת הנשק. תוכנית ראו הייתה תוכנית רעיונית בלבד ללא תוקף חוקי, אך היא קבעה מספר עקרונות יסוד שהנחו את המשך פיתוחה של העיר. התוכנית אימצה כמה מקווי היסוד של המתכננים הבריטיים של ירושלים, בין היתר את עקרון הבנייה על הגבעות תוך השארת העמקים כשטחים ירוקים, ואת מדיניות הבנייה באבן. כמו כן קבעה התוכנית את ייעודה של גבעת רם כמרכז מוסדות השלטון של המדינה. ב-1950 היה היינץ ראו שותף לתכנון קמפוס האוניברסיטה העברית במקום, יחד עם יוסף קלארווין וריכרד קאופמן.
אשדוד עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – תכנון העיר אשדוד
ב-1949, אגף התכנון פעל לאיתור מקום להקמת נמל מים עמוקים שני במדינה, עקב המרחק הגדול שבין נמל חיפה לגוש דן ולדרום המדינה.[2] מתכנניה של עיריית תל אביב-יפו טענו ל"זכות טבעית"[א] לנמל שכזה בתל אביב-יפו, והצדיקו זאת מכמה בחינות: ריכוז האוכלוסייה והתעשייה הגדול, ועובדת היותה של העיר מוקד לייצוא הדרים.[2] ראו התנגד לרעיון זה. המדיניות שהתווה ביקשה לפזר את האוכלוסייה בערים בישראל, ובפרט בגוש דן, ועל כן החל לבחון את ההיתכנות להקמת נמל עמוק מים, לצד עיר,[2] באזור אחר.[2]
הקמת הנמל העתידי ברצועת החוף של אשקלון נפסלה עקב הקרבה לרצועת עזה, משיקולי ביטחון.[2] על כן, הרצועה שנותרה לאיתור היא זו שבין תל אביב–יפו לאשקלון. מבדיקתו של ראו עלה, כי הן משטר הרוחות הן הנתונים הגאולוגיים וההידרוגרפיים ברצועה דומים, ולא נמצא בה מקום שניתן לראות בו נמל טבעי.[2] תחילה בחר ראו בשפך נחל רובין לים התיכון, כ-20 ק"מ מדרום לתל אביב–יפו, אך איתור זה נזנח לטובת שפך נחל לכיש, סמוך למיקום הנמל של אשדוד העתיקה הפלשתית,[3] כיום בחוף מי-עמי. באותה עת (עוד ב-1949), החוף היה שומם ומנותק תחבורתית. עתודות השטח החולי הגדולות תרמו להכרעת הכף לטובת הבחירה בשפך נחל לכיש.[2] לאחר מחלוקות רבות בין משרדי הממשלה, החל פיתוח עירוני במקום, עם הקמת תחנת הכוח צפונית לשפך נחל לכיש, ולאחריה הוקמה עיר בעקבות החלטת הממשלה ב-1954.
בתחילת 1953, חלו שינויים שחלו באגף התכנון; היקפו וסמכויותיו צומצמו ומרכזו הועבר לירושלים מתל אביב–יפו, תחת שר הפנים החדש, ישראל רוקח. בתגובה, ראו החליט להתפטר, יחד עם האדריכלים אריה שרון וציון השמשוני.[2]
ראו לא הוזמן לטקס הנחת אבן הפינה לנמל אשדוד.[2]
פעילות בירושלים עריכה
ב-1954 חבר אליו האדריכל דוד רזניק, שעבר מתל אביב לירושלים, והם הפעילו משרד משותף עד 1958. בין היתר תכנן ראו באותה תקופה כמה ממבני קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, הבולט והמפורסם שבהם המבנה הכיפתי[ב] של בית הכנסת (1956) בתכנון משותף של רזניק וראו, על פרויקט זה זכה בפרס רכטר. מבנה ראוי לציון נוסף של ראו בקמפוס הוא בניין המכון למתמטיקה (1959).
ב-1963 תכנן ראו את הבניין הראשון בקמפוס היברו יוניון קולג' בירושלים, ברחוב דוד המלך. המבנה המודרניסטי בחיפוי אבן נסורה, מאכלס את משרדי המנהלה ובית הכנסת ונחשב נציג מובהק של הסגנון הבינלאומי המאוחר. בשנות ה-80 זכה הקמפוס להרחבה בתכנונו של משה ספדיה.
ב-1964 פרש ראו ושב לגרמניה, שם התבודד בעיירה באד טיינאך שביער השחור. הוא נפטר שם ב-1965.
מורשת עריכה
במאמרו "אבות ובנים בתכנון הפיסי של ישראל" (1997) של הגאוגרף אלישע אפרת, כינה את ראו כאחד מ"אבות התכנון"[ג] של ישראל, שהובילו את התכנון הפיזי של המדינה הצעירה בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 תחת משרד ראש הממשלה בהנהגת דוד בן-גוריון.[4]
עבודות נבחרות עריכה
-
היברו יוניון קולג' בירושלים
-
בית מקס רוזנבאום בירושלים (1938–1939). בית דירות משותף דו-קומתי בסגנון בין-לאומי. זהו המבנה המדורג הראשון בירושלים בעידן המודרני.[5]
![בית מקס רוזנבאום בירושלים (1938–1939). בית דירות משותף דו-קומתי בסגנון בין-לאומי. זהו המבנה המדורג הראשון בירושלים בעידן המודרני.[5]](/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%90%D7%94&wpDestFile=%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%A0%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9D_%D7%91%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91_%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%93%D7%9C%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D_-_%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91_%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%93%D7%9C%D7%94.JPG){kind=link}
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בבית הכנסת האוניברסיטאי בגבעת רם, באתר 'חלון אחורי', 28 בספטמבר 2016
- מיכאל יעקובסון: נימוקי השופטים במתן פרס רכטר לאדריכלי בית הכנסת האוניברסיטאי, באתר 'חלון אחורי', 5 באפריל 2020
ביאורים עריכה
- ^ ”ראש העיר של תל־אביב, מר ישראל רוקח, ראה בהצעה זו אתגר וגזילה של זכות "טבעית" של עיר זו לזכות בנמל עמוק מים משלה. רעיון של "סוכריר" סייע לא מעט ליחסו המסתייג והשלילי של מר רוקח כלפי אגף התכנון ופעילותו.” (אשדוד – רעיון והגשמתו)
- ^ חתך אנכי קוטרי של כיפת בית הכנסת בגבעת רם הוא ציקלואיד
- ^ יחד עם אריה דודאי, ארתור גליקסון, יעקב פרלשטיין, אריה שרון, יהודה לוינסון, ציון השמשוני, אליעזר ברוצקוס ואחרים.[4]
הערות שוליים עריכה
- ^ תאריכי ומקומות לידתו ופטירתו: ע"פ מידע באתר Answers.com (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 אשדוד – רעיון והגשמתו
- ^ אסנת דרור, "מחייטים וסנדלרים בנינו פה נמל": פועליות, לאומיות ואתניות בקרב פועלי נמל אשדוד, 1961-1967, באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2004, עמ' 52 (אורכב 15.02.2024 בארכיון Wayback Machine)
- ^ 1 2 אלישע אפרת, אבות ובנים בתכנון הפיסי של ישראל, קרקע 43, המכון לחקר מדיניות קרקעית ושימושי קרקע ע"ש בן שמש, 1997, עמ' 66 (אורכב 18.06.2025 בארכיון Wayback Machine)
- ^ בית מקס רוזנבאום, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 8 במאי 2024