Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

דייוויד לטרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
דייוויד לטרמן
David Letterman
לטרמן, 2011
לטרמן, 2011
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
רשתות חברתיות
פייסבוק {{#property:P2013}}
X (טוויטר) {{#property:P2002}}
טלגרם {{#property:P3789}}
קובץ:David Letterman Emmy 1987.jpg
לטרמן אוחז בפרס אמי, 1987
קובץ:Dave Letterman.jpg
לטרמן בתוכניתו, 2011.

דייוויד מייקל לטרמן (באנגלית: David Michael Letterman; נולד ב-12 באפריל 1947) הוא קומיקאי ומנחה טלוויזיה אמריקאי. הנחה את תוכנית האירוח המאוחרת של רשת NBC, לייט נייט עם דייוויד לטרמן, בשנים 1982–1993, ואת תוכנית האירוח המרכזית של רשת CBS, לייט שואו עם דייוויד לטרמן, משנת 1993 ועד לפרישתו במאי 2015.

ביוגרפיה עריכה

לטרמן נולד באינדיאנפוליס, אינדיאנה שבארצות הברית, למשפחה נוצרית. הבן האמצעי בין הבת הגדולה ג'ניס והבת הקטנה גרטשן. אביו הארי עסק בגידול פרחים, ואמו דורותי מנגרינג[1] עבדה כמזכירת כנסייה. למד תקשורת באוניברסיטת בול סטייט שבאינדיאנה, היה שדרן בתחנת הרדיו של האוניברסיטה, וסיים לימודי תואר ראשון בשנת 1969. באותה שנה התחתן עם מישל קוק, אותה הכיר באוניברסיטה (הם התגרשו בשנת 1977). עבד כמנחה בתחנת רדיו מקומית, ואחר כך כמנחה וחזאי מזג אוויר בתחנת טלוויזיה מקומית. לטרמן התבלט כמנחה פרוע, ועורר ביקורת מצד מנהלי התחנה. בשנת 1975 עבר ללוס אנג'לס שבקליפורניה, במטרה לפתח קריירה בתחום הבידור. הוא כתב תסריטים לסדרות טלוויזיה, והחל להופיע כסטנדאפיסט במועדון הקומדי סטור שבמערב הוליווד.

קריירה עריכה

בסוף שנות ה-70 הופיע בתפקידי אורח בסדרות קומיות ובשעשועונים.

תחילת דרכו ברשת NBC עריכה

בנובמבר 1978 החל להופיע כסטנדאפיסט וכמנחה אורח בתוכנית האירוח המרכזית של רשת הטלוויזיה NBC, הטונייט שואו בהנחיית ג'וני קרסון - בסך הכול הופיע בתוכנית 22 פעמים. בשנת 1980 הנחה תוכנית בוקר קומית ברשת NBC, שזכתה בשני פרסי אמי אך בוטלה כעבור כמה חודשים בגלל אחוזי צפייה נמוכים. ב-1 בפברואר 1982 החל להנחות את תוכנית האירוח המאוחרת של הרשת, שמשודרת אחרי הטונייט שואו (לייט נייט). הלייט נייט נחשבה לתוכנית נועזת ויוצאת דופן, וזכתה בחמישה פרסי אמי. לטרמן הנחה את הלייט נייט עד 25 ביוני 1993, והוחלף על ידי קונאן או'בריין.

המעבר לרשת CBS עריכה

אחרי פרישתו של ג'וני קרסון מהנחיית הטונייט שואו במאי 1992, ג'יי לנו נבחר כמחליפו, אף שלטרמן נחשב למועמד המוביל לתפקיד. ב-30 באוגוסט 1993 הוא החל להנחות תוכנית אירוח מרכזית ברשת CBS (לייט שואו), שמתחרה בטונייט שואו של רשת NBC. באותה שנה הקים חברת הפקות בשם Worldwide Pants Incorporated שהפיקה, בין השאר, את הלייט שואו ואת תוכניתו של ריי רומנו - "כולם אוהבים את ריימונד". הלייט שואו צולמה בתיאטרון אד סאליבן שבמנהטן, בעיר ניו יורק, וזכתה בשבעה פרסי אמי.

לטרמן נחשב למנחה מתוחכם יותר מלנו, אך זכה לאחוזי צפייה נמוכים יותר - כחמישה מיליון צופים, לעומת כשישה מיליון שצפו בלנו. דירוג הקומיקאים שהופיעו בשתי תוכניותיו, לפי מספר ההופעות: ג'ורג' מילר (55 הופעות), ריצ'רד לואיס (52), ג'יי לנו (40), רוברט קליין (37), ג'ף אלטמן (36), בילי קריסטל (35) וג'רי סיינפלד (34).

בשנת 1995 הנחה את טקס האוסקר.

ב-17 בספטמבר 2001 היה הקומיקאי הראשון שהופיע בטלוויזיה אחרי פיגועי 11 בספטמבר.

במרץ 2002 קיבל הצעה לעבור לרשת ABC, שלא יצאה אל הפועל.

באפריל 2014 הודיע במהלך שידור תוכניתו על כוונתו לפרוש, לאחר 33 שנים, בשנת 2015[2]. במאי 2015 פרש מהגשת התוכנית. בספטמבר אותה השנה החליפו סטיבן קולבר בהנחיית התוכנית ("לייט שואו עם סטיבן קולבר")[3].

המעבר לשירות נטפליקס עריכה

בינואר 2018, החל להגיש בנטפליקס את תוכנית האירוח השבועית "את האורח הבא שלי אין צורך להציג עם דייוויד לטרמן"[4], והמרואיין הראשון שלו היה ברק אובמה[5].

חיים אישיים עריכה

ב-3 בנובמבר 2003 נולד לו ולבת זוגו רג'ינה לסקו בן, שנקרא הארי ג'וזף על שם אביו המנוח של דייוויד, שמת בשנת 1974. במרץ 2005 נעצר במדינת מונטנה אדם שעבד בביתו של לטרמן, ונחשד בכוונה לחטוף את בנו במטרה לדרוש כופר.

במרץ 2009, התחתן עם בת זוגו רג'ינה לסקו. באוקטובר 2009, הודיע בתוכניתו שניהל מערכת יחסים מינית עם אחת מעובדותיו, וכי אדם ניסה לסחוט ממנו שני מיליון דולר על מנת שלא יפרסם את הפרשה[6]. בהמשך גילה שהיה זה מפיק הטלוויזיה, רוברט האלדרמן, עמיתו ברשת CBS, ולטרמן התנצל בשידור חי בפני אשתו על הרומנים שניהל עם עובדות מצוות תוכניתו וציין כי "היא מאוד פגועה מהתנהגותו" וכי "הרומנים האלה שייכים לעבר"[7].

בינואר 2000 עבר ניתוח מעקפים בלבו. בפברואר 2003 אושפז בעקבות פגיעת נגיף הרפס.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|דייוויד לטרמן]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ נהגה להופיע בקביעות בתוכנית הלייט-נייט שלו, בה כונתה "אמו של דייב", או "דורות'י, אמו של דייב" (מתה בגיל 95, ב-2017)
  2. ^ לאחר 33 שנים: דייוויד לטרמן הודיע על פרישה, באתר וואלה, 3 באפריל 2014
  3. ^ עידו ישעיהו‏, בחיפוש אחר קולבר האמיתי: זה מה שקרה בתוכניתו הראשונה של סטיבן קולבר, באתר וואלה, 9 בספטמבר 2015
  4. ^ דיויד לטרמן חוזר מפרישה: יגיש תוכנית בנטפליקס, באתר כלכליסט, 8 באוגוסט 2017
  5. ^ אבנר שביט‏, הראיון של לטרמן עם אובמה היה מופע ליקוקים מביך ומשמים, באתר וואלה, 13 בינואר 2018
  6. ^ שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., לטרמן: "הייתי קורבן לסחיטה על רקע מיני", באתר ynet, 2 באוקטובר 2009
  7. ^ לטרמן מתנצל וממשיך לצחוק, באתר וואלה, 6 באוקטובר 2009


מנחי טקסי האוסקר
1928‏-1940 דאגלס פיירבנקס וויליאם דמיל (1928) • ויליאם דמיל (1929) • קונרד נייג'ל (1930) • לורנס גרנט (1931) • ליונל ברימור (1932) • ויל רוג'רס (1933) • ארווין קוב (1934) • פרנק קפרה (1935) • ג'ורג' ג'סל (1936) • בוב ברנס (1937) • ללא מנחה (1938) • בוב הופ (1939) • בוב הופ (1940)
1941‏-1960 ללא מנחה (1941) • בוב הופ (1942) • ג'ק בני (1943) • בוב הופ וג'ון קרומוול (1944) • בוב הופ וג'יימס סטיוארט (1945) • ג'ק בני (1946) • ללא מנחה (1947) • רוברט מונטגומרי (1948) • פול דאגלס (1949) • פרד אסטר (1950) • דני קיי (1951) • בוב הופ וקונרד נייג'ל (1952) • דונלד או'קונור ופרדריק מארץ' (1953) • בוב הופ ותלמה ריטר (1954) • ג'רי לואיס, קלודט קולבר וג'וזף מנקייביץ' (1955) • ג'רי לואיס וסלסט הולם (1956) • בוב הופ, דייוויד ניבן, ג'יימס סטיוארט, ג'ק למון ורוזלינד ראסל (1957) • בוב הופ, דייוויד ניבן, טוני רנדל, מורט סול, לורנס אוליבייה וג'רי לואיס (1958) • בוב הופ (1959) • בוב הופ (1960)
1961‏-1980 בוב הופ (1961) • פרנק סינטרה (1962) • ג'ק למון (1963) • בוב הופ (1964) • בוב הופ (1965) • בוב הופ (1966) • בוב הופ (1967) • ללא מנחה (1968) • ללא מנחה (1969) • ללא מנחה (1970) • הלן הייז, אלן קינג, סמי דייוויס ג'וניור וג'ק למון (1971) • קרול ברנט, מייקל קיין, צ'רלטון הסטון ורוק הדסון (1972) • ג'ון יוסטון, ברט ריינולדס, דייוויד ניבן ודיאנה רוס (1973) • סמי דייוויס ג'וניור, בוב הופ, שירלי מקליין ופרנק סינטרה (1974) • גולדי הון, ג'ין קלי, וולטר מתאו ורוברט שו (1975) • וורן בייטי, אלן בורסטין, ג'יין פונדה וריצ'רד פריור (1976) • בוב הופ (1977) • ג'וני קרסון (1978) • ג'וני קרסון (1979) • ג'וני קרסון (1980)
1981‏-2000 ג'וני קרסון (1981) • לייזה מינלי, דאדלי מור, ריצ'רד פריור ו-וולטר מתאו (1982) • ג'וני קרסון (1983) • ג'ק למון (1984) • אלן אלדה, ג'יין פונדה ורובין ויליאמס (1985) • צ'בי צ'ייס, גולדי הון ופול הוגאן (1986) • צ'בי צ'ייס (1987) • ללא מנחה (1988) • בילי קריסטל (1989) • בילי קריסטל (1990) • בילי קריסטל (1991) • בילי קריסטל (1992) • וופי גולדברג (1993) • דייוויד לטרמן (1994) • וופי גולדברג (1995) • בילי קריסטל (1996) • בילי קריסטל (1997) • וופי גולדברג (1998) • בילי קריסטל (1999) • סטיב מרטין (2000)
2001‏-2020 וופי גולדברג (2001) • סטיב מרטין (2002) • בילי קריסטל (2003) • כריס רוק (2004) • ג'ון סטיוארט (2005) אלן דג'נרס (2006) • ג'ון סטיוארט (2007) • יו ג'קמן (2008) • סטיב מרטין ואלק בולדווין (2009) • ג'יימס פרנקו ואן האת'וויי (2010) • בילי קריסטל (2011) • סת' מקפרלן (2012) • אלן דג'נרס (2013) • ניל פטריק האריס (2014) • כריס רוק (2015) • ג'ימי קימל (2016) • ג'ימי קימל (2017) • ללא מנחה (2018) • ללא מנחה (2019) • ללא מנחה (2020)
2021-היום רג'ינה הול, ונדה סייקס ואיימי שומר (2021) • ג'ימי קימל (2022) • ג'ימי קימל (2023) • קונאן או'בריאן (2024) • קונאן או'בריאן (2025)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=דייוויד_לטרמן&oldid=29481"