ג'סי ברייט
פעולות נוספות
| לידה | נוריץ', ניו יורק, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | בולטימור, מרילנד, ארצות הברית | ||||
| מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||
| מפלגה | קובץ:Democratic Disc.svg המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
ג'סי דייוויד ברייט (באנגלית: Jesse David Bright; 18 בדצמבר 1812 – 20 במאי 1875) היה סגן מושל אינדיאנה התשיעי וחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם אינדיאנה, שכיהן שלוש פעמים כנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית. הוא היה הסנאטור היחיד ממדינה צפונית שהודח מתפקידו בשל הזדהותו עם הקונפדרציה, וכן הסנאטור האחרון שהודח על רקע מרד הקונפדרציה. ברייט נחשב למנהיג מרכזי בתנועת "ראשי הנחושת" (מתנגדי המלחמה בצפון) והתנגד למלחמת האזרחים. בנוסף, היה ביריבות מתמדת עם מושל אינדיאנה ג'וזף רייט, מנהיג המפלגה הרפובליקנית במדינה.
ברייט היה בעלים של 21 עבדים במדינת קנטקי.
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו ותחילת הקריירה עריכה
ברייט נולד ב-18 בדצמבר 1812 למשפחה ממוצא גרמני בעיר נוריץ' שבניו יורק, ובשנת 1820 עברה משפחתו למדיסון שבאינדיאנה. הוא למד בבתי הספר הציבוריים ולמד משפטים. בשנת 1831 הוסמך לעריכת דין והחל לעסוק במקצוע במדיסון. בשנת 1834 נבחר לשופט בית הדין לצוואות של מחוז ג'פרסון, ובשנים 1840–1841 כיהן כמרשל פדרלי של מדינת אינדיאנה. לאחר מכן שימש כחבר הסנאט של אינדיאנה בשנים 1841–1843, וב־1842 נבחר לסגן המושל וכיהן בתפקיד זה בשנים 1843–1845.
כהונה בסנאט של ארצות הברית עריכה
בשנת 1844 נבחר ברייט לסנאט של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית, ונבחר מחדש ב־1850 וב־1856, וכיהן עד לשנת 1862. במהלך כהונתו עמד בראש ועדות רבות, בהן ועדת החוקים, ועדת המבנים הציבוריים, ועדת הדרכים והתעלות, וועדת התביעות מתקופת המהפכה. הוא כיהן גם כנשיא הזמני של הסנאט בשלוש תקופות: 1854–1856, 1856–1857, ובשנת 1860. בתקופות אלה היה ראשון בסדר הירושה לנשיאות ארצות הברית בעקבות מותו של סגן הנשיא ויליאם רופוס קינג באפריל 1853.
ברייט לא נודע כנואם גדול אך נחשב למיומן מאוד בעבודת הוועדות. אחד מיריביו היה הסנאטור מאילינוי סטיבן דאגלס, שהתנגד להמשך כהונתו בסנאט, אך מנגד היה ידיד קרוב ובעל ברית של חבר הקונגרס ויליאם אינגליש מאינדיאנה. בשנת 1857 הציע לו הנשיא ג'יימס ביוקנן את תפקיד מזכיר המדינה, אך ברייט סירב.
בתחילת 1862, במהלך כהונת הקונגרס ה־37 (שכלל 29 רפובליקנים ו־10 דמוקרטים), הצביע הסנאט על הדחתו לאחר שהתברר כי הכיר בג'פרסון דייוויס כנשיא הקונפדרציה וסייע למכירת נשק לשירותה. ההאשמות עלו לאחר שהסנאטור ממינסוטה, מורטון וילקינסון, הציג מכתב מ־1 במרץ 1861 שנמצא על סוחר נשק שנתפס בעת שחצה את גבול הקונפדרציה במהלך קרב בול ראן הראשון. המכתב היה חתום בידי ברייט ונשלח לדייוויס.
ברייט היה הסנאטור הארבעה עשר שהודח במהלך מלחמת האזרחים, והוא (נכון ל־2025) הסנאטור האחרון שהודח אי פעם. לאחר הדחתו החרימו שלטונות האיחוד את רכושו בפורט פולטון, אינדיאנה – אזור שהפך מאוחר יותר לבית החולים הצבאי "ג'פרסון ג'נרל", שהיה השלישי בגודלו במהלך המלחמה. בשנת 1863 ניסה להתמודד שוב על המושב שהתפנה בעקבות הדחתו, אך נכשל. יריבו הפוליטי הוותיק, ג'וזף רייט, השגריר בפרוסיה ומנהיג "הדמוקרטים של המלחמה", מונה במקומו לסנאט.
שנותיו האחרונות עריכה
לאחר שאיבד את ביתו באינדיאנה עבר ברייט לעיר קובינגטון שבקנטקי. הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של קנטקי בשנים 1867–1871, היה אלקטור בבחירות לנשיאות בשנת 1868 מטעם המפלגה הדמוקרטית, ועמד בראש חברת הפחם "Raymond City Coal Company" בשנים 1871–1875. בשנת 1874 עבר לעיר בולטימור שבמרילנד, ושם נפטר ב־20 במאי 1875. הוא נקבר בבית העלמין "גרין מאונט" בבולטימור.
קישורים חיצוניים עריכה
- ג'סי ברייט, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'סי ברייט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
