Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

בשדמות בית לחם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בשדמות בית לחם הוא שירו של המשורר והאמן אבא קונסטנטין שפירא אשר התחבר במאה ה-19.
השיר מבטא געגועים לארץ ישראל בתקופת המקרא ואת הרצון הציבורי הכלל ישראלי, לחזור ולעלות אל הארץ. בשיר מתוארת דמותה הנאה של רחל אמנו- למרות ששמה אינו מוזכר בשיר במפורש - אשר לפי האמור בספר בראשית נטמנה לאחר פטירתה ב"דרך אפרתה": "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם".[1] מילות השיר מתארות את תחייתה כביכול מקברה, שעל פי מסורות נמצא באתר קבר רחל ליד בית לחם המקראית, ואת צעידתה-מסעה העל-זמני מזרחה, אל נהר הירדן. הדמעות נגרות מעיניה של רחל, בשירו של שפירא, כתוצאה מבִכְיה המתמשך על בניה החסרים והנעדרים, המתואר בספר ירמיהו: "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ".[2] אולם בשונה מ"קול ברמה" בפסוק התנ"כי, בשירו של שפירא שוררת "דומיה", "אֵין בְּכִי וַאֲנָחוֹת, אַךְ דְּמָעוֹת נִגָּרוּ", והן גולשות מעיניה של רחל אל הנהר וכביכול נמזגות בו.
משלהי המאה ה-19 השיר התפרסם ונעשה אהוד. הוא שויך ליצירה העברית הציונית, ובמיוחד לאחר שהולחן על ידי חנינא קרצ'בסקי. וצורף למסכתות ההקראה והשירה במוסדות החינוך העבריים ביישוב החדש בארץ ישראל.
במשך המאה ה-20 וה-21, זכה השיר לביצועים רבים בלחן זה.[3]

השיר מושר בהגייה אשכנזית - מלעילית.

ב-20 בנובמבר 2025 הוקם על שם השיר היישוב שדמות בית לחם בפאתי העיר בית לחם.

מילות השיר שהולחנו עריכה

 
בְּשַׁדְמוֹת בֵּית-לֶחֶם,
בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה,
בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה.
עֲלֵי-קֶבֶר קְדוּמִים
תֶּאֱבַל מַצֶּבֶת,
תֶּאֱבַל מַצָּבֶת.

וּבְבוֹא חֲצוֹת לַיְלָה,
מֵאֶרֶץ עֵיפָתָה,
תַּעֲלֶה יְפַת מַרְאֶה
בֵּית קִבְרָהּ עוֹזֶבֶת.
אֶל יַרְדֵּן מִזְרָחָה
דּוּמָם צוֹעֶדֶת,
דּוּמָם צוֹעָדֶת.
 

אֶל גַּלֵּי מֵי-קֹדֶשׁ
דּוּמָם צוֹפִיָּה,
דּוּמָם צוֹפִיָּה.
דִּמְעָה יוֹרֶדֶת
אֶל גַּלֵּי מֵי-קֹדֶשׁ
מְפַכִּים דּוּמִיָּה.

דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה
חֶרֶשׁ נוֹזֶלֶת,
אֵין בְּכִי וַאֲנָחוֹת,
אַךְ דְּמָעוֹת נִגָּרוּ,
דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה
לַיַּרְדֵּן נוֹפֶלֶת,
וְהַמַּיִם יִנְהָרוּ.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה