אליעזר ערמון
פעולות נוספות
אליעזר ערמון (17 במאי 1922 – 18 בדצמבר 1995) היה איש הפלמ"ח ומפקד ספינות מעפילים לארץ ישראל, ולאחר קום המדינה היה שגריר במדינות אמריקה הלטינית ובאפריקה ועובד משרד החוץ עד מותו. סייע כמפקד ומלווה בהבאתן של שש ספינות מעפילים בין השנים 1945–1947, בהן הפליגו למעלה מ-11 אלף איש.
ביוגרפיה עריכה
אליעזר ערמון (ורש) נולד ב-17 במאי[1] 1922 בארד שבטרנסילבניה, כבן למשפחה יהודית-הונגרית מתבוללת. כשהיה כבן 15, עם תחילת לימודיו בגימנסיה היהודית בקלוג', החל להתוודע למוצאו ולאידאולוגיה הציונית. הוא הצטרף לתנועת "הנוער הציוני", נרשם לעלייה בשנת 1938, אך רק בתום שלוש שנים של המתנה במהלכן הוציאה משפחתו סכום כסף גבוה על סרטיפיקט שכלל דמי עלייה לעשרה נערים חסרי אמצעים, עלה לארץ ישראל בתחילת שנת 1941, עם אחת הקבוצות האחרונות של עליית הנוער.
כחודשיים מהגעתו התנדב לפלמ"ח, והשתייך לפלוגה ג' תחת פיקודו של אורי יפה. ב-1943 עבר קורס ימי ובמקביל הוקמה המחלקה הימית אליה הועבר, נודע בכינוי "דני". בינואר 1945 השתתף בקורס החובלים הראשון, שנמשך 8 חודשים. ב-12 בספטמבר 1945 היה מפקד ספינת המעפילים "פייטרו א'" שיצאה מחופי איטליה והגיעה לחוף שפיים כשעליה 168 מעפילים. כמפקד "פייטרו 2" הוביל 175 איש. את אוניית המעפילים "חנה סנש" ליווה כסגן למפקד ישראל חורב ועליה 252 איש. ערמון היה גם מפקדה של האונייה הגדולה "מקס נורדאו" שעגנה בנמל חיפה ב-14 במאי 1946 וכללה 1770 איש. ערמון פיקד על "מורדי הגיטאות" שהפליגה ממולה די בארי ובה 1457 מעפילים. הספינה התגלתה על ידי מטוס סיור בריטי ליד חוף רפיח ונלכדה בידי משחתות בריטיות. לאחר מאבק היא נגררה לחיפה ומעפיליה גורשו לקפריסין יחד עם אנשי הפלי"ם וחולצו משם. הספינה השישית והאחרונה שהביא הייתה הגדולה מכולן, "עצמאות" (7736 עולים), ועליה גם היו הוריו. הוא נשאר זמן מה בקפריסין ופעל באימוני מעפילים ב"שורות המגינים".
כמו רבים אחרים, בפלוגה הימית של הפלמ"ח לא היה אליעזר איש ים ברקע החינוכי מקצועי שלו ואפילו לא בנטיותיו האישיות. אולם, הצטרפותו לפלי"ם ינקה השראתה, בראש וראשונה, מהחובה והדחף המוסרי לסייע ככל שניתן לאותם יהודים שנותרו מזוועותיה של החיה הנאצית. לא הצורך הפוליטי או הציוני, היה המניע הראשוני להשתתפותו בהעפלה, אלא עבורו היה זה קודם כל מעשה הצלה אנושי לשמו. אליעזר במעשיו, בהתנהגותו, ביחסיו עם המעפילים נתן ביטוי מובהק לגישה זו.
היה מראשוני המתגייסים לפלי"ם. לאחר הכשרה מקצועית ימית וסיום קורס חובלים ראשון, נשלח לשרות ההעפלה באיטליה ורומניה, ובין השנים 1945-1948 הביא שש ספינות מעפילים, בהן הפליגו ארצה למעלה מ 11,000 איש ואישה, ילדים וטף, שהם 16% מכלל המעפילים שהגיעו בספינות ההעפלה בשנים אלוץ הישג יוצא דופן בין מלווי ספינות המעפילים— השערים פתוחים, אסופת זכרונות - מדברי ד"ר אליעזר טל (קליין), עמוד 389
לאחר קום המדינה שירת בחיל הים. בין 1953 ל-1958 היה בשליחות המוסד לעלייה ב' בבלגיה ובהונגריה. מ-1960 ועד 1988 כיהן במגוון תפקידים במשרד החוץ בהם: מזכיר ראשון בשגרירות ישראל בפרו, הממונה על השגרירות בבוליביה, שגריר ישראל בצ'אד, סגן מנהל המחלקה הכלכלית, מנהל מחלקה במשרד, שגריר ישראל באקוודור ובגואטמלה.
אליעזר ערמון היה נשוי לאסתר ערמון, אמנית ומורה, שימשה כמנהלת ואוצרת בית האמנים בירושלים (נפטרה באפריל 2010), ולהם שלושה ילדים.
קישורים חיצוניים עריכה
- אליעזר ערמון, באתר הפל"ים
- ההעפלה לאחר מלה"ע השנייה, 1945–1948, באתר הפלי"ם
- אליעזר ערמון, באתר הפלמ"ח