אולימפיאדות זאפאס

אולימפיאדות זאפאס
Ζάππειες Ολυμπιάδες
	אצטדיון פאנאתינאיקו, 1870
	אצטדיון פאנאתינאיקו, 1870
תאריך ייסוד	1859
תאריך פירוק	1875
ארגון מפעיל	Evangelis Zappas
מדינה מארחת	יוון יוון
עיר מארחת	אתונה

אולימפיאדות זאפאס (ביוונית: Ζάππειες Ολυμπιάδες), היו סדרה של אירועי ספורט שנערכו באתונה, יוון, בשנים 1859, 1870 ו-1875, בחסות איש העסקים היווני אוונגליס זאפאס. תחרויות אלו היו אחת התחיות הראשונות של המשחקים האולימפיים העתיקים בעידן המודרני. הצלחתם סיפקה השראה לוויליאם פני ברוקס באנגליה, שמשחקיו נערכו מאז 1850, ולסדרת תחרויות הוועד האולימפי הבינלאומי משנת 1896, שהחלה את מסורת האולימפיאדה המודרנית.

זאפאס היה איש המפתח המרכזי במשחקים, מעבר לכך שהוא יזם את הפרויקט, הוא גם סיפק את המימון לקיום המשחקים, כמו גם לבניית התשתיות הנחוצות, כולל שיפוץ אצטדיון פאנאתינאוקו העתיק, שאירח את משחקי 1870 ו-1875. אותו אצטדיון אירח, עשרות שנים מאוחר יותר, גם את משחקי האולימפיאדה הראשונה, אולימפיאדת אתונה, בשנת 1896, ^[1] ואת אולימפיאדת אתונה 1906 ואף את ריצת הקשתות וריצת המרתון באולימפיאדת אתונה 2004.

במשחקים הראשונים של 1859, התחרו ספורטאים במקצועות דומים לאלו של המשחקים האולימפיים העתיקים: ריצה, דיסקוס, הטלת כידון, היאבקות, קפיצה וטיפוס על מוט.

תחיית האולימפיאדה עריכה

קובץ:Evaggelos Zappas statue Athens.jpg

פסל של אוונגלוס זאפאס, נותן החסות של המשחקים (יצירתו של יואניס קוסוס ).

במחצית הראשונה של המאה ה-19, זמן קצר לאחר עצמאותה של יוון, החלו הוגים ואנשי רוח להעלות רעיונות לחידוש המשחקים האולימפיים מן העת העתיקה. המשורר והעיתונאי פנאיוטיס סואוטסוס נמנה עם הראשונים להציע בשנת 1833^[2] לחדש את המסורת האולימפית במדינה היוונית המודרנית. הרעיון התקבל באהדה עקרונית^[3] על ידי המלך אותון, אך לא הבשיל לכדי מעשה באותה עת.

מאמציו של סואוטסוס ודמויות נוספות שמרו את הרעיון בתודעה הציבורית, ובשנת 1856 החליט איש העסקים והנדבן היווני אוונגליס זאפאס, שפעל ברומניה, לפעול להגשמת חזון החייאת האולימפיאדה. זאפאס פנה למלך אותון^[4] והציע לממן מכיסו את ארגון התחרויות ואף פרסים כספיים למנצחים. הממשלה היוונית הגיבה בתחילה בספקנות, ואולם, פרסום יוזמת זאפאס בעיתונות היוונית בידי סואוטסוס עורר תמיכה ציבורית רחבה,^[5] ובסופו של דבר אישר המלך אותון את קיום התחרויות האולימפיות באתונה במתכונת של אירוע אחת לארבע שנים, שייערך במקביל לתערוכות תעשייה וחקלאות ובמימון מלא של זאפאס. זאפאס הפקיד סכום נכבד בקופת המדינה להקמת "קרן אולימפית" ייעודית למימון המשחקים המחודשים.^[2]

המשחקים עריכה

המשחקים הראשונים (1859) עריכה

המשחקים הראשונים נערכו בכיכר לודוביקו (כיום כיכר קומודורו) באתונה, ב-15 בנובמבר 1859^[3], משום שאצטדיון פאנאתינאיקו העתיק טרם שוקם באותה עת. התחרויות נשאו אופי לאומי, השתתפו בהן אתלטים בני הלאום היווני בלבד, הן ממלכת יוון והן מהפזורה היוונית באימפריה העות'מאנית. המשתתפים התחרו במקצועות ספורט בדומה למשחקים הקדומים: ריצה, זריקת דיסקוס, הטלת כידון, היאבקות, קפיצה וטיפוס על עמוד. כמחצית מתושבי אתונה נאספו לצפות באירוע יחד עם המלך, קצינים ובני האצולה שישבו ביציעים ארעיים, נוצרו בעיות סדר, רבים מהצופים לא הצליחו לראות את הנעשה, והמיקום הפתוח בצירוף מזג אוויר קר הקשה על מהלך התחרויות התקין.^[6] המתחרים עצמם לא היו ספורטאים מקצועיים, והוועד המארגן איפשר גם לפועלים ואנשים מן השורה להשתתף, ובשל הפיתוי שבפרסים כספיים, דבר שהוביל לכמה התרחשויות משעשעות במהלך האירוע (כך למשל שוטר עזב את משמרתו כדי להצטרף לריצה). על אף הליקויים, העיתונות ביוון שיבחה את היוזמה באופן כללי. גם זיקה בין-לאומית נרשמה כאשר אגודת המשחקים האולימפיים בוונלוק, באנגליה, שלחה פרס כספי בסך עשרה פאונד למנצח בריצת למרחקים ארוכים, פרס שבו זכה הרץ היווני פטרוס וליסריו מסמירנה (איזמיר, בתחומי האימפיה העות'ומאנית, כאמור, הורשו להשתתף גם יוונים אתניים מתחומי האימפריה).

המשחקים השניים (האולימפיה השנייה, 1870) עריכה

לקראת סוף שנות ה-1860 הלכו והתגבשו תוכניות לעריכת אירוע נוסף. זאפאס עצמו נפטר בשנת 1865, אך בצוואתו הותיר הון רב להמשך קיום האולימפיאדות ולהקמת מבנים קבועים עבורן בבירה אתונה.^[7] ב-1 בנובמבר נחנך אצטדיון פאנאתינאיקו המשוקם ואירח כ-30 אלף צופים. 31 אתלטים התחרו בתוכנית דומה; נוספו תחרויות אמנות והושמע לראשונה “המנון אולימפי”. הארגון השתפר משמעותית והעיתונות שיבחה את ההישג.^[8]

המשחקים השלישיים (1875) עריכה

המשחקים השלישיים הוגבלו לסטודנטים מאוניברסיטת אתונה, לפי חזונו של יואניס פוקיאנוס. הם נערכו לצד תערוכה תעשייתית גדולה, אך הצפיפות באצטדיון והדרת בני המעמדות הנמוכים הובילו לביקורת חריפה ולירידה בהתלהבות הציבורית.

המשחקים הרביעיים והאחרונים (1888–1889) עריכה

חידוש קצר של האולימפיה לרגל חנוכת בניין הזאפיון. כ-30 אתלטים בלבד הופיעו ב-30 באפריל 1889, במקצועות קלאסיים כגון דיסקוס, טיפוס חבל והרמת משקולות. האירוע לא צבר תנופה, ותוכניות לקיים משחקים ב-1892 בוטלו מחוסר מימון.^[9]

השפעה עריכה

יוזמתו הממומנת של אוונגליס זאפאס החייתה בפועל את רעיון האולימפיאדה, סיפקה מודל לארגון תחרויות מודרניות והעניקה השראה ישירה לברון פייר דה־קוברטן בדרכו להקמת המשחקים האולימפיים של 1896. ביוון תרמה הסדרה לליכוד זהות לאומית צעירה, הפיצה תרבות ספורטיבית חדשה והניבה תשתיות קבע – אצטדיון פאנאתינאיקו ובניין הזאפיון – שהמשיכו לשרת אירועי ספורט ואולימפיאדות בעת החדשה.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).

הערות שוליים עריכה

^ Findling & Pelle 2004, p. 13.
^ ¹ ² George Margaritis, Mateusz Rozmiarek, Ewa Malchrowicz-Mosko, Tangible and Intangible Legacy of the 19 th Century Zappas Olympics and their Implications for Contemporary Sport Tourism, Physical Culture and Sport. Studies and Research 74, 2017-06-01, עמ' 54–60 doi: 10.1515/pcssr-2017-0008
^ ¹ ² David C. Young, A Brief History of the Olympic Games, 1st ed, Chichester: John Wiley & Sons, Incorporated, 2004, Wiley Brief Histories of the Ancient World Ser, עמ' 145, ISBN 978-0-470-77775-6
^ Olympedia –, www.olympedia.org
^ Atheletic Events Through Time by FHW, olympics.ime.gr
^ David C. Young, A brief history of the Olympic games, Malden, MA: Blackwell Pub, 2004, Brief histories of the ancient world, עמ' 146, ISBN 978-1-4051-1129-4
^ The Winter Olympics: from Chamonix to Salt Lake City, Salt Lake City: University of Utah Press, 2004, עמ' 29, ISBN 978-0-87480-778-3
^ David C. Young, The modern Olympics: a struggle for revival, Baltimore (Md.): Johns Hopkins University press, 1996, עמ' 45, ISBN 978-0-8018-5374-6
^ David C. Young, A brief history of the Olympic games, Malden, MA: Blackwell Pub, 2004, Brief histories of the ancient world, עמ' 151, ISBN 978-1-4051-1129-4

[FOOTNOTEFindlingPelle200413-1] Findling & Pelle 2004, p. 13.

[:0-2] ¹ ² George Margaritis, Mateusz Rozmiarek, Ewa Malchrowicz-Mosko, Tangible and Intangible Legacy of the 19 th Century Zappas Olympics and their Implications for Contemporary Sport Tourism, Physical Culture and Sport. Studies and Research 74, 2017-06-01, עמ' 54–60 doi: 10.1515/pcssr-2017-0008

[:1-3] ¹ ² David C. Young, A Brief History of the Olympic Games, 1st ed, Chichester: John Wiley & Sons, Incorporated, 2004, Wiley Brief Histories of the Ancient World Ser, עמ' 145, ISBN 978-0-470-77775-6

[4] Olympedia –, www.olympedia.org

[5] Atheletic Events Through Time by FHW, olympics.ime.gr

[6] David C. Young, A brief history of the Olympic games, Malden, MA: Blackwell Pub, 2004, Brief histories of the ancient world, עמ' 146, ISBN 978-1-4051-1129-4

[7] The Winter Olympics: from Chamonix to Salt Lake City, Salt Lake City: University of Utah Press, 2004, עמ' 29, ISBN 978-0-87480-778-3

[8] David C. Young, The modern Olympics: a struggle for revival, Baltimore (Md.): Johns Hopkins University press, 1996, עמ' 45, ISBN 978-0-8018-5374-6

[9] David C. Young, A brief history of the Olympic games, Malden, MA: Blackwell Pub, 2004, Brief histories of the ancient world, עמ' 151, ISBN 978-1-4051-1129-4

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]