Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אדם שפירו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדם שפירו

אדם שפירו (נולד ב-1972) הוא יהודי אמריקאי, מייסד שותף של תנועת הסולידריות הבינלאומית, ארגון פרו-פלסטיני המתנגד לשלטון הישראלי ביהודה ושומרון ורצועת עזה. הוא התפרסם בזכות ביקורו אצל יאסר ערפאת במוקטעה ברמאללה בזמן שהיה תחת מצור במהלך מבצע חומת מגן.

ביוגרפיה עריכה

שפירו נולד וגדל בברוקלין בבית יהודי, אבל הוא לא "מזדהה כיהודי. אני רואה את היהדות כדת ולא כקבוצה אתנית, ולא מתייחס לעצמי כיהודי."[1] אביו היה מורה למתמטיקה ואמו מורה למוזיקה ולאנגלית.[2] הוא גדל בשכונה מעורבת, בה לצד יהודים היו אירים, אפריקאים, פורטוריקנים ואיטלקים.[2]

שפירו קיבל תואר ראשון במדעי המדינה והיסטוריה מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ב-1993. לאחר מכן הוא למד ערבית בתימן במשך שנה, לאחר שקיבל תואר שני בלימודי ערבים באוניברסיטת ג'ורג'טאון. קיבל תואר שני בפוליטיקה מאוניברסיטת ניו יורק ודוקטורט באמריקן יוניברסיטי.[2]

פעילות עריכה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – תנועת הסולידריות הבין-לאומית

ב-1996 ביקר לראשונה בישראל, הוא הצטרף לארגון "זרעים של שלום" המקדם דו-קיום בין ישראלים לפלסטינים. הוא התגורר בירושלים ובשכונת מוסררה ואחר כך בשועפט. ועסק בארגון מפגשים בין צעירים משני העמים. בין השאר ביקורים משותפים בבית לחם בחג המולד, ובסדנאות בקיבוצים ובבית ג'אלה.[2]

בשנת 2001 הוא ניהל מרכז לדו קיום בירושלים, שם הוא הכיר את חווידה עראף (אנ'), נוצרית פלסטינית אמריקאית, איתה התחתן ב-2002. בשנת 2001 ייסדו הזוג, יחד עם פעילים פלסטינים נוספים, את תנועת הסולידריות הבינלאומית.[3]

במהלך מבצע חומת מגן, היו חברי התנועה נוסעים באמבולנסים כדי לזרז את מעברם במחסומים. שפירו, שהתגורר ברמאללה, התנדב עם הפעיל האירי קאוימה באטרלי (אנ') לנסוע באמבולנסים. הוא מספר ששמע שהיו פצועים במפקדתו של יאסר ערפאת, ולקח לשם אמבולנס כדי לנהל משא ומתן על גישה הומניטרית לפצועים. הם נעצרו על ידי חיילים ישראלים שסירבו לתת להם לעזוב לאחר שהגיעו לפצועים,[3][4] ונאלצו להישאר שם ללילה. שפירו הורשה לצאת כשרופא מילא את מקומו.[3] כשעזב את המתחם, היו בפנים למעלה מ-300 איש, רובם שוטרים.

ביקורו של שפירו במטה ערפאת דווח בעיתונות האמריקאית. בעל טור ב"ניו יורק פוסט" כינה אותו "הטליבאן היהודי", על שם ג'ון ווקר-לינד, "הטליבאן האמריקני" שנתפס כששירת בצבא הטליבאן באפגניסטן. הסניפים המקומיים של בית"ר וארגון ההגנה היהודי (אנ') הפגינו ליד ביתו. הוריו נאלצו לעזוב זמנית את ביתם בגלל האיומים.[3]

שפירו הסביר את מעשיו לניו יורק טיימס:

"אני חושב שיש סברה לא נכונה שמי שהוא יהודי חייב בהכרח לעמוד לצד ישראל, או שמי שהוא ערבי או מוסלמי צריך לעמוד בכל מה שהפלסטינים או מדינות ערב עושות. הפילוסופיה שלי היא שכולנו בני אדם, ואני לא נתון להשפעת אתניות או כתות. אני עושה מה שאני חושב שנכון, ויש הרבה ישראלים שתומכים בי. לאפשר לפלסטינים לחיות בחופש זה טוב לישראל וטוב ליהודים".[5] למעשה, אי-אלימות אינה מספיקה. מה שדרוש הוא פעולה ישירה לא אלימה נגד הכיבוש."[6]

בסיור בישראל, שפירו נעצר, נכלא וגורש לאחר שנעצר ליד מחסום חווארה.[7] לדברי עורך דינו הישראלי של שפירו, אין דרך לעצור את הגירוש שכן החוק הישראלי מעניק לשר הפנים שיקול דעת רחב להוציא צווי גירוש.[8] דובר ממשלת ישראל,[דרושה הבהרה] יוסף דלאל, אמר ש"מצער שצריך להשקיע זמן בסילוק אנשים שנמצאים שם רק כדי לגרום לפרובוקציה".[8]

לאחר שעזב את ישראל החל לעבוד בארגון זכויות האדם האירי "Front Line Defenders" (אנ'). במרץ 2013 הגיע לביקור בישראל עם אשתו (שהיא בעלת אזרחות ישראלית), אך כניסתו נאסרה.[9] החל משנת 2020 שפירו עובד בארגון "דמוקרטיה לעולם הערבי עכשיו" - Democracy for the Arab World Now (DAWN), ארגון שהוקם על ידי העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י.[10]

סרטים תיעודיים עריכה

בשנת 2004 היה שפירו חלק מקולקטיב שביים את על בגדאד (אנ'), הסרט התיעודי הראשון לאחר הפלישה לעיראק ב-2003. בראיון לדמוקרטיה עכשיו! אמר שפירו: "אני חושב שקשה להשוות למרות שמה שאנחנו רואים היום בעיראק, למרבה הצער, באופן טרגי, מזכיר מאוד את הטקטיקה של כוחות הכיבוש שאנחנו מוצאים בקרב הכוחות הישראליים".[11]

ב-2006 שפירו, יחד עם עיישה ביין וג'ן מארלו, ביים את המחזה "יומני דארפור", ההיסטוריה של הסכסוך בדארפור, וראיונות עם פליטים ועקורים, במיוחד נשים וילדים שנפגעו.[12][13][14]

הסרט התיעודי הבא של שפירו, "כרוניקה של פליט", היא סדרה דוקומנטרית בת שישה פרקים על קורותיהם של פליטים פלסטינים ברחבי העולם. שפירו ערך למעלה מ-250 ראיונות ב-18 מדינות.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ The Guardian interview with Adam Shapiro (אורכב 21.12.2016 בארכיון Wayback Machine)
  2. ^ 1 2 3 4 שרה ליבוביץ-דר, אני לא בוגד, באתר הארץ, 10 באפריל 2002
  3. ^ 1 2 3 4 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  4. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  5. ^ Joel Greenberg, "Mideast Turmoil: Protesters; Only Label for American in Ramallah Is 'Human Being", The New York Times, April 18, 2002.
  6. ^ Adam Shapiro and Huwaida Arraf, The Palestine Chronicle, January 29, 2002
  7. ^ Marc Santora, Brooklyn Man Who Met Arafat Returns Home, The New York Times, ‏Aug. 13, 2002
  8. ^ 1 2 Danielle Haas, Foreign protesters given fast trip home by Israel / 'Human shields' deemed troublemakers, SFGATE, ‏Aug 12, 2002
  9. ^ עמירה הס, פעיל פרו פלסטיני הנשוי לישראלית לא הורשה להיכנס לארץ עם אשתו ההרה, באתר הארץ, 6 במרץ 2013
  10. ^ DAWN Launches Israel and Palestine Program for Democracy and Equal Rights - DAWN, DAWN, ‏31 January 2022
  11. ^ About Baghdad: An Exiled Iraqi Poet Returns Home To Witness the Effects of War, Sanctions and Occupation, Democracy Now! (ב־English)
  12. ^ Darfur Diaries: Message from Home webpage (אורכב 15.09.2008 בארכיון Wayback Machine)
  13. ^ Darfur Diaries: Filmmakers Return from Sudan to Bring Stories of Oppression and Survival, Democracy Now! (ב־English)
  14. ^ עמירה הס, מחזה אמריקאי קושר בין זילות חיי השחורים בארה"ב והפלסטינים בישראל, באתר הארץ, 28 באפריל 2016