סמואל פומרוי

סמואל פומרוי

לידה	סאות'המפטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה	ויטינסוויל, מסצ'וסטס, ארצות הברית
מדינה
מפלגה	קובץ:Republican Disc.svg המפלגה הרפובליקנית
חבר בית הנבחרים של מסצ'וסטס 1852–1853 (כשנה)
סנאטור מטעם קנזס 4 באפריל 1861 – 3 במרץ 1873 (11 שנים) → אין ג'ון אינגולס ←

סמואל קלארק פומרוי (באנגלית: Samuel Clarke Pomeroy‏; 3 בינואר 1816 – 27 באוגוסט 1891) היה פוליטיקאי אמריקאי, חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת קנזס באמצע המאה ה-19, בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית. בנוסף, פומרוי כיהן בבית הנבחרים של מסצ'וסטס, היה ראש עיריית אטצ'יסון בקנזס (1858–1859), ונשיא שני של חברת הרכבות "אטצ'יסון, טופיקה וסנטה פה". הוא היה הנשיא הראשון של החברה שהוביל בפועל את בנייתה ותפעולה של הרכבת, לאחר שירש את סיירוס ק. הולידיי ב־13 בינואר 1864.

ביוגרפיה

פומרוי נולד ב־3 בינואר 1816 בסאות'המפטון שבמסצ'וסטס, ולמד בקולג' אמהרסט. בשנים 1852–1853 כיהן כחבר בית הנבחרים של מסצ'וסטס. הוא התנגד לעבדות, וב־1854 הצטרף ל"חברת הסיוע להגירה של ניו אינגלנד". באותה שנה הנהיג קבוצת מתיישבים לטריטוריית קנזס כדי לסייע בייסוד העיר לורנס. בשנים 1858–1859 כיהן כראש עיריית אטצ'יסון בקנזס.

ב־4 באפריל 1861 בחר בו בית המחוקקים של קנזס, יחד עם ג'ים ליין, לכהן בתור הסנאטורים הראשונים של המדינה. בשנת 1863, במהלך מלחמת האזרחים, ליווה את פרדריק דאגלס למחלקת המלחמה לפגישה עם מזכיר המלחמה אדווין סטנטון, ולאחר מכן נפגש דאגלס גם עם הנשיא אברהם לינקולן.

ב־1862 תמך פומרוי בתוכנית "לינקוניה", שנועדה ליישב מחדש עבדים משוחררים מחוץ לארצות הברית.

בשנת 1864 עמד בראש ועדה שתמכה במועמדותו של מזכיר האוצר סלמון צ'ייס כמועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, בניגוד ללינקולן שכיהן כנשיא. פומרוי אף נאם בסנאט בעד צ'ייס. הוועדה שעמד בראשה הפיצה בפברואר 1864 מסמך סודי נגד לינקולן, שבמקום לפגוע בו – דווקא חיזק את מעמדו, והחליש את סיכויי צ'ייס.

ב־18 בדצמבר 1871, בעקבות ממצאי הסקר הגאולוגי של היידן, יזם פומרוי הצעת חוק בסנאט להקדשת שטחים שמהם הוקם בהמשך הפארק הלאומי ילוסטון.

ב־11 באוקטובר 1873 ירה בו מרטין קונוויי שלושה כדורים בוושינגטון די. סי., כשאחד מהם פגע בחזהו אך ניתז מעצם החזה.

בבחירות לנשיאות 1880 היה פומרוי מועמד לסגן הנשיא לצד ג'ון פלפס מטעם המפלגה האנטי-מאסונית שהוקמה מחדש באופן זמני.

ב-27 באוגוסט 1891 מת פומרוי בוויטינסוויל שבמסצ'וסטס.

פרשת השוחד

בבחירות לסנאט של 1873 נטען כי פומרוי שילם 7,000 דולר (כ־162,000 דולר בערכים של 2023) לאלכסנדר מ. יורק, חבר הסנאט של קנזס, כדי להבטיח את הצבעתו למען בחירתו מחדש. יורק חשף בפומבי את ההצעה, שנועדה להפליל את פומרוי. לאחר 19 סבבי הצבעה בבית המחוקקים של קנזס הפסיד פומרוי, ובמקומו נבחר ג'ון אינגולס.

ב־10 בפברואר 1873 הכחיש פומרוי את הטענות מעל במת הסנאט, וטען כי מדובר ב"קנוניה... שמטרתה להביא לתבוסתי". הוא ביקש להקים ועדה מיוחדת לחקירה. אף שעדויות לא הכחישו את עצם התשלום, נטען כי הכסף נועד להיות "הון התחלתי" להקמת בנק לאומי, ולא שוחד.

ועדת החקירה המיוחדת קבעה ב־3 במרץ 1873 שאין די ראיות להרשיעו בשוחד, וכי הייתה זו מזימה מתואמת להפלתו. עם זאת, הסנאטור אלן ת'ורמן מאוהיו חלק על המסקנות, טען כי פומרוי אשם, וציין שההסבר שניתן לכסף אינו סביר – אך לא נקט בצעדים נוספים, משום שכהונתו של פומרוי הסתיימה בדיוק באותו יום.

הפרשה תוארה בהרחבה בספר הסאטירי "עידן מצופה זהב: סיפור של ימינו" מאת מארק טוויין וצ'ארלס דאדלי וורנר, שבו הדמות הבדיונית הסנאטור דילוורת' מבוססת עליו.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|סמואל פומרוי]] בוויקישיתוף

• סמואל פומרוי, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• סמואל פומרוי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)