אביבה סרנה-סגל
פעולות נוספות
מרים אביבה סרנה סגל (21 במרץ 1927–22 במרץ 2021) הייתה משוררת ישראלית.
ביוגרפיה עריכה
נולדה בשנת 1927 בלונדון למשפחה ציונית דתית, בת ליעקב יהודה סרנה ומילי (לבית הורונזיק), ילידי פולין. אביה היה רוויזיוניסט וממשפחה של "חובבי ציון".[1] לסרנה-סגל שתי אחיות גדולות ממנה: תאודורה (רות) רוידה, מחנכת ורחל סרנה-ארטן, שכתבה ספר על פרשת מיכלינה ארטן ואח, נחום סרנה, שהיה פרופסור למקרא באוניברסיטת ברנדייס.
כילדה למדה בבית ספר כללי, כנערה הייתה בתנועות הנוער "הבונים" ו"בני עקיבא". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררה המשפחה בלונדון תחת הבליץ והיא, אחיותיה ואחיה פונו לכפר יחד עם שאר ילדי לונדון.[1]
עם תום המלחמה הדריכה בתנועת בני עקיבא. היא החלה בגיל 18 בלימודי פסיכולוגיה ועברית באוניברסיטה בלונדון אבל לאחר שנה, ב-1948, ערב פרוץ מלחמת העצמאות עלתה לארץ ישראל והתגוררה בירושלים הנצורה.[1] לישראל הגיעה לשנת הכשרה להדרכה, במהלך המלחמה סייעה לכוחות בתצפיות על ירושלים והתאמנה בנשק ובהגנה עצמית. לאחר ביקור קצר באנגליה חזרה לישראל והתחתנה.[2]
היא סיימה תואר ראשון ושני באנגלית ומחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה. עבדה שנים רבות כמחנכת וכמפקחת במשרד החינוך במחוז הצפון.[3][1]
קריירה ספרותית עריכה
ספר שיריה הראשון "תפלה בלילך" יצא לאור ב־1993 בהוצאת ספרית פועלים. סרנה-סגל הוציאה שלושה ספרי שירה נוספים בהוצאה עצמית: "עלי גתית", "בין דמיון לקיימא" ו"זה דודי וזה רעי". שיריה פורסמו גם בעיתונות, בין השאר בעיתון מאזנים.
על שיריה כתבה ד"ר דינה לוין:
נוכחות אלוקית מתמדת נסוכה על השירים ומקרינה אהבה לכל תחומי חייה: אהבה למשפחה, לנכדים ולנינים, אהבה לחמותה. אהבתה לטבע לחי ולצומח אף היא נובעת מתחושת השלמות של הבורא.[4]
חיים אישיים עריכה
נישאה ב-1948 לשלום סגל,[5] מזכיר תנועת החרות ומורה ואחיו של ידידיה סגל. לשניים נולדו חמישה ילדים ביניהם חגי סגל וברוריה גפן, אשתו של הרב הלל גפן מרבני ישיבת בית אל. בין נכדיה העיתונאים ארנון ועמית סגל והסופרת רותי טננולד.[6]
יחד עם בעלה התגוררה כעשור בחיפה ולאחר מכן שנים רבות בעכו עד שעברו לעפרה בשנת התשמ"ד.[1]
נפטרה ב־2021 בגיל 94 ונקברה בעפרה.[7][8][9]
| עץ משפחת סגל |
|---|
ספריה עריכה
- אביבה סרנה-סגל, תפלה בלילך, תל אביב: ספרית פועלים, תשנ"ג 1993[13]
- אביבה סרנה-סגל, עלי גתית, עפרה: הוצאה עצמית, תשס"ב 2002
- אביבה סרנה-סגל, בין דמיון לקיימא: שירים, עפרה: הוצאה עצמית, תשס"ו 2005
- אביבה סרנה-סגל, זה דודי וזה רעי, עפרה: הוצאה עצמית, תש"ע 2009
כמתרגמת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- שהם סגל, ירושלים שלי- הסיפור של אביבה סגל, באתר ערוץ 7, 7 במאי 2013
- חיים פלק, מדוע זה צחקה שרה? אביבה סגל, בינת, י"ט חשון תשפ"א
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg המנוני עפרה לאירועי ח"י (תשע"ג 1993) ולכ"ה עפרה (תש"ס 2000) מילים: אביבה סרנה סגל לחן: גלעד לרר, סרטון באתר יוטיוב, 28 באפר׳ 2015
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg קדיש יתומים (קולו של ילד) - ספיר גזבר, דנה פוגל, מילים: אביבה סרנה סגל, סרטון באתר יוטיוב, 2 במאי 2022
.svg){kind=link}
על המחברת ויצירתה עריכה
על "תפלה בלילך" עריכה
- נעמי גוטקינד, ספר בכורים בשל: על "תפלה בלילך" של אביבה סרנה-סגל. הצופה, ח' בסיון תשנ"ג, 28 במאי 1993, עמ' 6
על "עלי גתית" עריכה
- ש יהושע, רגשנות בלי רגשות, הצופה, המוסף, כ"ח בתשרי תשס"ג, 4 באוקטובר 2002, עמ' 15
על "בין דמיון לקיימא" עריכה
- צור ארליך, כשהפנים יוצאות משתיקתן, מקור ראשון, שבת, י"ד באייר תשס"ו, 12 במאי 2006, עמ' 10–11
- דינה לוין, על שירי המשוררת אביבה סרנה סגל, מעמקים, גיליון מס' 22 - אדר תשס"ט
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 אוהבת לחוש את הדרך, באתר ארץ בנימין
- ^ שהם סגל, ירושלים שלי- הסיפור של אביבה סגל, באתר ערוץ 7, 7 במאי 2013
- ^ אביבה סרנה-סגל, באתר library.osu.edu
- ^ דינה לוין, על שירי המשוררת אביבה סרנה סגל, באתר דעת
- ^ מודעת אירושים | חרות | 6 אוקטובר 1948 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ קובי בורנשטיין, בחירות מהולות בעצב: סבתא סגל נפטרה, באתר בחדרי חרדים, 22 במרץ 2021
- ^ הלכה לעולמה המשוררת אביבה סרנה-סגל, בעיתון מקור ראשון, 23 במרץ 2021
- ^ עמית סגל ספד: "זו היתה סבתא שלי", באתר ערוץ 7, 22 במרץ 2021
- ^ מתן ליונס, ברוך דיין האמת: סבתו של עמית סגל ואמו של חגי הלכה לעולמה, באתר כיפה, 22 במרץ 2021
- ^ כדי שהקו יסמן הורות הוא צריך לרדת למטה
- ^ בחלק מהמקרים משך הנישואין מופיע מעל הקו
- ^ 1 2 3 4 כאשר אדם עוסק ביותר מתחום אחד שבתרשים, צבע הרקע יהיה לפי תחום עיסוקו המשמעותי ביותר.
- ^ ארכיון יד יערי : תפלה בלילך, שירים, באתר infocenters.co.il
- ^ תגובה, לתיקון העוול, באתר הארץ, 2 ביולי 2003