שמעון קאנץ
פעולות נוספות
| לידה |
1914 צ'כוסלובקיה |
|---|---|
| פטירה |
1990 (בגיל 76 בערך) תל אביב-יפו |
| תאריך עלייה | 1957 |
| שם לידה | שמעון קאנץ (Shimon Kanitz) |
| תחום כתיבה | ספרות, תיעוד קהילות |
| סוגה | מסות, עריכה |
| זרם ספרותי | ספרות יידיש בת-הזמן |
| נושאי כתיבה | זיכרון השואה, קהילות יהודיות במזרח אירופה |
| יצירות בולטות | רינג נאך רינג: עסייען (1990) |
| שפות היצירה | יידיש |
| תקופת פעילות | 1936–1990 (כ־54 שנים) |
| עיסוק | סופר, עיתונאי, עורך ספרות |
| מעסיק | Letste Nayes |
| בן זוג | חנה קאנץ |
| ילדים | יוסי קאנץ |
| פרסים והוקרה | פרס איציק מאנגר (1982) |
-he.svg){kind=link}
שמעון קאנץ (1914 – 3 במרץ 1990) היה סופר, עיתונאי ועורך-ספרותי יידישאי ישראלי, מן הדמויות המרכזיות של התרבות היידית במחצית השנייה של המאה ה-20. קאנץ נולד בצ'כוסלובקיה, פעל ככתב ספרותי בפולין, שרד את שנות מלחמת העולם השנייה בברית המועצות, ומ-1957 חי ופעל בישראל.
במשך שלושה עשורים עמד בראש המערכת הספרותית של היומון היידי לעצטע נייעס, ובד בבד יזם וערך שמונה-עשר כרכי-יזכור לתיעוד קהילות יהודיות במזרח-אירופה שנחרבו בשואה - מפעל מחקרי שנחשב לאבן-פינה בחקר הזיכרון הקולקטיבי היהודי. בשנת 1982 הוענק לו פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש, הנחשב לפרס היוקרתי ביותר בספרות היידית, כהוקרה על תרומתו הפובליציסטית, העריכתית והמחקרית.
ביוגרפיה עריכה
שמעון קאנץ נולד בשנת 1914 בצ'כוסלובקיה. בילדותו רכש השכלה יהודית-מסורתית לצד חינוך כללי, והצטיין בשליטה בלשון יידיש ספרותית.[1]
קריירה ספרותית מוקדמת בפולין (1936–1939) עריכה
בשנת 1936 החל לפרסם נובלות ומאמרי-ביקורת בעיתוני יידיש בלודז', בהם פֿאָלקס–בלאַט ו-נאַש לעבן, והוכר עד מהרה כאחד הקולות הצעירים המבטיחים בספרות היידיש הפולנית.[2]
שנות מלחמת העולם השנייה עריכה
עם פרוץ המלחמה נמלט מזרחה והתיישב בסמיפלטינסק, קזחסטן, שבברית-המועצות. במקום גלות זה נולד, ב-17 במרץ 1942, בנו היחיד, השחקן יוסי קאנץ.
פעילות עיתונאית בפולין שלאחר המלחמה (1946–1957) עריכה
בשובו לפולין ב-1946 כתב במדורי תרבות בעיתוני יידיש בוורוצלב, לודז' וורשה – בין היתר ב-יומוויסע ו-פֿאָלקס–בלאַט – והתבלט כמבקר ספרות וכמסאי.[3]
עלייה לישראל ו"לעצטע נייעס" עריכה
בשנת 1957 עלה קאנץ לישראל, והצטרף למערכת היומון היידי לעצטע נייעס. שלוש שנים לאחר מכן מונה לעורך-הספרות של העיתון, תפקיד שמילא ברציפות במשך שלושה עשורים, עד לפטירתו בשנת 1990. במסגרת זו ערך מדורים, מוספי חג, ובמות ספרותיות, ונחשב לדמות מרכזית בשימור ופיתוח התרבות היידית בישראל.[4]
קאנץ היה נשוי לחנה לבית וולף, שליוותה את מפעלו הספרותי. לאחר פטירתו הפקידה את ארכיונו האישי בהספרייה הלאומית. לשניים נולד בן יחיד, יוסי קאנץ, שהפך לשחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, ונמנה עם הבולטים שבשחקני ישראל בשנות ה–90 וה–2000.
שנותיו האחרונות ופטירתו עריכה
קאנץ המשיך לערוך ולכתוב עד מותו, ב-3 במרץ 1990. הוא נטמן בבית העלמין קריית שאול שבתל אביב-יפו.[5]
פעילותו הספרותית עריכה
מפעל ספרי־היזכור עריכה
בצד עבודתו העיתונאית שקד קאנץ במשך שנים רבות על עריכת ספרי יזכור – כרכים תיעודיים לזכר קהילות יהודיות באירופה שנחרבו בשואה. את ספרו הראשון ערך בראשית שנות ה–70, ועד לשנות חייו האחרונות הספיק לערוך ולפרסם שמונה־עשר ספרים, חלקם בהוצאת מוסדות הנצחה בארץ ובחו"ל, וחלקם ביוזמת יוצאי הקהילות עצמן.
הספרים שערך מאופיינים במבנה שיטתי: פתיחה היסטורית מבוססת מקורות, עדויות אישיות של ניצולים, תצלומים נדירים, מכתבים, שירים ודברי זיכרון. קאנץ הקפיד על סגנון אחיד, עבר על החומר שנשלח מהקהילות, והיה לעורך־ראשי דה־פקטו של ז'אנר ספרי־היזכור באותה תקופה.
בין הקהילות שתיעד:
- וולומין – ספר הזיכרון לקהילת וולומין (תל אביב, 1971)[6]
- רוז'ניאטיב והסביבה (1974)
- גרבובייץ (1975)
- ולודאבה–סוביבור (1974)
- רמברטוב, מילוסנה ואוקונייב (1974)
- צ'יזשוב (1975)
- ריפין (1976)
- ריקי (1976)
- חלם – *חֶלֶם: מ' שנה לחורבנה* (תל אביב, 1981)
- פשדבוז'' – *ל"ג שנה לחרבנה* (1983)
- שווינציאן והסביבה (1986)
מרבית הספרים פורסמו בשילוב עברית ויידיש, ומקצתם אף באנגלית. עורכים, חוקרי שואה וצאצאי הקהילות רואים בהם מקור יסוד למחקר ההיסטורי של הקהילות היהודיות במזרח אירופה.
במקביל לספרים המודפסים, שמר קאנץ תיקי־מקורות, מסמכים ועדויות גולמיות לכל קהילה, אשר הופקדו לאחר מותו בארכיונו שבהספרייה הלאומית.
כתיבה ביקורתית ופרוזה עריכה
בצד עבודתו העריכתית, כתב קאנץ מסות, ביקורות ספרותיות ומאמרים הגותיים שהתפרסמו לאורך השנים בעיתונות היידית. בשנת 1990, זמן קצר לאחר פטירתו, יצא לאור קובץ כתביו המרכזיים בשם רינג נאך רינג: עסייען ("טבעת אחר טבעת: מסות"), בהוצאת י"ל פרץ. הקובץ כולל עשרות מאמרים בענייני ספרות, תרבות יהודית, זהות וזיכרון, והוא משקף את רוחב אופקיו הספרותיים ואת סגנונו הביקורתי המאופק אך הנוקב.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- שמעון קאנץ באתר הספרייה הלאומית
- Shimon Kanz Collection (תקציר הארכיון, באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Shimon Kanz Collection – קורות חיים (עברית), באתר הספרייה הלאומית
- ^ Shimon Kanz Collection – רשימת פרסומים פולניים, באתר הספרייה הלאומית
- ^ Shimon Kanz Collection – פעילות עיתונאית בפולין, באתר הספרייה הלאומית
- ^ Shimon Kanz Collection – קריירה בישראל, באתר הספרייה הלאומית
- ^ קאנץ שמעון – רישום קבורה (קריית שאול), באתר אבל-אינפו
- ^ Sefer zikaron Kehilat Wolomin, JewishGen