דימון (מואב)
פעולות נוספות
דִּימוֹן הוא מקום המוזכר בתנ"ך פעם אחת בלבד, בנבואת ישעיהו על מואב: ”כִּי מֵי דִימוֹן מָלְאוּ דָם כִּי אָשִׁית עַל דִּימוֹן נוֹסָפוֹת לִפְלֵיטַת מוֹאָב” (ספר ישעיהו, פרק ט"ו, פסוק ט').
בפירוש רש"י, רד"ק, המצודות, רבי משה אלשיך ומלבי"ם כתבו כי מדובר בנהר ששמו דימון, ופירוש הפסוק הוא שמי הנהר יתמלאו בדמו של מואב.
בפירושי המלבי"ם והאלשיך נאמר כי רק תחילתו של הנהר במואב, ואילו המשכו מעבר לגבולה. ומשמעות הפסוק היא שדמו של מואב יגיע אף אל מעבר למואב.
אין ידוע כיום מהו הנהר ששמו דימון.
לעומת זאת, בפירוש רבי יוסף קרא ורבי ישעיה די טראני כתבו כי מדובר בשם מקום ולא בשם נהר.
הירונימוס בפירושו לפסוק זה כתב כי מדובר בשם מקום וזיהה את דימון עם דיבון, ובעקבות דבריו זיהוי זה היה המקובל במחקר.
בשנת 1907 פרסם מוסיל[1] את ספרו על מואב, וחלק על זיהוי זה. בעקבותיו ערערו חוקרים נוספים על פרשנות זו. מגן ברושי הצביע על כך שרוב נוסחי תרגום השבעים גורסים דימון, וכי השם מתאים לאליטרציות שבפרק, ובייחוד בפסוק זה. עוד ציין כי דיבון עצמה נזכרת בנפרד באותו הפרק, ספר ישעיהו, פרק ט"ו, פסוקים א'–ב': "א מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. ב עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא".[2]
מוסיל הציע לזהות את דִּימוֹן עם ח' דמנה, השוכנת על ראש גבעה רמה, 12 ק"מ צפונית לכרכ (קיר מואב).[1][2]